מנכ"ל ישיבה לשעבר ישיב יותר מ-600 אלף ש': “עשה בעמותה כבתוך שלו”

הסיפור הזה מתחיל בכוכב השחר, ישוב שבו פועלת ישיבה גבוהה - עמותה רשומה שבה לומדים כ-30 עד 40 בחורים ואברכים. הישיבה התקיימה ברובה מתרומות, לצד השתתפות הורי תלמידים ומימון חלקי מתקציב משרד החינוך. המערכת הארגונית היתה מצומצמת יחסית: רבנים שמעבירים שיעורים, מנכ"ל, מזכירה במשרה חלקית, ועוד כמה עובדים שעתיים שעוסקים בפיזור ואיסוף קופות צדקה. אלא שבתוך המסגרת הזו, לפי פסק הדין שלפנינו, התנהלה במשך שנים פרשה כספית חריגה. איתמר בן ציון לופס, ששימש בין 2017 ל-2022 מנכ"ל העמותה, היה אחראי גם על הניהול האדמיניסטרטיבי והפיננסי של הישיבה וגם על גיוס תרומות. בפועל, כשסיים את עבודתו, התגלתה תמונה שהישיבה טענה כי היא מטרידה במיוחד: מאות אלפי שקלים שזרמו מחשבון העמותה לחשבונותיו הפרטיים של המנכ"ל, לצד תשלומים והוצאות שלטענת העמותה לא נועדו כלל לצורכי הישיבה.

העמותה הגישה תביעה וטענה כי לופס נטל כספים בניגוד לדין וכי עליו להשיב כ-829 אלף שקל שנמשכו ללא היתר. לופס מצדו הציג טענות הפוכות לגמרי: לטענתו, העמותה דווקא חייבת לו סכומים בהיקף של כמיליון שקל, בגין יחסי עובד-מעביד והוצאות שנאלץ לבצע במסגרת תפקידו. עוד הוא טען כי כל פעולה שעשה בוצעה בידיעת מנהליו ובהסכמתם, וכי מצב הישיבה השתפר לאחר שנכנס לתפקיד.

עוד לפני שהדיון המשפטי נכנס לעובי הקורה, התרחש רגע שממחיש את עוצמת המשבר. ב-9 במאי 2022 נערכה פגישה שבה השתתפו גורמים מרכזיים מהעמותה, ובה הוטחו בלופס טענות קשות: לפי התמליל שהוזכר בפסק הדין, עו”ד ברי שומן טען כי התברר שסכום של יותר מחצי מיליון שקל הועבר מהעמותה לחשבון של לופס. בפגישה נטען אף כי מדובר בהיקף של כמיליון שקל. לופס אישר במהלך אותה שיחה כי הוא ביצע העברות לחשבונו, ואף הודה כי עשה "קומבינות", אם כי לדבריו הדבר היה לטובת הישיבה.

אחת הבעיות המרכזיות שהתגלו בהליך היתה העובדה שלא היה בין הצדדים הסכם העסקה מסודר בכתב. בית המשפט קבע כי זהו מחדל שפועל לחובת שני הצדדים: מצד אחד, לופס טען לזכאות לכספים בהיקף עצום מעבר לשכרו; ומצד שני, העמותה כמעבידה לא דאגה למסור פירוט מסודר של תנאי העבודה, כפי שנדרש לפי חוק הודעה לעובד. עם זאת, לאחר בחינת העדויות והמסמכים, השופט קבע כי העמותה הצליחה להוכיח לפחות חלק מתנאי ההעסקה, וכי בפועל לופס לא הוכיח זכאות לעמלה קבועה של 10% מהתרומות כפי שטען.

• הפיצוי הענק בוטל: השופטים המליצו - והצדדים הסכימו
• החברה תבעה עובדים לשעבר: הפרו חובת סודיות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תלושי השכר תמכו בגירסאות ראש הישיבה ויו"ר העמותה לשעבר

העדויות של ראש הישיבה, הרב אוהד קרקובר, ושל יו”ר העמותה לשעבר, עו”ד שומן, היו חד משמעיות בעניין הזה. לפי עדות שומן, "בצורה חד משמעית סוכם על שכר של משכורת קבוע, ולא שום אחוזים של תרומות". תלושי השכר שהוצגו תמכו בכך: לופס קיבל שכר חודשי של 9,000 שקל ובהמשך 10,500 שקל, ובמספר מקרים שולמו לו בונוסים חד-פעמיים בסכומים של אלפי שקלים, בסכום כולל של 18 אלף שקל. מבחינת השופט, עצם העובדה שבונוסים הופיעו בתלוש כשהוחלט עליהם, החלישה עוד יותר את הטענה שלפיה היה מנגנון קבוע של אחוזים מהתרומות שלא תועד.

אלא שמוקד פסק הדין לא היה רק השאלה מה היה השכר הנכון, אלא בעיקר הדרך שבה הועברו כספים. לפי התביעה, לופס ביצע העברות כספיות מחשבון העמותה לחשבונו בהיקף של 438,401 שקל, והפקיד המחאות של העמותה לחשבונו בסכום נוסף של 126,094 שקל. בית המשפט קבע כי הנתבע למעשה לא חלק על כך שהכספים עברו אליו. השופט ציין כי לופס הודה בפגישה שנערכה עוד לפני התביעה, כי העביר סכומים לחשבונו - לכל הפחות העברה אחת של 240 אלף שקל ב-2018.

ההתנהלות הזו, כך עולה מהעדויות, התרחשה בתוך מציאות ארגונית מבולגנת. גם בית המשפט לא חסך ביקורת מהעמותה על היעדר סדר ובקרה, ואף תיאר זאת כבלגן. אך הוא קבע במפורש כי "חוסר התנהלות ו’בלגן’ אינם מצדיקים הפקרות ונטילת כספים שלא כדין". בתוך המציאות הזו, לפי השופט, לופס היה המוציא והמביא, והוא זה שידע לנתב כספים באופן שמקשה להתחקות אחריהם. המזכירה, מיכל וייס, העידה כי הופתעה מהתנהלות שבה מנכ”ל "לוקח לעצמו כסף ומוציא קבלה על כסף שהוא מקבל", והוסיפה כי "לעולם לא ראיתי העברות אצל מנהלים קודמים… העברות פרטיות או הוצאות מהסוג שאיתמר הוציא". היא סיפרה גם כי לופס הסתובב דרך קבע עם פנקס הצ'קים של העמותה, ורוב השיקים נכתבו בכתב ידו.

• אלבר תשלם לעובדיה מיליונים על חישוב ימי חופשה בלי עמלות ותוספות לילה
• הקבלן טען: “האחריות היתה לשנה” - מה קבע ביהמ"ש?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביקשו 13.3 מיליארד שקל - וישלמו מיליון שקל מכיסם

כמה כסף יחזיר המנכ"ל לשעבר?

בסופו של דבר, בית המשפט קיבל בהחלטתו את רכיב התביעה המרכזי וחייב את לופס להשיב סכום של 565 אלף שקל בגין כספים שהועברו לחשבונו באמצעות העברות מס”ב (מרכז סליקה בנקאי - דרך ממוכנת ומאובטחת להעברת כספים ותשלומים בין בנקים בישראל, המשמשת בעיקר לתשלומי משכורות, ספקים ופנסיה, או להעברת כספים מיידית בין חשבונות) והמחאות. לכך נוספו רכיבים נוספים שהתובעת הצליחה להוכיח כי רכישות ברשתות ילו ומעיין 2000 בסכום כולל של 26 אלף שקל, המחאות לקרוב משפחה בסכום של 7,790 שקל, ותשלום עבור נופש משפחתי בעין צורים בסכום של 2,641 שקל. חלק מרכיבי התביעה האחרים נדחו, ובהם הטענה לגבי תשלומי דלק בהיקף חריג, רכישת רהיטים ומקפיא, וכן טענות בדבר שימוש בכרטיס אשראי של אברך, שלגביהן נקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת.

בשורה התחתונה, נפסק כי לופס ואשתו, שהיתה שותפה לחשבון הבנק ולא העידה במהלך ההליך, ישיבו לעמותה 601,431 שקל, בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף, הם חויבו לשלם לישיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50 אלף שקל. ההודעה לצדדים שלישיים שהגישו הנתבעים נדחתה, והם חויבו לשלם גם לצדדים האלה הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום זהה.

איך בכלל התגלו ההעברות לחשבון הפרטי שלו?
לפי פסק הדין, זה התגלה ממש לקראת סיום העבודה שלו בישיבה, ואז התקיימה פגישה טעונה שבה הטיחו בו שהתברר שעברו מהעמותה לחשבונו יותר מחצי מיליון שקל. זו לא היתה בדיקה שגרתית קטנה, אלא משהו שגרם לכולם להבין שמשהו פה לא מסתדר בכלל עם המספרים.

למה התביעה בכלל לא התנהלה בבית הדין לעבודה אם הוא טען שמגיעים לו כספי שכר?
בית המשפט הסביר שהתביעה של הישיבה לא הוגשה על שכר או תנאי עבודה, אלא על טענות קשות בהרבה כמו גזל, תרמית ומעשים בניגוד לדין, ולכן זה נשאר בבית משפט השלום. מעבר לזה, השופט גם העיר משהו די חריף: אף שלופס טען שהישיבה חייבת לו בערך מיליון שקל, הוא לא הגיש תביעה נפרדת לבית הדין לעבודה במשך יותר משנתיים.

מה זה אומר שהוא הוציא קבלות על הכספים שהוא העביר לעצמו?
לפי פסק הדין, הוא ביצע העברות מהעמותה לחשבונו, ואז הוציא על זה קבלות בתור עוסק פטור, כאילו מדובר בתשלום לגיטימי על שירותים. אבל בית המשפט קבע שהוא לא הוכיח שמגיע לו כסף מעבר לשכר שלו בתלושי השכר, ולכן הכספים נחשבו כאלה שנמשכו שלא כדין.

למה אשתו חויבה יחד איתו להחזיר כסף? היא בכלל עבדה בישיבה?
השופט קבע שהחשבון היה משותף לשניהם, וכשכסף נכנס לחשבון משותף הוא שייך לשני בני הזוג. בנוסף, היא גם נהנתה בפועל לפחות מחלק מהדברים (כמו הנופש המשפחתי ששולם בהמחאה של העמותה), והיא לא העידה בכלל במשפט כדי להסביר את הצד שלה. מבחינת בית המשפט, השתיקה הזו עבדה נגדה.

איך יכול להיות שמנכ”ל פשוט מסתובב עם פנקס השיקים של עמותה בכיס?
זה בדיוק אחד הדברים שהכי בלטו בפסק הדין. המזכירה העידה שזה היה משהו חריג לגמרי, ושהוא היה מסתובב באופן קבוע עם פנקס הצ'קים, ורוב הצ'קים נכתבו בכתב ידו. היא גם אמרה שמעולם לא ראתה דבר שכזה אצל המנהלים הקודמים. זה אחד הסימנים שבית המשפט קיבל כדי להבין שהבקרה בעמותה היתה חלשה מאוד.

מה הקטע עם הדיסק און קי של מורשה חתימה? איך זה קשור לכסף?
בפסק הדין מתואר דבר די מטריד: היה במשרד דיסק און קי ששימש לצורך העברות בנקאיות, ועל פי העדויות נעשה בו שימוש בלי אישור מסודר של מורשה החתימה. הנתבע גם הודה שנעשה בזה שימוש, והוא אפילו טען שהיה ספר נהלים שמאפשר את זה, אבל הוא לא הציג שום ספר שכזה לבית המשפט. מבחינת השופט, עצם ההתנהלות הזו החלישה מאוד את ההגנה שלו.

אם מדובר בטענות כל כך קשות, למה לא היה פה תיק פלילי?
בפסק הדין צוין שהעמותה כן הגישה תלונה במשטרה נגדו, אבל בפועל לא נוהל תיק פלילי שהגיע לכדי כתב אישום. עם זאת, השופט גם הסביר שבמשפט אזרחי עדיין אפשר לחייב אדם להשיב כספים - אפילו אם אין כתב אישום - רק שכאן נדרש "רף ראיות גבוה יותר" בגלל שזה דומה בטעם שלו לטענות פליליות.

הוא טען שהיה בלאגן בעמותה. זה יכול להציל אותו?
ממש לא. השופט אמנם אמר שההתנהלות בעמותה היתה לא מסודרת ושאפשר לקרוא לזה אפילו בלגן, אבל הוא כתב בצורה חדה שזה לא נותן לגיטימציה למישהו לקחת כספים שלא כדין. מבחינת בית המשפט, גם אם המערכת היתה רופפת, מי שמנהל אותה אמור להיות הכי זהיר, לא הכי חופשי לעשות מה שבא לו.