כשהמילואים הופכים לעסק: הסחר הפיקטיבי שעולה למדינה מיליארדים

זה מתחיל בטלפון. מפקד יחידה מתקשר למילואימניק ששכרו באזרחות גבוה במיוחד. "תקבל צו 8," הוא אומר, "אבל אתה לא צריך להתייצב. זה לטובת הקופה הקטנה של היחידה." המילואימניק מסכים, מקבל את התשלום היומי שלו, לפעמים עד 1,700 שקלים ליום, והכסף זורם ישירות לקופה של היחידה. לא היה שירות, לא הייתה נוכחות, אבל התשלום עבר. זו לא אגדה אורבנית צבאית, אלא מציאות שהתרחשה ומתרחשת  ברחבי צה"ל, ועולה למדינה סכומי עתק.

מאז פרוץ המלחמה, כשתקופות המילואים התארכו והזימונים התרבו, הפכה הפרקטיקה הזו לשיטתית יותר. מפקדים לומדים לזהות את בעלי השכר הגבוה ביחידותיהם. הם יודעים מי מרוויח 30,000 שקל בחודש ומי מגיע ל-50,000. והם מבינים שזימון של אדם כזה, גם ללא התייצבות בפועל, יכול להזרים לקופה הקטנה של היחידה מאות אלפי שקלים בשנה. הכסף משמש למימון אירועים חברתיים, לרכישת ציוד שהתקציב הרגיל לא מכסה, ולפעילויות שונות שמשפרות את מורל היחידה. נשמע תמים? אולי. אבל כשמסתכלים על התמונה הרחבה, זה הופך לניצול כספי ציבור.

המחיר האמיתי: עשרות מיליארדי שקלים 

העלויות מדהימות. מאז תחילת המלחמה, המדינה ועד היום ההוצאות בגין מילואימניקים ונלוות עלו על 100 מיליארד שקל. העלות הכלכלית האמיתית גבוהה הרבה יותר. כשמביאים בחשבון את הפגיעה בתפוקה המשקית, את היעדרותם של אנשי מקצוע מהשוק הפרטי, ואת ההשפעה על חברות ועסקים, מגיעים לסכום מוערך של כ-150 מיליארד שקלים.

ועכשיו תוסיפו לתמונה הזו את הבזבוז שנוצר מזימונים פיקטיביים - משרדי האוצר והביטחון מעריכים שבשימוש מבוקר ונכון בצווי מילואים ניתן היה לחסוך למעלה מ-7 מיליארד שקלים. סכום שבעצם נזרק לפח ויש גם הערכות גבוהות הרבה יותר.

• תמיכה במילואימניקים היא גם תשלום מהמדינה למעסיקים על הפרשות סוציאליות
• התגמול שנעלם: כך נוצרו חובות למילואימניקים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

איך בכלל קורה מצב של צווים פיקטיביים? המערכת הנוכחית של צווי מילואים היא די פשוטה. מפקד יחידה יכול להנפיק צו 8 בקלות יחסית. הצו הזה מזמן את המילואימניק לשירות, והתשלום מחושב לפי השכר שלו באזרחות. המערכת בנויה כך שהיא מכירה בפערים בהכנסות: מי שמרוויח 8,000 שקל בחודש יקבל כ-320 שקלים ליום, ומי שמרוויח 40,000 שקל יקבל עד 1,700 שקלים ליום. הרעיון הוא הוגן, לפצות אנשים יותר כשההפסד שלהם גדול יותר. זה מוביל לאבסורד גדול. יש מילואימניקים שמקבלים 1,700 שקל ליום פי 5 מחיילים עם שכר נמוך שמקבלים 320 שקל ליום. בפועל, יש גם רבים שמקבלים את השכר הגבוה ואל באמת "שווים" את השכר הזה, וההיפך. 

הבעיה מתחדדת כשמתחילים לזמן אנשים לא בגלל הצורך המבצעי, אלא בגלל הרווח הכלכלי. מפקדים מגלים שאם הם מזמנים מהנדס תוכנה שמרוויח 50,000 שקל בחודש, גם אם הוא לא יתייצב, הכסף יעבור לקופה של היחידה. זה לא חוקי, זה לא מוסרי, אבל זה קורה. והחלק המטריד ביותר הוא שלא מדובר במקרים בודדים. זו תופעה שהצבא מכיר בה, והמשטרה הצבאית החוקרת, מצ"ח כבר חוקרת מקרים אלו בשיתוף פעולה עם רשות המסים.

הסחר בימי מילואים: מעבר לזימונים פיקטיביים

אבל זה לא נגמר שם. יש עוד שכבה לסיפור הזה - סחר בימי מילואים. יחידות משלמות לספקים ולנותני שירותים באמצעות ימי מילואים. הם קונים ציוד, משלמים עבור שירותים, ועושים זאת בדרך שמעלה שאלות לגבי דיווחי הכנסות ותשלום מס. הספקים מקבלים תשלום שלא תמיד מדווח כהלכה, והמערכת הופכת למעין כלכלה מקבילה. יש כעת בחקירות של מצ"ח מספר גדול של מקרים כאלו בחקירה.

• "מס רכישה מהזוכים במחיר למשתכן זה לא רציני, זה גול עצמי של רשות המסים"
• ועדת הכספים בדיון על הריבית לציבור: "הבנקים מרוויחים 30 מיליארד ש"ח וקורעים לציבור את הצורה"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סוד הנדל"ן: איך הציבור החרדי קונה דירות בלי הון עצמי?

המשטרה הצבאית החוקרת נוקטת בצעדים לבדיקת המקרים האלו, כולל תחקור מפקדים ומילואימניקים, בדיקת רשומות פיננסיות, ומעקב אחרי תנועות כספים חשודות.

זה לא רק עניין של הונאה כספית. זה גם משקף מורכבות חברתית עמוקה יותר. מילואימניקים רבים חווים עומס אדיר. הם מופרדים מהמשפחות שלהם, מהעבודה שלהם, ומהחיים הרגילים שלהם. הם מצפים לפיצוי הולם. מצד שני, יש מחויבויות ניהוליות ברורות, לפקח, לשמור על תקינות, ולנהל נכון את תקציב הביטחון. כשהאינטרסים האישיים של המשרתים מתנגשים עם מנגנוני הפיקוד והתקציב, נוצר מרחב שבו ניצול הופך לאפשרי.

צה"ל הביע גינוי נחרץ לשימוש הלקוי בימי מילואים. הצבא הבטיח שמקרים שאינם עומדים בפקודות ייחקרו, ברמה הפיקודית ואף ברמה הפלילית. יש ביקורות, יש הדרכות, ויש מאמצים למניעת ליקויים. המסר צריך להיות ברור: זימון פיקטיבי זה לא סידור חכם, זה גניבה מהציבור. מי שנתפס עושה זאת צריך להיענש בחומרה, ולא רק ברמה הפיקודית אלא גם בפלילית. אמון הציבור במערך הביטחון תלוי ביושרה, ובשוויון בשירות הצבאי. כשאנשים מרגישים שהמערכת מנוצלת, האמון הזה נשחק.