דעה

"סבתא בלה, סליחה": מכתב לסבתא ניצולת אושוויץ-בירקנאו

הייתי מצפה שכלי התקשורת ביום שכזה יתמקדו בסיפורי הגבורה ואזכור מאורעות הזוועה. רועי לחמנוביץ', יועץ התקשורת של שר הפנים, בטור מיוחד

שלום סבתא, אני מקווה ששלומך היטב. אני יודע שהיום הזה הוא יום קשה, אני גם יודע שאת יודעת שהוא לא רק קשה עבורך הוא קשה לכולנו. אני זוכר את כל הסיפורים שסיפרת לי לפני שנסעתי כתלמיד תיכון למחנות ההשמדה בפולין. אני זוכר שסיפרת לי על הפרי שהיית צריכה לגנוב לאחותך שהייתה חולה. אני גם זוכר על חתיכות הכרוב שהיית צריכה להעביר לאחותך בתוך גומחת החול במחנה מתחת לגדר המחשמלת. הסיפורים האלה חיים בי גם היום.

סבתא - אני יודע שהיום העיתונים לא מונחים בפנייך ולכן אני מבקש לספר לך על כותרות העיתונים היום - ערב יום השואה. בעיתונים נכתב כי השנה יש פחות אנטישמיות בעולם משנה שעברה. עוד נכתב כי סידורו של הרב של נורבגיה מימי השואה נשמר. עוד ראיתי פרסומים כי שליש מניצולי השואה נזקקים מן הבחינה הכלכלית. קראתי גם על יומן ניצול שנשמר והועבר ליד ושם, וכן היה מבצע של משרד ראש הממשלה ויד ושם על איסוף חפצים מהתקופה ההיא כדי שישמרו טוב יותר.

אני מבקש ממך סליחה. אני לא כל כך יודע בשם מי, אבל אני חושב שהסליחה דרושה. כנראה יש מי ששכח שיום השואה נקרא בעצם 'יום הזיכרון לשואה ולגבורה'. היום הוא בעצם יום זיכרון לשואה ולגבורה, המוקד הוא בזיכרון, זיכרון כפול גם למאורעות השואה וגם זיכרון למאורעות הגבורה.

הייתי מצפה שאמצעי התקשורת ביום שכזה יתמקדו רק בסיפורי הגבורה ואזכור מאורעות הזוועה . לצערי התקשורת בשנים האחרונות מרבה לעסוק ב'חדשות הרכות' של יום הזיכרון לשואה ולגבורה במקום בחדשות ממש על מה שקרה לכם אז. אני מסכים שהדבר הופך לקשה מדי שנה אבל זה לא תירוץ להתעסק תקשורתית במה שקרה מסביב אם אפשר לכנות זאת כך.

האמת סבתא, הייתי מצפה לסיקור שותף במשך כל השנה באמצעי התקשורת לסיפורי זיכרון. אני לא מצליח להבין למה אופן הצגת החדשות בכל כלי התקשורת הוא קבוע ולא נמצא מקום של קבע לסיפורים חשובים מעין אלו. כל אחד מאיתנו יודע למצוא בעיתון את הסיפור המרכזי בסדר היום, את הסיפור החברתי, את פינת מזג האוויר חדשות מהעולם ואפילו את הקוריוז היומי.

אני חושב, אם מותר לומר בהקשר תקשורתי, אנחנו נהיה חברה שלמה יותר, ערכית יותר ורגישה יותר אם מדי יום או מדי שבוע נשמע על סיפור של ניצול או ניצולה. הסיפורים שלכם, סבתא יקרה, מלאו ספרים ולבטח יכולים למלא ידיעה יומית באמצעי התקשורת.

אני יודע סבתא, שגם לי כמו לך חשוב הריטואל. חשוב לראות מדי שנה את מדליקי המשואות, לשמוע את נאום ראש הממשלה ונשיא המדינה לשאול אותי איך היה החזן שאמר את 'אל מלא רחמים'. אני גם יודע שחשוב היה לך גם אם כל השנה ידברו על הגבורה שלכם. אם יש מי מכם הניצולים שמדברים, דור שני ודור שלישי שמדברים אני בטוח שתסכימי איתי שגם התקשורת צריכה לדבר. על זה רציתי לבקש ממך סליחה.

שלך,

נכדך רועי.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    סיקור שוטף כותבים עם ט' (ל"ת)
    מאייתת 03/05/2011 14:27
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אני 01/05/2011 20:09
    הגב לתגובה זו
    מצד אחד אתה מתנצל בפני סבתך ומצד שני אתה יועץ תקשורת של מי שיוצא נגד אשכנזים. סבתך קיבלה שילומים ואתה מקבל משכורת. יחי ההבדל הקטן.
  • 1.
    אהבתי את הטור, מרגש ומתאים ליום (ל"ת)
    שירן 01/05/2011 19:33
    הגב לתגובה זו
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.