פשרת בג"ץ: סבסוד מעונות לחרדים חייבי גיוס נמשך – לפחות עד פברואר
דיון חם בבית המשפט העליון
בג"ץ דן היום בשידור ישיר באחת הסוגיות הכי נפיצות של התקופה: האם להמשיך לתקצב מעונות יום למשפחות חרדיות שבהן האב חייב בגיוס אך לומד בישיבה. בסוף הדיון, הציעו השופטים פשרה: הסבסוד יימשך עד סוף פברואר 2025, ובינתיים שר העבודה יפרסם מבחני תמיכה חדשים לכלל האוכלוסייה. עכשיו, הכדור במגרש של הממשלה, שצריכה להחזיר תשובה עד יום חמישי.
משבר סבסוד מעונות היום, התחיל משינוי במעמד המשפטי של חוק הגיוס. עד 2021, משפחות חרדיות שבהן האב למד בישיבה ושירותו הצבאי נדחה, זכו לסבסוד מעונות יום במימון משרד העבודה והרווחה. הסבסוד, בגובה ממוצע של כ-1,800 ש"ח לחודש, נועד לעודד אימהות לצאת לעבודה ולאפשר לילדיהן מסגרות חינוכיות מסובסדות.
ב-2021 פקע חוק הגיוס שאיפשר דחיית שירות לתלמידי ישיבות. בעקבות זאת, בג"ץ קבע שחייבי גיוס לא זכאים להטבות מהמדינה, כולל סבסוד מעונות. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הנחתה את הממשלה להפסיק את הסבסוד למשפחות שבהן האב חב בגיוס, כדי למנוע עידוד להימנעות משירות צבאי.
בתחילת 2023, הוחלט על תקופת מעבר בת שלושה חודשים בלבד (עד דצמבר 2023), שבה הסבסוד יופסק בהדרגה למשפחות החרדיות הרלוונטיות. ההחלטה עוררה סערה פוליטית וציבורית: שר העבודה יואב בן צור התנגד להחלטה וטען שיש להפריד בין מדיניות הרווחה למדיניות הגיוס. הוא בחר לפרסם מבחני תמיכה לשלושה חודשים בלבד, ללא הבחנה בין משפחות חרדיות לבין יתר הציבור.
ארגונים חרדיים טענו שהפסקת הסבסוד פוגעת באימהות חרדיות שעובדות ומשלבות את ילדיהן במעונות, ונעשית בניגוד לזכות לשוויון ולחופש העיסוק.
ארגונים כמו התנועה לאיכות השלטון וקרן ברל כצנלסון האשימו את הממשלה בכך שהיא מעכבת את מבחני התמיכה מטעמים פוליטיים, ופוגעת במשפחות הזכאיות לסבסוד.
המחלוקת סביב סבסוד מעונות היום התגלגלה לבית המשפט בעקבות עתירות משני הצדדים: בעד הפסקת הסבסוד: ארגונים חילוניים ואזרחים שדרשו למנוע סבסוד למי שמתחמק משירות צבאי. בעד המשך הסבסוד: ארגונים חרדיים שדרשו להמשיך את הסבסוד בטענה שהוא חלק ממדיניות הרווחה ולא קשור לחובת הגיוס.
כתוצאה מהעיכוב בפרסום מבחני התמיכה, עשרות אלפי משפחות – חרדיות ולא חרדיות – נותרו ללא ודאות כלכלית. המשפחות נאלצות לממן מכיסן את עלויות המעונות, בעוד הממשלה ממשיכה לדון על הנוסח הסופי של מבחני התמיכה.
השלב הבא: בג"ץ מתערב
בדיון שהתקיים היום, בג"ץ ניסה לגבש פשרה, אך המשבר רחוק מפתרון סופי. המחלוקת בין הממשלה, היועמ"שית והעותרות נמשכת, ועיני הציבור מופנות להחלטות שיגיעו עד פברואר 2025.
השופטים לא ויתרו על השאלות הקשות
במהלך הדיון, השופטים – נעם סולברג, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב – הקשו על נציג הממשלה, במיוחד בנוגע לעיכוב במתן הסבסוד ל-74 אלף ילדים אחרים שלא קשורים למחלוקת. "למה לעכב את כל הילדים הזכאים?" תהה השופט כבוב. גרוסקופף היה חד עוד יותר: "זה נראה כמו חיבור של שני נושאים שלא קשורים".
היועמ"שית נגד הממשלה
היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, עומדת על כך שמי שחייב בגיוס ולא משרת – לא צריך לקבל סבסוד. "זה מרוקן מתוכן את חובת הגיוס", אמרה. מנגד, נציג הממשלה, עו"ד אוהד שלם, טען שאין קשר בין עידוד גיוס לסבסוד מעונות. לדבריו, "גם מי שעבריין זכאי לסבסוד".
הוויכוחים לא נגמרים
מהצד השני, ארגונים כמו התנועה לאיכות השלטון וקרן ברל כצנלסון דורשים לעצור את הסבסוד לחלוטין, וטוענים שהעיכוב בפרסום מבחני התמיכה פוגע במשפחות רבות. "המשפחות הזכאיות נאלצות לשלם על המעונות מכיסן", אמרה עו"ד יעל ויזל.
אבל לא כולם מסכימים. עו"ד זלמן בלאק, שמייצג ארגונים חרדיים, טען ששר העבודה לא צריך להיות "השוטר של העיר". הוא הוסיף: "אי אפשר להוציא ילדים ממעונות באמצע השנה. הורים בנו על התמיכה הזו".
תגובת הארגונים: כולם מתוסכלים
יו"ר נעמת, חגית פאר, אמרה: "בג"ץ סוף סוף הוציא כרטיס אדום לשר העבודה. הגיע הזמן להפסיק להחזיק עשרות אלפי פעוטות כבני ערובה". לעומתה, עו"ד תומר נאור מהתנועה לאיכות השלטון הביע אכזבה מכך שבג"ץ נתן לממשלה עוד זמן: "הארכה הזו היא טעות שתמשיך לפגוע באכיפת חובת הגיוס".
מה הלאה?
- 8.חיסלו את המדינה בהיתר שנתנו למושחת המפקיר . (ל"ת)11 שופטי בג"ץ 19/11/2024 18:23הגב לתגובה זו
- 7.ירמיהו 19/11/2024 14:42הגב לתגובה זושיקפצו כל החילונים
- 6.שים 19/11/2024 09:58הגב לתגובה זואין שום בשורה מצד בית המשפט העליון המתיר פעם נוספת חבל למגזר החרדי בגררו רגלים לישם את מה שהוא עצמו קבע. היה צריך מזמן לישם פסקי דין ולא להקלע שוב למצב של רפיון פה והתגמשות מול גוף חרדי פוליטי אשר איננו רואה עין בעין את מצבו המועדף מול צרכי המדינה.
- 5.לרון 18/11/2024 15:51הגב לתגובה זונתניהו לקח את ה"איש הרזה" כבן ערובה תמידי!
- 4.חכם 18/11/2024 14:10הגב לתגובה זושמישהו יסביר לי, אם יש חילוני משתמט הילד שלו זכאי לסיבסוד?
- 3.התנועה לאיכות השלטון מייצגת רק את שונאי היהדות (ל"ת)שלמה 18/11/2024 13:40הגב לתגובה זו
- 2.ממשלה ארורה ..מה השאלה ? (ל"ת)חיים אלמליח 18/11/2024 13:36הגב לתגובה זו
- 1.יעקב 18/11/2024 13:28הגב לתגובה זורק שכל אחד יבין שגם מי שלוחם כעת בלבנון משלם כרגע על הילד שלו במעון ללא סבסוד מעל 2200 שח לחודש

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
