קנסות שגויים במחשב של רשות המסים - מה קבע העליון?

זה התחיל כמו עוד שורה בתוך מסמך שמרבית האנשים אפילו לא טורחים לקרוא עד הסוף. מספרים, קודים, זיכויים, ריביות, יתרות. אבל עבור מנחם קירשבלום, יועץ מס ותיק שהוסמך כבר ב-1985, משהו שם לא הסתדר. שומת מס אחת, יתרת זכות שנראתה כאילו נבלעה באוויר, וחיוב בריבית או בקנס שמופיע כאילו מדובר בעובדה קיימת, גם כשבפועל אין סיבה שיופיע. במקרה הפרטי שלו, מדובר היה בשומת מס ל-2008. בשומה הופיעו זיכויים בסכום של 8,104 שקל, לצד "חיוב בריבית וריבית/קנס" בסכום של 3,244 שקל, ולבסוף שורת הסיכום: יתרת מס ויתרה לתשלום - אפס. רק שהמבקש טען, ובסופו של דבר גם רשות המסים הודתה, שדווקא היתה אמורה להופיע יתרת זכות של 735 שקל. הרשות תיקנה את נתוני השומה, אבל באופן מוזר יתרת המס עדיין נשארה אפס, עד שבסופו של דבר הושב לו ההפרש.

אלא שקירשבלום לא הסתפק בהחזר הפרטי. לדבריו, המקרה הזה הדליק אצלו נורה אדומה: אם זה קרה לו, ייתכן שזה קורה לעוד נישומים. הוא החל לבדוק, וגיבש חשד לתופעה רחבה בהרבה, שאותה הוא כינה "קנסות פיקטיביים". במאי 2021 הוא אף שלח מכתב לפקיד השומה שבו מתנהל תיקו וביקש תשובות, אך לטענתו הוא לא זכה למענה. באוקטובר 2021 הוא כבר פנה לבית המשפט והגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים. במרכז ההליך עמדה מערכת המחשוב של רשות המסים, שע״מ, מערכת שירותי עיבודים ממוחשבים אבטחה ופרטיות. לפי הבקשה, המערכת הוציאה שומות שבמסגרתן נגבו תשלומים ביתר, והבעייתיות היתה כפולה: לא רק שנוצר חיוב עודף, אלא שגם סכומי החיוב ביתר "לא הוצגו בצורה נפרדת ובהירה בהודעות השומה", כך שנישומים רבים כלל לא יכלו להבחין שמגיע להם החזר או שקנס אינו אמור להופיע כך.

רשות המסים מצדה, הודתה בקיומה של תקלה, אך תחמה אותה לתרחיש מסוים מאוד. בינואר 2022 היא הגישה לבית המשפט הודעת חדילה, כלומר הודעה שלפיה היא חדלה מהגבייה הבלתי חוקית, ובכך היא ביקשה לחסום את האפשרות לאישור התביעה הייצוגית נגד המדינה, בהתאם להסדר הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות. בהודעת החדילה טענה הרשות כי התקלה נבעה מתהליך אוטומטיזציה במערכת, וכי היא תוקנה. היא אף תיארה את התקלה בשתי נסיבות ייחודיות: מצב שבו הנישום הפקיד תשלומים מראש עוד לפני ששודרה שומה נוספת, ובמקביל השומה החדשה ששודרה כללה חוב גבוה יותר מהשומה הקודמת. לפי הרשות, רק בצירוף הזה נוצר הכשל שגרם לגביית היתר.

התמונה המספרית שנחשפה היתה דרמטית: רשות המסים מסרה כי במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה אירעו 3,545 מקרים של חיוב יתר, בסכום מצטבר של 12,522,895 שקל, בלי הפרשי הצמדה וריבית. כלומר יותר מ-12.5 מיליון שקל נגבו ביתר בשנתיים, רק בגלל תקלה טכנית. התקלה עצמה הוסברה בבית המשפט באופן טכני, אבל הרעיון הבסיסי היה ברור: המערכת מחשבת הנחה לקנס השומה בשלב ראשון, ואז בשלב השני אמורה לבטל אותה אם הנישום אינו חייב בפועל בקנס פיגורים. הבעיה היתה שבנסיבות הייחודיות, פקודת ההפחתה לא בוצעה, ובפועל נוצר חיוב ביתר בשיעור של עד גובה יתרת הזכות.

• בני הרצליה הפסידה: המס על השחקנים הזרים נשאר
• פשיטה ארצית על נותני שירותים פיננסיים שפעלו ללא רישיון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

רשות המסים טענה שמדובר בטעות נקודתית

אבל קירשבלום טען שהבעיה גדולה בהרבה. לטענתו הודעת החדילה חלקית בלבד, ושיש מקרים נוספים שבהם נגבים קנסות שרירותיים שלא נכללים בהגדרה שהציגה הרשות. כדי לחזק זאת, הוא הציג לבית המשפט מקרה נוסף: שומה ל-2004 שהוצאה ב-2010, ובה לא הושבה לו יתרת זכות של 758 שקל, אף שלטענתו לא התקיימו אותן נסיבות ייחודיות. רשות המסים טענה שמדובר בטעות נקודתית שנגרמה עקב פעולה ידנית מוטעית, ולא במערכת. כאן נכנס פסק הדין הראשון, במחוזי מרכז-לוד שניתן על ידי השופט שמואל בורנשטיין, שניתן באוקטובר 2024. השופט קבע כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם על עצם קיום התקלה, אך המחלוקת היא סביב השאלה האם הודעת החדילה "כוללת את כל קשת המקרים" או שהיא חלקית בלבד. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את עמדת הרשות ודחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

לגבי המקרה של שומת 2004, בית המשפט קיבל את גרסת רשות המסים כי מדובר בטעות אנוש נקודתית, וקבע כי "אינה מעידה על התנהלות רוחבית כוללת, או על התנהלות חורגת ושיטתית". השופט אף ציין כי התרשם שהרשות ניאותה לבחון את טענות המבקש ולהחזיר לו את סכומי ההפרש "מבלי להערים קשיים מיותרים", ולכן לא נסתרה חזקת התקינות המנהלית. בהמשך השופט גם מתח ביקורת על הדרך שבה נוהל ההליך. הוא קבע כי המבקש בחר לקיים הליך הוכחות מלא למרות הודעת החדילה ואף שלא הצליח להציג אפילו מקרה נוסף אחד שמצביע על תופעה רחבה מעבר לתקלה שכבר הוכרה. בתוך פסק הדין נכלל גם קטע מתוך חקירת המבקש, שבו הוא נשאל אם ביצע בדיקה עצמאית למציאת מקרים נוספים והשיב בפשטות: "לא", ובהמשך הוא אמר ש"לא, יש לי עוד דברים לעשות". הוא גם תיאר את איתור המקרים כמחט בערימה של שחת".

לצד דחיית הבקשה, המחוזי עסק גם בשאלת ההשבה. קירשבלום ביקש שבית המשפט יורה על החזרת הכספים שנגבו ביתר, או לפחות על ביטול חיובים באופן שייצור יתרות זכות. בית המשפט דחה זאת בנימוק שלפיו מנגנון החדילה בחוק נועד בדיוק למנוע השבה קבוצתית במסגרת תובענה ייצוגית נגד רשות, כדי לשמור על הקופה הציבורית, תוך השארת האפשרות לתביעות פרטניות. ולמרות זאת, המחוזי הכיר בכך שההליך כן יצר תועלת. השופט כתב כי "אין ספק כי בקשת האישור הביאה תועלת לציבור הנישומים", משום שבעקבותיה התגלתה התקלה במערכות המחשב והרשות תיקנה אותה, כך שמכאן ואילך לא תימשך גביית היתר. הוא גם ציין שההליך גרר שיפור בהנגשת המידע בטפסים. במסגרת האיזון הזה, פסק המחוזי גמול של 80 אלף שקל (בתוספת מע״מ) למבקש, ושכר טרחה של 400 אלף שקל (בתוספת מע״מ) לעורך הדין המייצג שלו.

• מנכ"ל ישיבה לשעבר ישיב יותר מ-600 אלף שקל
• אלבר תשלם לעובדיה מיליונים על חישוב ימי חופשה בלי עמלות ותוספות לילה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביקשו 13.3 מיליארד שקל - וישלמו מיליון שקל מכיסם

אלא שקירשבלום לא ויתר. הוא ערער לבית המשפט העליון, והערעור הגיע לשולחן ההרכב בראשות השופט עופר גרוסקופף, ביחד עם השופט יחיאל כשר והשופטת רות רונן, שהכריע במקרה באחרונה. בעליון הסביר השופט גרוסקופף כי הערעור במקור הופנה גם נגד אישור הודעת החדילה וגם נגד גובה הגמול ושכר הטרחה. בין היתר, טען המערער כי לא היה מקום לאשר את החדילה "כל עוד לא פעלה המשיבה באופן אפקטיבי ליידע את הנישומים" שעשויים להיות זכאים להחזר. אבל בדיון קדם-ערעור שנערך במרץ 2025 הגיעו הצדדים להסכמה: קירשבלום יחזור בו מהערעור על עצם אישור החדילה, והעליון יכריע רק בשאלה הכספית - האם להגדיל את הגמול ושכר הטרחה.

מה השיקולים לפסיקת הגמול?

קירשבלום הדגיש שהסכום שנפסק במחוזי מהווה רק כ-3% מסכום גביית היתר בשנתיים המדוברות, וטען שהדבר אינו משקף לא את הקושי באיתור התקלה ולא את התועלת שתיווצר בעתיד כתוצאה מתיקון המערכת. הרשות טענה מנגד כי בהליכי חדילה לא מחשבים גמול ושכר טרחה לפי שיטת האחוזים, בייחוד כשהסכומים גבוהים, וכי יש להתחשב בכך שהמערער עמד על הליך הוכחות מלא. בית המשפט העליון קבע שהשיקולים לפסיקת גמול ושכר טרחה בהליך כזה נגזרים מסעיף 9(ג) לחוק, תוך התייחסות לשיקולי תפוקה, תשומה ומדיניות ציבורית. בסופו של דבר, נקבע שיש מקום להגדלה מסוימת של הסכומים שנפסקו במחוזי.

העליון שם את הדגש על התועלת הציבורית שנוצרה "במבט צופה פני עתיד". בפסק הדין נכתב כי הגשת הבקשה הביאה לאיתור התקלה ולתיקונה, "באופן המונע גביית יתר בסכומים לא-מבוטלים… מדי שנה", וכי "ייתכן (ואף סביר להניח) כי אלמלא היה המערער מגלה את התקלה, היה חולף זמן לא מבוטל עד שהמשיבה או נישום אחר היו מגלים את התקלה". עוד צוין לטובת המבקש כי בעקבות ההליך, שיפרה הרשות את האופן שבו היא מציגה לנישומים מידע הנוגע לקנסות. גם בשיקולי התשומה, העליון הכיר בכך שנדרשה מומחיות כדי לזהות תקלה שלא אותרה על ידי מישהו אחר, ובכך שהמבקש הצליח להציף בעיה שהיתה עלולה להימשך שנים. לצד זאת, צוין כי דרישתו להליך הוכחות האריכה את הדיון, אבל בית המשפט הבהיר שאין לזקוף זהירות זו לחובתו באופן שמצדיק הפחתה משמעותית בתגמול.

בשורה התחתונה, בית המשפט העליון הגדיל בהכרעת הדין שלו את הסכום הכולל שנפסק לטובת מגישי בקשת האישור מ-480 אלף שקל ל-900 אלף שקל (בתוספת מע״מ). בתוך הסכום הזה נקבע גמול של 150 אלף שקל למערער, ושכר טרחה של 750 אלף שקל לבא-כוחו. הערעור התקבל בסוגיה הזו בלבד, וללא צו להוצאות.

מה זה בכלל תובענה ייצוגית, ולמה יועץ מס מגיש דבר כזה נגד המדינה?
תובענה ייצוגית זו תביעה שמוגשת בשם קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו מאותו דבר, גם אם כל אחד מהם נפגע בסכום לא ענק. במקרה הזה, הרעיון היה שאם רשות המסים גבתה כסף ביתר מהרבה נישומים בגלל תקלה במערכת שלה, אז במקום שכל אחד ירוץ לבד לבית המשפט, אפשר להגיש תביעה אחת בשם כולם.

מה זה אומר שרשות המסים חדלה מגבייה? זה כמו התנצלות?
לא בדיוק. חדילה זה מושג משפטי שאומר שהרשות הודיעה לבית המשפט: עצרו, הפסקנו את הדבר הזה ותיקנו אותו, אז אין צורך להמשיך בתביעה ייצוגית. זה לא בהכרח אומר שהיא מודה באשמה בצורה דרמטית או מתנצלת, אלא שהיא אומרת שהבעיה טופלה, ולכן מבחינת החוק אי אפשר להמשיך עם התביעה הייצוגית כמו שתוכננה.

אם רשות המסים כבר הודתה שיש תקלה, למה בכלל היה צריך להמשיך את המשפט?
מכיוון שהמבקש טען שהתקלה רחבה הרבה יותר ממה שהרשות מציגה, ושזה לא רק מקרה נדיר. הוא בעצם אמר שהם מתקנים רק חלק מהבעיה, אבל יש עוד מקרים שהם לא מודים בהם. לכן הוא רצה שבית המשפט יבדוק לעומק אם באמת מדובר במשהו נקודתי, או באותה שיטה שגרמה לנזק להרבה יותר אנשים.

למה בית המשפט לא הכריח את רשות המסים פשוט להחזיר את כל הכסף לנישומים שנפגעו?
משום שכשמדובר בתביעה ייצוגית נגד רשות ציבורית, החוק נותן למדינה מסלול יציאה שנקרא חדילה. ברגע שהרשות אומרת שהיא הפסיקה את הגבייה הבעייתית ותיקנה את התקלה, בית המשפט בדרך כלל לא ימשיך למסלול של החזר כספי קבוצתי לכולם במסגרת התביעה. הרעיון הוא לא להפוך תביעות כאלה לבור בלי תחתית מבחינת כספי ציבור.

אז מה בעצם יצא לאנשים שנפגעו מזה בפועל?
לפי ההיגיון של פסק הדין, מי שנפגע אמור לפנות לרשות המסים כדי לקבל את ההחזר שמגיע לו, במישור הפרטני. ההליך הייצוגי עצמו לא הסתיים במנגנון השבה אוטומטי לכל הציבור. אבל מצד שני, מה שכן יצא לציבור הוא שהתקלה תוקנה, כך שלפחות מהנקודה הזו והלאה הבעיה אמורה להיפסק.

למה השופטים התעכבו על זה שהמבקש לא הצליח למצוא עוד מקרים נוספים בעצמו?
מפני שכשהמבקש אומר "זו תופעה רחבה ויש עוד הרבה נפגעים", הוא צריך להראות לבית המשפט בסיס אמיתי לזה. המחוזי התרשם שהוא לא באמת עשה עבודת איסוף נתונים כדי להוכיח שמדובר במשהו רחב יותר, מעבר למה שהרשות כבר הודתה בו. ובחקירה הוא גם הודה בפשטות שלא עשה בדיקות נוספות. זה פגע בטענה שלו שהבעיה גדולה יותר מהתקלה שתוקנה.

למה העליון בכל זאת הגדיל את הגמול ושכר הטרחה אם המחוזי כבר נתן סכומים לא קטנים?
העליון הסתכל על זה בצורה רחבה יותר. הוא אמר שזה לא נגמר בהחזר לכל הציבור דרך בית המשפט, אבל התביעה הזאת כן עשתה משהו חשוב - היא גרמה לתקלה להתגלות ולהיפסק. זאת תועלת ציבורית אמיתית, כי אם זה היה נמשך עוד שנים, עוד אנשים היו משלמים סתם כסף בלי להבין למה. לכן העליון חשב שהסכום שנפסק במחוזי קצת נמוך ביחס לתוצאה שהושגה.

מה המסר שיוצא מפסק הדין הזה לאזרחים רגילים שמתנהלים מול רשות המסים?
המסר הכי פשוט הוא שלא תמיד מה שכתוב בשומה קדוש, ושכדאי להציץ רגע במספרים ולא להניח שהכל תקין. לפעמים יכולה להיות תקלה מערכתית, ולפעמים אפילו טעות אנוש. ובמקרה שמשהו נראה מוזר, שווה לשאול, לבדוק, ולבקש הסבר. כי כמו שראינו כאן, אפילו מערכת של גוף גדול כמו רשות המסים יכולה לטעות, ובסכומים מצטברים לא קטנים בכלל.