פרשת חפציבה אשר ממשיכה להסעיר את המשק הישראלי, מעלה ויכוחים חוזרים ונשנים לאחרונה לגבי מידת אחריותם של רואי החשבון, ונוצרת השאלה האם ומהי מידת האשמה של רואי החשבון בפרשה. האם זה מאחריותם של רואי החשבון להעלות מעילות או שהפכו אותם לשעירים לעזאזל במשק הישראלי.

רו"ח ומשפטן אריאל פטל, מקבוצת Alliott Group התיחס היום לנושא. אריאל פטל העלה את השאלות האם יש מקום להוביל מגמה נגד רואי החשבון המבקרים של חברות הקבוצה? והאם הניסיונות מצד חלק מהעיתונאים להכפיש את רואי החשבון המבקרים של החברות הציבוריות בפרשת חפציבה מעידים על פער הציפיות בין הציבור ורואה החשבון?

פער הציפיות The Expectation Gap הוא מושג המבטא את הפער הקיים בין ציפיות המשתמשים בשירותי ראיית חשבון והמסתמכים על דיווחם של רואי החשבון מצד אחד, לבין תפקידיהם של רואי החשבון בהתאם לתקני ביקורת ובהתאם לאחריות המוטלת עליהם על פי החוק והפסיקה. המשתמשים בדוחות הכספיים, לטענת אריאל פטל, רואים את רואה החשבון כסמכות בלעדית בכל הקשור לדוחות הכספיים, כלומר, אם רואה החשבון ביקר את הדוחות אז הדוחות נכונים ומאושרים על ידו. לטענתו הדבר אינו נכון, וזאת עקב המגבלות הטבועות בביקורת. למשל, לא ניתן לבצע בדיקה מלאה של כל הרישומים החשבונאיים, וגם אם היתה מתבצעת בדיקה שכזו, לא ניתן היה לאשר את נכונות הדוחות.

פטל מציין כי קבוצת חפציבה כוללת 3 חברות ציבוריות: חפציבה גלוב, חפציבה ג'רוזלם גולד וחפציבה חופים. כמו כן, כוללת הקבוצה מספר חברות פרטיות ששמן ופרטי הדוחות הכספיים שלהן לא פורסמו. אריאל מציין כי מהדוחות הכספיים של החברות הציבוריות, שכולן בוקרו בשנת 2006 בידי משרד רואי חשבון קוסט-פורר-גבאי, ניתן להבחין כי היקף ההתחייבויות של החברות הציבוריות הינו כרבע עד שליש מסך התחייבויות הקבוצה. מכאן, שיתרת ההתחייבויות אמורות להיכלל בדוחות הכספיים של החברות הפרטיות. אריאל מוסיף שעדין לא ברור אם היה מצג שווא בדוחות הכספיים של אחת או יותר מהחברות הציבוריות ו/או הפרטיות. אריאל מציין כי היות והדוחות הכספיים של החברות הפרטיות לא מתפרסמים לציבור, אין לנו אלא להיזהר מאוד בדברי הביקורת כלפי רואי החשבון המבקרים.