בית המשפט
צילום: Pixbay

אדם זייף צוואה של ניצולת שואה ערירית - מה קבעה השופטת?

רוי שיינמן | (8)

בית משפט השלום לתל אביב הרשיע גבר בן 38 בזיוף צוואה של ניצולת שואה ודן אותו ל-21 חודשים מאסר בפעול, קנס כספי גבוה ופיצוי לאישה שטיפה שמנוחה, שהיא גם הזוכה לפי הצוואה המקורית. הנאשם ניצל את מצבה של המנוחה, ניצולת שואה דמנטית שהתגוררה בבית אבות, עוד לפני פטירתה ב-2014 והשתלט על דירתה במרכז הארץ למשך יותר מעשור. לפי הצוואה המקורית, הדירה של המנוחה שייכת למטפלת שלה שטיפלה בה בערוב ימיה, אך אותו אדם התנגד לכך וטען שיש לו צוואה אחרת, שמאוחר יותר התבררה כמזויפת.  כנגד אותו אדם הוגש כתב אישום בגין קבלת דבר במרמה, שבועת שקר, זיוף ושימוש במסמך מזויף. הנאשם נמנע מלהודות באשמה אך הורשע. המדינה ביקשה להשית על הנאשם 34 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים מרתיעים. ההגנה טענה כי הנאשם אבל ל-4 קטינים וכי הוא עבר תהליך שיקום, ובנוסף ציינה כי הנאשם תרם לחיילי צה"ל במהלך המלחמה. ההגנה טענה שבנסיבות אלה ניתן להסתפק ב-9 חודשי עבודות שירות. השופטת זקפה לטובת הנאשם את התרומות שביצע לחיילי צה"ל, אל תיארה את עבירותיו באופן חמור וגזרה עליו 21 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 90,000 שקל ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 שקל. לפני מספר חודשים עורך דין ואשתו ניצלו קשיש וגרו ללא תשלום בדירתו שבתל אביב. השניים פיצלו את הדירה והשכירו בה שני חדרים וקיבלו את שכר הדירה. הקשיש נפטר ב-2017 אחרי 5 שנים של שהות בבית אבות, ומנהל העזבון תבע את עורך הדין ואשתו. השניים ישלמו כחצי מיליון שקל, למרות שבפועל הערך של הניצול הרבה יותר גבוה (ניתן לגבות עד לתקופה של 7 שנים מלפני הגשת התביעה).

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    משה 20/02/2024 16:04
    הגב לתגובה זו
    אם העבירה שביצע היתה בארצות הברית היה מקבל מעל 8 שנים !!!! אני קורא בעיתון עבירות מס ןעבירות הון שחור והעונשים מקלים מאד .
  • 7.
    בדיחה 20/02/2024 09:33
    הגב לתגובה זו
    עדיף היה לא להגיש נגדו תביעה בכלל. הכרעות כאלה רק מעודדות לבצע עוד דברים כאלה. זה שהוא תרם לחיילי צהל אמור להיות רלוונטי? האיש נוכל וצריך להיות מוצא להורג- ואז אנשים היו נמנעים מלעשות נוכלויות מהסוג שלו. אם הוא יוצא בסכום ששווה אולי לשנתיים שכירות בדירה שעשק- על מה אנחנו בכלל מדברים? ואל תספרו לי על הליך אזרחי נגדו- האיש הרי כבר החביא את הכסף אצל הדודה ומחר יכריז על עצמו פש"ר. רק עונש מוות. צריך לדלל מהאוכלוסיה את כל הנוכלים- ויש לא מעט כאלה. צריך פה בריכות של דם. הגיליוטינה צריכה לעבוד 24/7 בביביסטן.
  • 6.
    חיים 20/02/2024 04:15
    הגב לתגובה זו
    מעודדים ניצול של חסרי ישע תתביישו.
  • 5.
    ואתם נגד רפורמה? (ל"ת)
    יובל 19/02/2024 17:34
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    מאור 19/02/2024 16:12
    הגב לתגובה זו
    למה בתי המשפט נותנים עונשים כ"כ קלים? למה לא לחייב בעלות של שכירות -20-15 שנה ?
  • 3.
    לגנוב (ל"ת)
    אישור לגנבים, להמשיך 19/02/2024 16:01
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    יצא בזול. מרמה, ניצול ועושק של חסר ישע. גועל נפש ! (ל"ת)
    קשיש 19/02/2024 15:54
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    שלומיד 19/02/2024 15:37
    הגב לתגובה זו
    אז מה אם עזר לחיילים. תראו כמה רוע . שיחזיר שכירות של 10 שנים ויותר זמן בפועל
חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים

החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ.  על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים

עוזי גרסטמן |

דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.

פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?

הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין. 

על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות

בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין. 

על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.

מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherמלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicher

העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת

המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב

עוזי גרסטמן |

בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".