אגרקסקו הייתה חברת הייצוא החקלאי הגדולה בישראל, שריכזה במשך עשורים את שיווק התוצרת הטרייה של החקלאים לשווקי אירופה תחת מותג מוכר. החברה הייתה בבעלות מעורבת של המדינה ושל ארגוני מגדלים, ופעלה כמעין מונופול ייצוא שנהנה מיתרון לוגיסטי ומקשרי מסחר ארוכי
טווח. עם פתיחת השוק לתחרות, ירידת שערי המטבע והתייקרות עלויות השינוע נקלעה לקשיים וקרסה, ונכסיה נמכרו. סביב הקריסה התנהלו הליכים משפטיים ממושכים, ובכללם תביעות נגד גורמי ביקורת חיצוניים. עבור קורא כלכלה, הסיפור נותר מקרה מבחן לשאלה מה קורה כשגוף ייצוא מרכזי
בחקלאות מאבד את הבלעדיות שלו, וכיצד זה משפיע על הכנסות המגדלים ועל מבנה ענף היבוא והייצוא בישראל.
בית המשפט המחוזי קובע כי לא הוכחה רשלנות בביקורת הדוחות בשנים שקדמו לקריסה; השופט מגן אלטוביה מדגיש כי אין לצפות ממבקר להחליף את הנהלת החברה, ופוסק הוצאות של כ 140 אלף שקל לטובת הפירמה; הפרשה מחזירה לשולחן את גבולות האחריות של רואי חשבון בחברות ציבוריות