הורים הוציאו צו עיכוב יציאה לבנם: "רוצה לטוס ולהתגייס לצבא הרוסי"

ההורים הביעו דאגה לחייו של בנם, וטענו כי הוא מבקש להתגייס לכוחות הצבא האדום בזמן המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. הם ביקשו למנות אפוטרופוס לבנם הבגיר, שגר בבית הוריו וסובל מקשיים נפשיים שהובילו בעבר לאשפוזים פסיכיאטריים
עוזי גרסטמן | (1)

בית המשפט לענייני משפחה בצפת, בראשות המשנה לנשיא, השופטת אביבית נחמיאס, נדרש באחרונה להכריע בסוגיה יוצאת דופן - בקשה של זוג הורים למנות אפוטרופוס לבנם הבגיר, במטרה למנוע ממנו לטוס לרוסיה ולהתגייס לצבא הרוסי. ההורים הביעו דאגה עמוקה לחייו של בנם, וטענו כי הוא מבקש להתגייס לכוחות הצבא האדום בתקופה שבה מתנהלת מלחמה עקובה מדם וממושכת בין רוסיה לאוקראינה.

הבקשה יוצאת הדופן שהוגשה לבית המשפט עוסקת בבנם של ההורים, בחור בגיר שגר בבית הוריו וסובל מקשיים נפשיים שהובילו בעבר לאשפוזים פסיכיאטריים ולמצבי חרדה. הבן סיפר להוריו שהוא מעוניין לטוס לרוסיה ולבחון אפשרות של גיוס לצבא הרוסי. ההורים, שפעלו מתוך דאגה כנה לחייו של בנם, פנו לבית המשפט בבקשה למנוע את יציאתו מהארץ.

מאז תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, המלחמה בין שתי המדינות גבתה את חייהם של אלפים והובילה להרס נרחב באוקראינה. רוסיה, שנחשבת אחת המעצמות הצבאיות הגדולות בעולם, מצאה את עצמה מתמודדת מול התנגדות עיקשת מצד כוחות האוקראיניים. הגיוס לצבא הרוסי נהפך לקריאה פתוחה גם לאזרחים זרים, והדבר עורר דאגות בקרב קהילות בינלאומיות רבות. מלחמה זו נמשכת על אף ניסיונות שונים להגיע להסכמות ולהפסקת אש, וההשלכות שלה ניכרות גם מחוץ לגבולות המדינות המעורבות.

הבן שוחח כמה פעמים עם לשכת הגיוס ברוסיה

במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט, טענו ההורים כי בנם, שעדיין מתמודד עם מצבים נפשיים רגישים, מביע כוונה ברורה לנסוע לרוסיה ולהתגייס לצבא הרוסי. לדבריהם, הבן שוחח כמה פעמים עם לשכת גיוס ברוסיה, שבה נמסר לו מידע על האפשרויות העומדות בפניו. ההורים אף הציגו לבית המשפט תדפיסי שיחות המעידות על פניותיו לרוסיה, וציינו כי בנם לא רכש כרטיס חזרה לישראל - מה שמעמיד בספק את כוונותיו לשוב לאחר הביקור.

לדבריהם, בנם הביע רצון "להרוג ולהיהרג", והם הביעו חשש כבד שהוא מחפש דרך להצטרף ללחימה הצבאית המסוכנת. הם ציינו כי הבן מבודד חברתית, אינו יוצר קשרים חברתיים ואינו מנהל את ענייניו האישיים בצורה עצמאית. השופטת נחמיאס התייחסה לחשש זה בפסק הדין שפרסמה וכתבה כי, "בנסיבות אלה מוטלת על כתפי בית המשפט אחריות רבה בכל הנוגע לבחינת יכולת ניהול העניינים בנקודה הספציפית של נסיעה לחו"ל, שאם מטרת הנסיעה למצוא שם את מותו – קדושת החיים מעל לכל".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, הבן הכחיש את טענות הוריו ואמר כי אין בכוונתו להתגייס לצבא הרוסי, וכי מטרת הנסיעה היא לחקור את שורשיו המשפחתיים ברוסיה. הוא סיפר כי מדובר בטיול תיירותי קצר, וכי הוא מעוניין לראות את התרבות וההיסטוריה של המדינה. עם זאת, במהלך עדותו בבית המשפט לא הכחיש הבן כי יצר קשר עם לשכת גיוס במוסקבה, אך טען כי לא ידע שמדובר בלשכת גיוס, וכי ניסיונו ליצור קשר עם גורמים רשמיים נבע ממידע תיירותי בלבד.

לדבריו, הוא מעולם לא טס לחו"ל והוא ניסה לקבל סיוע טכני כמו כיצד להזמין מלונות ומוניות, וטען כי "אני מבין את הדאגה של ההורים שלי לגבי הגיוס, אני לא מתכוון להתגייס לשום מקום". השופטת נחמיאס ציינה כי גרסתו של הבן היתה "מבולבלת", והוסיפה כי "תמוה הדבר בעיני כי אדם המבקש לטוס למדינה זרה לטיול קצר לצורכי תיירות מנסה ליצור קשר טלפוני עם גורמים רשמיים שונים של אותה המדינה".

"זכות התנועה נסוגה מפני עיקרון קדושת החיים"

קיראו עוד ב"משפט"

לאחר בחינת כל הראיות והעדויות, קבעה השופטת נחמיאס כי אף שאין עילה למנות אפוטרופוס כולל לבן, יש מקום למנות אפוטרופוס לעניין הספציפי של הנסיעה לחו"ל. היא הוסיפה בפסק הדין גם כי, "שוכנעתי כי במעבר החד מאדם המנהל את כל חייו בבית הוריו לאדם הנוסע לבדו למדינה הנמצאת במלחמה... יש עילה למינוי אפוטרופוס לצורך מתן הסכמה לנסיעה לחו"ל".

השופטת הדגישה את עקרון קדושת החיים, וקבעה כי אף שזכותו של הבן לחופש תנועה הינה זכות חוקתית, במקרה זה "זכות התנועה נסוגה מפני עיקרון קדושת החיים". לפיכך, בית המשפט הורה להאריך את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגד הבן למשך שנה נוספת.

פסק הדין של השופטת נחמיאס מעלה שאלות רבות הנוגעות לאיזון בין זכויות הפרט לבין אחריות ההורים והמדינה לשמור על חייו של אדם במצבי קיצון. המקרה המיוחד הזה, של צעיר המעוניין לעזוב את ישראל לטובת רוסיה בזמן מלחמה ולהתגייס לצבא שלה, ממחיש את המורכבות המשפטית והאנושית הכרוכה בניהול מצבי חירום כאלה.

בית המשפט קבע כי במהלך השנה הקרובה יופנה הבן לטיפול מתאים כדי להעניק לו כלים להתמודד עם סביבה חברתית, ליצור קשרים אנושיים ולהתארגן בצורה שקולה יותר לנסיעה לחו"ל. ההורים, מצדם, יזכו להדרכה כיצד לתקשר עם בנם ולהבין את צרכיו, זאת כדי למנוע מצבים נוספים של נתק ומחלוקות קשות בתוך המשפחה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    פאני 05/10/2024 10:58
    הגב לתגובה זו
    הילד רצה לחזור בתשובה, להפסיק לעבוד, להפסיק לשרת במילואים ולהפוך לפרזיט. לא יקום ולא יהיה
זוג מבוגר בהלם מהסמארטפון
צילום: מערכת ביזפורטל

כינה אדם "חמאסניק תומך נוחבות" - וישלם 12 אלף שקל

שיח פוליטי בקבוצת פייסבוק במהלך מלחמת חרבות ברזל גלש להטחת עלבונות חריפים. אחד המשתתפים תבע, ואילו השני טען שזה סתם מם ברשת. בית המשפט קבע כי מדובר בלשון הרע, ולא מגוחך לדרוש במקרה הזה פיצוי. עם זאת, גם לתובע היתה תרומה לשיח המתלהם, ולכן הפיצוי שנפסק הוגבל. השופט לא נשאר אדיש לרקע הלאומי: "הטבח עודנו טרי, הלב עודנו מדמם"

עוזי גרסטמן |

בסוף נובמבר 2024, כשהארץ עוד מלקקת את פצעיה אחרי טבח ה-7 באוקטובר, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, עלה לו מם נוסף לקבוצת פייסבוק מוכרת בשם "ממים של פוליטיקה". יותר מ-28 אלף חברים ממתינים שם לכל בדיחה פוליטית חדשה, צינית, שנונה או בוטה. אלא שהפעם, בדיחה אחת נהפכה לסערה, ומסרון אחד הוביל לתביעה משפטית של ממש. המם שהעלה הנתבע, שני סמואל בנדיקט טופר השלישי, הציג דיאלוג מתוחכם לכאורה, שבו מבקר הדובר את תמיכת המדינה באנשים שמכנים את החמאס "נכס", ומשיב לשאלה בדבר מחבלים - "לא רק של מחבלים, נכון?" - באמירה צינית שנועדה להציג את הצד השני כבלתי מוסרי. בתוך זמן קצר עלה בתגובה מם נגדי, והדיון התלהט. חילופי מהלומות מילוליות פרצו בפיד הפייסבוק, ואלה לא נותרו בגדר הומור נטו.

"תגיד, איך לא מביך אותך לעבוד עבור פושע שמקריב חיי כל כך הרבה ישראלים רק בשביל להתחמק מהכלא?", שאל הנתבע את התובע. האחרון השיב בשאלות שכוונו לברר על איזו אמירה מדובר, אך השיח הידרדר במהירות לכינויי גנאי אישיים. "אז גם אתה חמאסניק תומך נוחבות בדיוק כמוהו", כתב הנתבע. התובע לא נשאר חייב, וירה חזרה: "טוב מה כבר אפשר לצפות מאדם בעל ארבע שמות עם הסיומת 3". השיח התלהט והלך, עד שהתובע רמז כי יפנה לעורך דינו - "סתם בשביל הספורט. כסף על הרצפה זה תמיד כיף".

מכאן הדרך לבית המשפט היתה קצרה. גולן שלומי, התובע, הגיש תביעת לשון הרע בסכום כולל של 75 אלף שקל לבית משפט השלום בירושלים, וטען כי ההכפשות כלפיו נועדו לבזות אותו בפני משתתפי הקבוצה, לפגוע בשמו הטוב ולהציג אותו כמי שתומך בטרור רצחני. לדבריו, הביטויים "חמאסניק", "תומך נוחבות" ועוד הם לא רק עלבונות אלא ביטויים שפוגעים בו באופן עמוק וחמור.


"אמצעי רטורי של קללה"


הנתבע מצדו השיב כי כל האירוע יצא מפרופורציה. מדובר, לשיטתו, בשיח רגיל, אפילו שגרתי, במסגרת פוליטית מקוונת, וכי אין אדם סביר שהיה לוקח ברצינות את ההאשמות. לדבריו, היה זה רק "אמצעי רטורי של קללה" שנאמר בלהט הרגע, והוא עצמו כלל לא התכוון לייחס לתובע תמיכה ממשית בחמאס.

השופט רועי גרוסברגר לא התרשם מהטענות המקלות של הנתבע. בהחלטה חדה וברורה הוא כתב כי, "איני רואה צורך לצאת למסע פרשני סבוך ופתלתל בניסיון להתחקות אחר פשר הביטוי 'חמאסניק'. לדאבון הלב, בימינו אנו, צירוף זה כמוהו כניסיון לייחס לאדם תמיכה ברוע המוחלט". הוא הוסיף בפסק הדין שפורסם כי ייחוס תמיכה בחמאס - "רוצחים צמאי דם, אנסים שפלים ואכזריים" - הוא "ביטוי פוגעני, מבזה ומשפיל העולה כדי לשון הרע".