פתרונות פיננסיים למסורבי אשראי הם המבחן האמיתי של הרגולטור

על הנייר ישראל הקימה תשתית מודרנית ומתקדמת. חוקק חוק נתוני אשראי והוקם מאגר מרכזי בהשקעה של מאות מיליוני שקלים. היינו מצפים שבנק ישראל יפרסם מדד סירוב אשראי מסודר. מדד שיספר לציבור כמה משקי בית נדחו ובאילו בנקים, באילו סוגי הלוואות ואיך הנתון משתנה בתקופות משבר. מבקר המדינה כתב בדוח על מאגר נתוני האשראי כי חרף ההשקעה האדירה אין בידי בנק ישראל כלים לבחון אם החוק השיג את מטרותיו.  מציין במפורש כי אי אפשר לבדוק אם הנגישות לאשראי אכן הורחבה או אם הופחתה ההפליה במתן אשראי. כלומר גם אחרי הקמת המאגר, הרגולטור מודה שהוא אינו מסוגל לענות על שאלה בסיסית ביותר: מי מקבל אשראי ומי נדחה.

הבנקים דווקא יודעים היטב. כל בקשה וכל דירוג או איחור בתשלום מתועדים אצלם. הם רואים את התמונה המלאה. הלקוח לעומת זאת לא יודע למה נדחה. הוא לא יודע האם היה יכול לקבל תנאים טובים יותר בבנק אחר והאם חלק גדול מהלקוחות בפרופיל שלו נדחה באופן שיטתי. 

מבחן המלחמה והלוואות שנשארו על הנייר

אם רוצים להבין כמה מסוכן החושך הזה צריך להסתכל על מבחן המלחמה. בתקופת מלחמת חרבות ברזל הובטחו לעסקים קטנים מסלולי אשראי בערבות מדינה. מילואימניקים ומפונים לצד עסקים מהצפון ומהדרום שהכנסותיהם קרסו נזקקו לחמצן פיננסי דחוף.

כאן נכנס לתמונה דוח מבקר המדינה. בדוח על יישום הסיוע לעסקים קטנים בחודשים הראשונים של המלחמה מתואר פער חריף בין ההצהרות לבין המציאות. אחת התוכניות המוניטריות לעסקים זעירים נוצלה בשיעור של פחות מעשרה אחוזים מהיקף המסגרת. מאחורי המספרים האלה מסתתרת שאלה שלא נשאלה רשמית. כמה בקשות אשראי לעסקים שנפגעו נדחו? כמה מילואימניקים שביקשו הלוואה כדי לצלוח את החודשים הקשים קיבלו תשובה שלילית? האם הבנקים העדיפו לקחת רק את התיקים הבטוחים והרחיקו בשקט את המסוכנים דווקא בשעה שמשרד האוצר ביקש להציל אותם?

• רצתה לתקן את דירוג האשראי שלה - והגיעה למצב גרוע יותר
• גידול משמעותי בהוצאות בכרטיסי אשראי - הישראלים מוציאים יותר על מזון, בתי קפה ודלק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המחיר של הקופסה השחורה הזו גבוה ומוחשי.מבקר המדינה הזהיר כי בנק ישראל אינו יכול לבחון אם המאגר צמצם הפליה במתן אשראי. בלי נתונים על סירוב לפי מגדר או מגזר ורמת הכנסה אי אפשר להוכיח אפליה נגד אוכלוסיות מוחלשות. אי אפשר להראות שחלק גדול יותר מבקשות של ערבים או חרדים נדחות. מי שטוען לאפליה נדרש להוכיח אותה אך המדינה לא מספקת לו את המספרים הדרושים לכך.

למעשה, אנו ניצבים מול רגולטור עיוור. כשבנק ישראל עצמו מודה שאין בידיו כלי למדוד אם מערך נתוני האשראי משפר נגישות ומפחית הפליה הוא בעצם מוותר על אחד מכלי העבודה המרכזיים ליצירת שוק הוגן. איך אפשר לנסח מדיניות או להטיל מגבלות על בנקים בלי לדעת מי נשאר בחוץ? איך אפשר לתכנן מהלכים לתמיכה בעסקים קטנים בזמן מלחמה בלי להבין מי נדחה בערוצים הרשמיים ונאלץ לפנות לגורמים יקרים ומסוכנים יותר?

קריאה לפעולה: מדד סירוב עכשיו

ישראל אוהבת להציג את עצמה כמדינת הייטק וככלכלה מתקדמת. בתחום נתוני האשראי היא דומה יותר למשק שמנהל את ענייניו בכיסוי עיניים.  במציאות הישראלית, עבור רבים שאינם מקבלים אשראי מהבנקים הפתרון הממשי היחיד הוא שוק ההלוואות החוץ בנקאיות, אך גם הוא אינו מספק מענה מלא: מי שמחזיק דירה יכול לתרגם את ערכה ל- הלוואה כנגד נכס, ואילו מי שאין לו - נותר פעמים רבות ללא חלופה אמיתית לאשראי בנקאי.

• כתב אישום נגד איש הקש של אורן קובי - הונאה של 2.3 מיליון שקל
• הטבת מס ומחיר כבד: כך המדינה קנתה הגירה לפריפריה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• 30 חודשי מאסר לבעל עסק שגזל מקופת המדינה 5.7 מיליון שקל

אי לכך, המהלך הראשון צריך להיות פשוט וברור והוא פרסום מדד סירוב אשראי רבעוני ושקוף. מדד אחד למערכת הבנקאית כולה שמפורק לפי סוג אשראי, אשראי צרכני, משכנתאות ועסקים קטנים. בהמשך יש להציב יעד שאפתני יותר של פרסום לפי קבוצות אוכלוסייה ברוח הניסיון הבינלאומי.

מידע על מי מקבל אשראי ומי נדחה אינו נכס פרטי של הבנקים. זהו מוצר ציבורי חיוני בדמוקרטיה מודרנית. כל עוד הקופסה השחורה של האשראי בישראל נשארת סגורה מי שמשלם את המחיר הם בדיוק אלו שאין להם לוביסטים: משקי הבית בסיכון והעסקים הקטנים בתקופות משבר.

הכותב הוא מנכ"ל חברת לביא קפיטל המתמחה במתן פתרונות מימון למסורבי בנקים