
מהרילס של פעם למנוע הכנסות בהיקף של עשרות מיליארדים
רילס של מטא מגיע לקצב הכנסות שנתי של יותר מ-50 מיליארד דולר, והחברה מתחילה לדחוף את הפורמט גם למסך הגדול
לפני חמש שנים הרילס הופיע בעיקר כתשובה מהירה לעלייה של טיקטוק. בתחילת הדרך הוא כמעט לא מייצר הכנסות, וגם בתוך מטא Meta Platforms INC -0.62% יש סימנים ברורים שהוא לא מצליח לשנות הרגלים. היום רילס כבר יושב בלב הפעילות של פייסבוק ואינסטגרם, עם קצב הכנסות שנתי שמעל 50 מיליארד דולר בשתי האפליקציות יחד.
המספר הזה הוא לא הכנסה שכבר נרשמת בדוח רבעוני אחד, אלא מדד לקצב הנוכחי. אם אותו קצב ממשיך לאורך שנה שלמה, זו ההכנסה שהפעילות הזו מתקרבת אליה. עבור מטא זו אינדיקציה שהווידאו הקצר הופך מעוד פיצ׳ר שמגדיל מעורבות לשכבת הכנסה משמעותית בתוך המודל הפרסומי.
המהלך לא קורה בבת אחת. אינסטגרם נדרשת לשלב וידאו קצר בתוך אפליקציה שמזוהה עם תמונות וקשרים חברתיים, ובמקביל לגרום לאנשים להיחשף לתכנים ממי שהם לא עוקבים אחריהם. זה שינוי מבני בדרך שבה הפיד עובד, והוא גם משנה מה נחשב תחרות אמיתית על זמן מסך.
האלגוריתם משנה כיוון ומדייק את מה שמקבלים בפיד
ההבדל המרכזי הוא לא עצם קיומם של סרטונים קצרים, אלא איך מחליטים מה להציג ולמי. בפיד שמבוסס על רשימת העוקבים קל יחסית להבין מה רלוונטי. בפיד שמבוסס על גילוי, היכולת לנחש מה יעניין משתמש לפני שהוא מכיר את היוצר הופכת להיות לב העניין.
- מטא רוכשת את Manus: צעד חדש במירוץ ה-AI
- בועת ה-AI או מנוע צמיחה היסטורי? מאחורי מרכז הנתונים העצום של מטא בלואיזיאנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כאן נכנסות מערכות ההמלצה המבוססות בינה מלאכותית. הן נשענות על איתותים כמו זמן צפייה, עצירה, שמירה ושיתוף, ומעדיפות התאמה לפי התנהגות בפועל על פני קשר חברתי או “מי עוקב אחרי מי”. המשמעות בפועל פשוטה יותר. לא חייבים לעקוב אחרי חשבון כדי לקבל את הסרטון שלו, ואם נשארים עוד כמה שניות, המערכת לומדת מהר מה עובד.
בתוך זה מטא גם דוחפת תוכן מקורי ומעודדת יוצרים לפרסם בפלטפורמה. בהתחלה זה מגיע דרך תמריצים ותשלומים, ובהמשך דרך חשיפה שמתגברת ככל שהמערכת מדייקת. ככל שיותר אנשים גוללים, נאספים יותר אותות, והדיוק משתפר עוד סיבוב.
דקות הצפייה מתורגמות ישירות למלאי פרסום
מדידות שימוש מציבות את רילס כהרגל יומי. הצפייה הממוצעת ברילס באינסטגרם כבר מתקרבת ל-27 דקות ביום. ביוטיוב שורטס הממוצע סביב 21 דקות ביום, וטיקטוק עדיין מובילה עם סדר גודל של 44 דקות ביום בפיד המרכזי.
- האם טרנד ה-Wellness ירים ב-2026 את מניות המזון הבריא?
- בולגריה עוברת לאירו - זה הרבה יותר ממהלך טכני של החלפת שטרות
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב
הפער הזה חשוב למטא לא בגלל תחרות יוקרה, אלא בגלל כלכלה בסיסית של פרסום. יותר דקות צפייה יוצרות יותר הזדמנויות להצגת מודעות. כשמדובר בפורמט קצר, שבו אפשר לשלב מודעות באופן צפוף יחסית, כל גידול בזמן צפייה מתרגם להתרחבות של מלאי פרסומי.
במקביל, מטא מדברת על עלייה של כ-30% בזמן צפייה בווידאו באינסטגרם לעומת השנה הקודמת. זה משתלב עם הסיפור הרחב יותר שבו הווידאו הקצר הופך לקטגוריה שמושכת זמן מסך, ומאפשרת לספק למפרסמים גם קנה מידה וגם מדידה ביצועית.
המספרים בדוחות מראים איפה הכסף באמת יושב
בדוחות הכספיים מטא נשארת, לפני הכול, חברת פרסום. ברבעון השני ההכנסות הכוללות עומדות על 47.5 מיליארד דולר, מתוכן 46.6 מיליארד מגיעים מפרסום. הרווח התפעולי של משפחת האפליקציות נשאר גבוה, בזמן שחטיבת המציאות המדומה והמעורבת ממשיכה לייצר הפסד תפעולי של יותר מ-4.5 מיליארד דולר ברבעון.
במילים פשוטות, הליבה מממנת את ההשקעות. כשהווידאו הקצר מתחזק כערוץ שמייצר הכנסות בקצב של עשרות מיליארדים, הוא תומך גם ביכולת של החברה להגדיל השקעות בתשתיות ובינה מלאכותית בלי לשבור את שורת הרווח של הפעילות המרכזית.
אותן השקעות מופיעות גם בתחזיות ההוצאה. מטא מציבה הוצאות הון בטווח של 70 עד 72 מיליארד דולר, כשהכיוון ברור. יותר וידאו, יותר התאמה אישית, יותר מודלים, יותר תשתית מחשוב ומרכזי נתונים.
מה שמושך את מטא לסלון
אחרי שהפורמט מתייצב בנייד, מטא מנסה להוציא אותו החוצה למסכים גדולים. הצעד הראשון הוא ניסוי שמביא את אינסטגרם למסכי טלוויזיה דרך מכשירי אמזון פייר טיוי בארצות הברית. המהלך נשען על תובנה פרקטית. הרבה אנשים כבר צופים יחד בתוכן קצר על מסך גדול באמצעות הקרנה מהטלפון, והחברה רוצה להפוך את זה להתנהגות מובנית.
כדי שזה יעבוד, החוויה צריכה להרגיש פחות כמו גלילה פרטית ויותר כמו צפייה משותפת. כאן נכנסים פיצ׳רים שמחברים בין טעמי צפייה של חברים ומייצרים פיד משולב, לצד כלים שמאפשרים להגיד למערכת מה רוצים יותר ומה פחות. זה ניסיון להחליק את המעבר בין נייד לטלוויזיה, בלי להישען רק על האלגוריתם שדוחף עוד ועוד סרטונים.
במבט רחב יותר, זה גם ניסיון להתקרב לשוק שבו זמן הצפייה עובר בהדרגה לאפליקציות. מדידות צפייה בארצות הברית כבר מראות שיוטיוב מחזיקה את נתח הזמן הגדול ביותר על מסכי טלוויזיה בין חברות מדיה, עם שיעורים שעולים מעל 12% ואף מגיעים סביב 13% בחודשים חזקים. מבחינת מטא זה סימון מטרה ברור, לא לקחת את המקום של הטלוויזיה המסורתית, אלא להיכנס לזמן המסך שנפתח סביב סטרימינג.
הסביבה של מטא עכשיו, רגולציה ומשפט, במקביל להוצאות כבדות
המהלך למסך הגדול מגיע כשמטא חזקה תפעולית, אבל גם עם יותר לחץ רגולטורי מסביב. באירופה מתקדם הליך שבו הרשויות בוחנות עמידה בחובות שקיפות וגישה לנתונים לחוקרים במסגרת חוק השירותים הדיגיטליים, כולל סביב הדרך שבה פלטפורמות מסבירות איך תכנים מופצים ומדוע.
בארצות הברית מתקבלת הכרעה שמחלישה את הדרישה לפרק את רכישות אינסטגרם ווואטסאפ, אחרי שבית משפט פדרלי דוחה את הטענה שמטא מחזיקה כיום מונופול בתחום הרלוונטי. ההכרעה הזו לא מוחקת את התמונה הרגולטורית, אבל היא מפחיתה לפחות בשלב הזה את האיום המבני הכבד ביותר על המבנה של הקבוצה.
בתוך כל זה, רילס הופך למבחן ביצועי ומבחן משילות באותה נשימה. כדי להתרחב לטלוויזיה הוא צריך לשמור על קצב צפייה ועל ערך פרסומי, בלי לגרור איתו עוד חיכוך רגולטורי ובלי להעמיס על חוויית שימוש שכבר מתקרבת למודל של צפייה רציפה.
מחשוב קוונטי גטי תמונותהמירוץ הקוונטי: ארבע חברות שמעצבות את עתיד המחשוב
הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים משמעותיים הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה מסחרית. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי
הפוטנציאל העצום והאתגרים הטכנולוגיים
הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים גם בצד הטכנולוגי וגם בצד המסחרי. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי ולהוביל בתחומים חדשים. בין החברות הבולטות שכדאי לעקוב אחריהן נמצאות D-Wave, Rigetti, IonQ ו-IBM. שלוש הראשונות והקטנות יותר משמעותית מ-IBM הניבו מאות אחוזים בשנתיים האחרונות, בממוצע קרוב ל-800%. שוק המניות תמיד מקדים את השוק הטכנולוגי, אבל הערכים של החברות האלו כבר גבוהים ומבטאים התקדמות מאוד משמעותית. הן בנקודת הזמן הזו בחזית הטכנולוגיה, אבל זו השקעה מסוכנת מאוד.
בכל מקרה, האפליקציות המבטיחות של המחשוב הקוונטי נוגעות לתחומים רבים, כמו רפואה, פיננסים וחקר חומרים, בזכות יכולת עיבוד מאסיבית של נתונים מורכבים עם דגש על בעיות שמייצרות כמויות עצומות של קומבינציות. מחשבים קלאסיים מעבדים מידע בצורה סדרתית, בעוד שמחשבים קוונטיים יכולים לבחון מספר אפשרויות במקביל, וכך להתמודד עם בעיות שיש בהן מיליוני משתנים בו זמנית. לדוגמה, חברת IBM השיקה לאחרונה את המחשב הקוונטי הגדול ביותר שלה עד כה, עם 433 קיוביטים, שמרחיב את היכולת להריץ בעיות מורכבות יותר.
עם זאת, הטכנולוגיה עדיין מתמודדת עם אתגרים, כמו רגישות לטעויות ותקלות תפעוליות. חברות כמו Quantinuum, בשותפות עם קונגלומרט Honeywell, ו-IBM מדווחות על התקדמות משמעותית בתחום תיקון השגיאות, צעד שנחשב קריטי בדרך למכונות גדולות ויציבות יותר. Quantinuum, למשל, הציגה לאחרונה את 'Helios', שנחשב למחשב הקוונטי המדויק ביותר כיום.
מבט על השחקניות המובילות בבורסה
כיום, שלוש חברות קוונטיות הנסחרות בבורסה זוכות לתשומת לב מיוחדת מצד מומחים ומשקיעים. חברת D-WaveD-Wave Quantum -0.38% מובילה את התחום עם מחיר יעד ממוצע של כ-45 דולרים למניה, בעוד IonQ IonQ -0.97% זוכה להערכת שווי גבוהה יותר עם מחיר יעד של כ-100 דולרים. Rigetti Rigetti Computing -1.16% , לעומת זאת, זוכה עם הערכות שמרנית זהיר יותר עם מחיר יעד של כ-30 דולר למניה, בעיקר בשל התלות הגבוהה שלה במענקי ממשלה, שהיוו כמעט 90% מההכנסות שלה.
- אנחת רווחה: פריצת הדרך שתציל את המחשב הקוונטי
- הכסף ממשיך לזרום לחברות הקוונטים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסתמכות על תקציבי ממשלה היא נקודת תורפה ל-Rigetti במידה ולא תצליח להרחיב את המכירות וההכנסות מהשוק המסחרי. עם זאת, Rigetti ו-IonQ מחזיקות במאזנים נקיים מחובות משמעותיים, כאשר IonQ הגדילה את מאגר המזומנים וההשקעות שלה לכ-3.5 מיליארד דולר לאחר הנפקת הון בשווי 2 מיליארד דולר בסוף 2024.
דגל בולגריה ודגל האיחוד האירופאי, צילום: רשתותבולגריה עוברת לאירו - זה הרבה יותר ממהלך טכני של החלפת שטרות
בולגריה עוברת להשתמש באירו כמטבע הרשמי במדינה ותהיה המדינה ה-21 בגוש האירו; בולגריה איבדה את העצמאות המוניטרית שלה כבר ב-1997 אז לאור הקריסה הכלכלית הצמידה את המטבע למארק הגרמני ובהמשך לאירו
תחילת 2026 ובולגריה נכנסת לגוש האירו וזה ממש לא רגע של אופוריה בשביל המדינה המזרח-אירופאית. זה מגיע אחרי מסע כלכלי ארוך, טעון וטראומטי. עבור רבים במדינה, המעבר לאירו אינו נתפס כמהלך טכני של החלפת שטרות ומטבעות, אלא כסגירת מעגל היסטורית שמתחילה דווקא
בקריסה הכלכלית של שנות ה-90. בין 1996 ל-1997 חוותה בולגריה היפר-אינפלציה, הבנקים קרסו בזה אחר זה, חסכונות של משפחות התאדו כמעט בן לילה, והאמון במערכת הכלכלית נפגע עמוקות. בפברואר 1997 לבדו, האינפלציה החודשית הגיעה ל-242%. במונחים שנתיים, האינפלציה בשיאה חצתה
את רף ה-2,000%. זו הייתה אחת התקופות הקשות בתולדות הכלכלה הבולגרית המודרנית, והיא נצרבה היטב בזיכרון הקולקטיבי.
כדי להמחיש את עומק המשבר, בתחילת 1996, דולר אחד היה שווה כ-70 לֶב. בפברואר 1997, שער החליפין כבר עמד על 3,000 לֶב לדולר. הכסף הפך לנייר
חסר ערך תוך חודשים ספורים. השכר החודשי הממוצע בשיא המשבר צנח לשווה ערך של כ-30 דולר בלבד. פנסיות של חיים שלמים הספיקו בקושי לקניית כמה כיכרות לחם. כשליש מהמערכת הבנקאית בבולגריה הוכרזה כפושטת רגל. אנשים עמדו בתורים אינסופיים מחוץ לבנקים סגורים, רק כדי לגלות
שחסכונותיהם נעלמו.
מעבר לא חלק מהקומוניזם
שורשי המשבר של אמצע שנות ה-90 נעוצים באופן שבו בולגריה ניהלה את המעבר מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק. אחרי נפילת המשטר, הממשלות נמנעו ממהלכי עומק כואבים כמו הפרטה מהירה וסגירת חברות ממשלתיות כושלות.
במקום זאת, המדינה המשיכה להזרים אשראי וסובסידיות לחברות מפסידות, שחלקן הפכו בפועל ל"חברות זומבי" שחיו על חשבון התקציב. התוצאה הייתה הצטברות מהירה של חובות, מערכת בנקאית חלשה ותלות גוברת בכסף ציבורי, בלי מנגנונים אפקטיביים של פיקוח וניהול סיכונים.
כדי לממן את הגירעונות ולמנוע קריסה מיידית, הבנק המרכזי בחר בפתרון הקל והמסוכן, הדפסת כסף. ההיצע המוניטרי תפח במהירות, האמון במטבע המקומי נשחק, והאינפלציה יצאה משליטה. בתוך הסחרור הזה עלו גם טענות קשות לשחיתות שלטונית, כולל ניצול המשבר על ידי גורמים בממשל ובמערכת הבנקאית להעברת כספים ולהתרוקנות יתרות המט"ח של המדינה. השילוב בין ניהול כלכלי רופף, מימון אינפלציוני ואובדן אמון ציבורי הוא זה שהוביל בסופו של דבר לקריסה של 1996-1997 ולמהלך הדרמטי של הצמדת המטבע.
מתוך המשבר הזה נולד מהלך דרמטי. בולגריה אימצה
מנגנון של "לוח מוניטרי" (Currency Board), שבמסגרתו הוצמד המטבע המקומי, הלב, למארק הגרמני, ובהמשך לאירו. במילים אחרות, הבנק המרכזי הבולגרי ויתר בפועל על היכולת לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית, לקבוע ריבית או לשחק עם שער החליפין. כבר כמעט שלושה עשורים שבולגריה
חיה עם מטבע שמחירו קבוע, כשהשליטה האמיתית נמצאת מחוץ לגבולותיה. במובן הזה, המעבר הרשמי לאירו היום הוא פחות אובדן ריבונות ויותר הכרה רשמית במצב שקיים בפועל מאז סוף שנות ה-90.
