"סבתא בלה, סליחה": מכתב לסבתא ניצולת אושוויץ-בירקנאו
שלום סבתא, אני מקווה ששלומך היטב. אני יודע שהיום הזה הוא יום קשה, אני גם יודע שאת יודעת שהוא לא רק קשה עבורך הוא קשה לכולנו. אני זוכר את כל הסיפורים שסיפרת לי לפני שנסעתי כתלמיד תיכון למחנות ההשמדה בפולין. אני זוכר שסיפרת לי על הפרי שהיית צריכה לגנוב לאחותך שהייתה חולה. אני גם זוכר על חתיכות הכרוב שהיית צריכה להעביר לאחותך בתוך גומחת החול במחנה מתחת לגדר המחשמלת. הסיפורים האלה חיים בי גם היום.
סבתא - אני יודע שהיום העיתונים לא מונחים בפנייך ולכן אני מבקש לספר לך על כותרות העיתונים היום - ערב יום השואה. בעיתונים נכתב כי השנה יש פחות אנטישמיות בעולם משנה שעברה. עוד נכתב כי סידורו של הרב של נורבגיה מימי השואה נשמר. עוד ראיתי פרסומים כי שליש מניצולי השואה נזקקים מן הבחינה הכלכלית. קראתי גם על יומן ניצול שנשמר והועבר ליד ושם, וכן היה מבצע של משרד ראש הממשלה ויד ושם על איסוף חפצים מהתקופה ההיא כדי שישמרו טוב יותר.
אני מבקש ממך סליחה. אני לא כל כך יודע בשם מי, אבל אני חושב שהסליחה דרושה. כנראה יש מי ששכח שיום השואה נקרא בעצם 'יום הזיכרון לשואה ולגבורה'. היום הוא בעצם יום זיכרון לשואה ולגבורה, המוקד הוא בזיכרון, זיכרון כפול גם למאורעות השואה וגם זיכרון למאורעות הגבורה.
הייתי מצפה שאמצעי התקשורת ביום שכזה יתמקדו רק בסיפורי הגבורה ואזכור מאורעות הזוועה . לצערי התקשורת בשנים האחרונות מרבה לעסוק ב'חדשות הרכות' של יום הזיכרון לשואה ולגבורה במקום בחדשות ממש על מה שקרה לכם אז. אני מסכים שהדבר הופך לקשה מדי שנה אבל זה לא תירוץ להתעסק תקשורתית במה שקרה מסביב אם אפשר לכנות זאת כך.
האמת סבתא, הייתי מצפה לסיקור שותף במשך כל השנה באמצעי התקשורת לסיפורי זיכרון. אני לא מצליח להבין למה אופן הצגת החדשות בכל כלי התקשורת הוא קבוע ולא נמצא מקום של קבע לסיפורים חשובים מעין אלו. כל אחד מאיתנו יודע למצוא בעיתון את הסיפור המרכזי בסדר היום, את הסיפור החברתי, את פינת מזג האוויר חדשות מהעולם ואפילו את הקוריוז היומי.
אני חושב, אם מותר לומר בהקשר תקשורתי, אנחנו נהיה חברה שלמה יותר, ערכית יותר ורגישה יותר אם מדי יום או מדי שבוע נשמע על סיפור של ניצול או ניצולה. הסיפורים שלכם, סבתא יקרה, מלאו ספרים ולבטח יכולים למלא ידיעה יומית באמצעי התקשורת.
אני יודע סבתא, שגם לי כמו לך חשוב הריטואל. חשוב לראות מדי שנה את מדליקי המשואות, לשמוע את נאום ראש הממשלה ונשיא המדינה לשאול אותי איך היה החזן שאמר את 'אל מלא רחמים'. אני גם יודע שחשוב היה לך גם אם כל השנה ידברו על הגבורה שלכם. אם יש מי מכם הניצולים שמדברים, דור שני ודור שלישי שמדברים אני בטוח שתסכימי איתי שגם התקשורת צריכה לדבר. על זה רציתי לבקש ממך סליחה.
שלך,
נכדך רועי.
- 3.סיקור שוטף כותבים עם ט' (ל"ת)מאייתת 03/05/2011 14:27הגב לתגובה זו
- 2.אני 01/05/2011 20:09הגב לתגובה זומצד אחד אתה מתנצל בפני סבתך ומצד שני אתה יועץ תקשורת של מי שיוצא נגד אשכנזים. סבתך קיבלה שילומים ואתה מקבל משכורת. יחי ההבדל הקטן.
- 1.אהבתי את הטור, מרגש ומתאים ליום (ל"ת)שירן 01/05/2011 19:33הגב לתגובה זו

לבד במערכה: כך הפכו אימהות יחידניות לקורבנות המרכזיים של יוקר המחיה
אלפי נשים בישראל שמגדלות ילדים לבדן נמצאות במלחמת הישרדות מתמדת: הן נאלצות לתמרן כדי לגשר על הפער בין ההוצאות שמזנקות מיום ליום להכנסות שמדשדשות במקום, וחרדות מפני העתיד. הורות עצמאית 2025 קווים לדמותה
הן נשים חזקות שהגיעו להורות כשהן בשלות ויודעות דבר או שניים על החיים. הן רכשו השכלה גבוהה, התקדמו בקריירה, קנו דירה וחשבו שהעתיד בטוח. עבור הילדים שלהן, הן כל העולם.
אבל אחרי חמש שנים של משברים כלכליים רצופים, מיתון עמוק ומדינה שמיום ליום יותר קשה לחיות בה, אימהות יחידניות רבות לא מצליחות להירדם בלילה מהמחשבה מה יהיה מחר. תחושת הביטחון הכלכלי שקרסה הפכה את חלום ההורות היחידנית למלחמת הישרדות יומיומית.
במדינה שבה יוקר המחיה כבר אינו רק מונח סטטיסטי אלא מציאות חיים יומיומית, משפחות רבות נדרשות לעשות ויתורים כואבים. אבל את אחד המחירים הכבדים ביותר משלמות אימהות יחידניות - נשים שבחרו בהורות ללא בן זוג.
עבור נשים אלו, להחלטה להביא צאצא לעולם קדמה כבר מהתחלה מחשבה עמוקה על היכולת לפרנס אותו או אותה בכבוד ולספק את כל צרכי המשפחה. הן ניגשו לתהליך מתוך תכנון כלכלי קפדני ושיקול דעת, הכינו כסף ליום שחור. אך אף אישה שחלמה להיות אם יחידנית לא יכלה לחזות את רצף המשברים הכלכליים ואת גלי ההתייקרויות שפקדו את ישראל בשנים האחרונות.
- לצאת מהמינוס אחת ולתמיד: המדריך המלא לבניית תקציב מנצח
- תבע את בנו וגרושתו: השיבו לי מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם אלו שפעלו בצורה השקולה ביותר, והקימו תא משפחתי יחידני מתוך בחירה ומודעות כלכלית, לא יכלו להיות חסינות מגל ההתייקרויות הגורף שהגיע לשיאו בשנת 2025, שבו הוצאות משק הבית עלו באלפי שקלים בשנה. התייקרות מוצרי מזון, חשמל, מים וארנונה, שלא לדבר על תחבורה, גנים וצהרונים, יחד עם קיצוצים נוספים ומשכורת שלא מתעדכנת בהתאמה, הפכו את שמיכת התקציב לקצרה עוד יותר עבור מי שמפרנסת לבדה. בתנאי אי-ודאות קיצוניים שכאלה, שבהם גם משפחות עם שני מפרנסים מתקשות לגמור את החודש.
