העתיד הכלכלי לוטה בערפל? בואו נשאל את ה"כלכלן" הכי מהימן

נשאל שלושה כלכלנים שאלה כלכלית ונקבל ארבע דעות שונות. כלכלה רחוקה מלהיות מדע מדויק וחשוב לזכור את זה. קיימת הסכמה בקרב הכלכלנים על הבסיס והיסודות של התנהגות כלכלית, אבל ככל שהשאלות הופכות למורכבות ופרקטיות יותר, כך הכלכלנים מפזרים בהערכותיהם.    ההשפעה המידית של המלחמה ברורה לכל הכלכלנים והם תמימי דעות לגביה, אך למרבה הפלא, קיימות דעות שונות שמתייחסות לתקופה של אחרי המלחמה. איך תשפיע המלחמה על המצב הכלכלי עוד שנה? התשובות של הכלכלנים, לרבות הבכירים שבהם, מכסות את כל הספקטרום האפשרי. ולכן, כדאי לשאול את הכלכלן המהימן ביותר: ההיסטוריה של שוק ההון וכלכלת ישראל לאחר מלחמה. התשובה שנקבל היא: "זה תלוי", אך נראה בסבירות גבוהה שאין סיבה לדאגה גדולה מדי, המשק הישראלי צפוי להתאושש מהמלחמה ואילו לצאת מחוזק ממנה. יש רק דאגה אחת גדולה - גירעון גבוה יותר ממה שמדברים עליו עכשיו 5.5% בשנה הבאה תוביל בסבירות גבוהה להורדת דירוג (שגם בגירעון נמוך יותר עשוי לרדת) וכן להאטה מתמשכת של הצמיחה הכלכלית וגרוע מזה: גל אינפלציוני שלא חווינו זה זמן רב. אז נחזיק אצבעות שהגירעון לא יברח לשר האוצר, זה קריטי.    בעקרון, מלחמה הנה פעולה המאיצה פעילות כלכלית, שכן מנהלי המדיניות הפיסקלית  (תקציבית) נאלצים להגדיל את הוצאות המדינה שאינן מתוקצבות מלכתחילה. הוצאות עודפות אלו תורמות לביקוש הכולל שעשוי להאיץ פעילות כלכלית. כאשר המדיניות הפיסקלית היא בלתי מרוסנת וצד ההיצע קשיח, או כוח העבודה מוגבל, הדבר עשוי לגרור גל אינפלציוני בלתי נשלט. כלומר הביקושים הגדולים של המדינה מעלים מחירים.  התוצאה תלויה לא במעט בשיטת המימון של תוספת ההוצאות הפיסקליות. אפשרות אחת הינה לגייס כסף על ידי הנפקת חוב. בשיטה זו, שהשפעתה האינפלציונית הינה קטנה יחסית, בעצם מעבירה המדינה את נטל התשלום עבור הוצאות המלחמה לדורות הבאים.  מגייסים חוב עכשיו והילדים ישלמו בעתיד. אפשרות שנייה הנה "הדפסת כסף" או גרעון תקציבי נטו דרך העמדת אשראי בבנק ישראל לטובת הממשלה. ברור ששיטה זו עלולה להביא לגל אינפלציוני, כשמדפיסים כסף, עירך הכסף יורד בהתאמה. אפשרות נוספת היא העלאת מסים, אבל היא תכביד מאוד על המשק.  קיימת אפשרות מועדפת והיא "העברות חד צדדיות" או במילים פשוטות: תרומות וסיוע חוץ, ככה אנחנו מקבלים מתנות בלי להדפיס, בלי לקחת אשראי ובלי להכביד על הדור הבא. במידה והסנט האמריקאי יאשר את בקשת הסיוע שהגיש הנשיא, הרי מתוך סך הסיוע המוצע, כ-15 מיליארד שקל מיועדים לסיוע כלכלי, המהווה  כ-25% מהסך המשוער של הוצאות המלחמה במתכונתה הנוכחית (לא כולל הוצאות ביטחוניות כגון חמוש וציוד). יוצא שישראל תצטרך לממן את יתרת ההוצאות.  

מה יהיה המצב הכלכלי עוד שנה?

ברור שישנם משתנים רבים שיקבעו את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל, אך להערכתי שני משתנים הנם קריטיים ועליהם נרחיב את הדיון: המדיניות הפיסקלית, שהוזכרה למעלה, ומצב כלכלת העולם. בעוד שברור שיש קשר חיובי בין מצב כלכלת העולם והתאוששות הכלכלה הישראלית לאחר מלחמה, משתנה המדיניות הפיסקלית אינו חד ערכי. יש להניח, ואכן נבדוק זאת מיד, כי מדיניות פיסקלית אחראית ומאוזנת תאיץ את תהליך ההתאוששות ואילו מדיניות בלתי מרוסנת הבאה לידי ביטוי בגדל הגרעון התקציבי וצורת ממונו תאט את תהליך ההתאוששות ותביא לגל אינפלציוני. כל זאת בהתעלם מאופי המלחמה, כגון אורך הלחימה, או למשל עוצמת המלחמה, כגון, מלחמת יום הכיפורים לעומת סבב לחימה בעזה. לצורך זה נתייעץ עם ה"היסטוריה של מלחמות ישראל", כאשר  הסולם שדרכו נשפוט את ההשפעה יהיו שני משתנים: צמיחה, או שיעור השינוי בתוצר הגולמי ושיעור השינוי בתוצר לנפש המשקף את רמת החיים. הממצאים מפתיעים. גם אם אירועי לחימה הביאו בטווח הקצר לתגובה שלילית, הרי שניכרת התאוששות מרשימה בכלכלת ישראל בכל מלחמותיה ולעיתים הרבה לפני סיום המלחמה. הגרף הראשון מראה את התנהגות התוצר הגולמי והתוצר לנפש בעת המלחמות או סבבי הלחימה הבאים (הנתונים כולם לקוחים מהלמ"ס):     הקו הכחול מתאר את צמיחת התוצר הגולמי והקו האדום את התוצר לנפש. החץ הכחול מתאר את עיתוי המלחמה. השטח האפור מתאר תקופת האטה כלכלית בעולם המערבי.   התנהגות התוצר הגולמי והתוצר לנפש (למ"ס) מלחמת ששת הימים יוני 1967 (א); מלחמת יום הכיפורים –אוקטובר 1973 (ב); מלחמת לבנון הראשונה – יוני-ספטמבר 1982 (ג);  מלחמת לבנון השנייה – יולי-אוגוסט  2006 (ד); עופרת יצוקה דצמבר 2008 אוגוסט 2009 (ה); עמוד ענן נובמבר 2012 (ו) צוק איתן יולי-אוגוסט 2014 (ז) מהגרף עולה שאמנם תקופות הלחימה הביאו לירידה בפעילות הכלכלית המידית, אך ברוב המקרים ההתאוששות הייתה מהירה.  הלחימות היוצאות דופן התרחשו בעת מלחמת לבנון הראשונה ועופרת יצוקה. יחד עם זאת הלחימה ב-2008 הייתה בתקופה של אחד המשברים העמוקים בכלכלות העולם והדבר מסביר בחלקו את התנהגות הכלכלה הישראלית. מעניין לציין שמלחמת יום כיפור, שכנראה הייתה אחת המלחמות הקשות יותר הביאה להאטה מסוימת אך עדיין הצמיחה הייתה חיובית. במילים אחרות, בואו נבדוק את המדיניות הפיסקלית בעת מלחמת לבון הראשונה ובמה הייתה שונה מהמדיניות בעת הלחימות האחרות. שני המשתנים שנבחן הנם שיעור השינוי בגרעון התקציבי (בפועל) המעיד על הצורך בממון המלחמה ושיעור השינוי בחוב הממשלתי הגדל כאשר ממון הגרעון התקציבי מתבסס על הנפקת חוב.  מאחר והנתונים הם במחירים שוטפים יתכן שחלק מהשינוי בשיעור הגידול של החוב נובע מאינפלציה.   בגרף הבא הקו הכחול מתאר את שיעור השינוי בגרעון והקו האדום את שיעור השינוי בחוב הממשלתי. החץ הכחול מתאר את עיתוי המלחמה. השטח האפור מתאר תקופת האטה כלכלית בעולם המערבי.   שיעור השינוי בגרעון ובחוב הממשלתי (למ"ס) ניכר כי במרבית תקופות הלחימה נהגה הממשלה באופן מרוסן  כאשר שיעור השינוי בגרעון התמתן תקופה קצרה לאחר סיום הלחימה. היוצא דופן הנה מלחמת לבנון הראשונה בא ולאחריה גדל  שיעור הגרעון באופן ניכר ושיעור השינוי בחוב הממשלתי הרקיע שחקים. קשה לדעת מה גרם למה, האם הגרעון הגדל הביא גל אינפלציוני חסר תקדים שאפיין את ראשית שנות השמונים או שהאינפלציה הגואה גררה שיעור בלתי נשלט בחוב. מכל מקום התוצאה ברורה: זו הייתה תקופת לחימה שהייתה מלווה במיתון כלכלי, שנמשך גם לאחר סיום המלחמה.   לסיכום: אנחנו נמצאים במצב מלחמה נוסף, המלווה בהאטה כלכלית ברחבי העולם. המפתח נמצא בידיו של משרד האוצר האמון על המדיניות הפיסקלית, כאשר במקביל ידיו של בנק ישראל האמון על המדיניות המוניטרית כבולות למדי מבחינת השימוש בכלים העומדים לפניו (עקב הסתירה בהשפעה ההדדית של מטרות המדיניות).  מדיניות פיסקלית מרוסנת עם גרעון  המתקבל על דעתן של חברות הדרוג וממון הגרעון באמצעות חוב עשוי להעביר אותנו בהצלחה אל מעבר למשבר הנוכחי. מדיניות לא מרוסנת שתתבטא בגרעון גבוה יותר ובסבירות גבוהה הורדת הדרוג הבין לאומי, גם אם הגרעון יהיה ממומן על ידי חוב, תביא להאטה מתמשכת של הצמיחה הכלכלית וגרוע מזה: גל אינפלציוני שלא חווינו זה זמן רב.