עתירה ששווה מאות מיליונים; בית המשפט דחה את עתירת בינת תקשורת; אפקון תספק שירותי מולטימדיה למשרדי הממשלה
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את עתירתה של בינת תקשורת כנגד זכייתה של חברת ד.מ הנדסה (DM) במכרז החשב הכללי לאוצר להקמה ותחזוקה של פרויקטים של מערכות מולטימדיה למשרדי הממשלה.
במהלך דיון שהתקיים לאחרונה, המליץ השופט ארנון דראל, סגן נשיא בית המשפט המחוזי לחברת בינת למשוך את העתירה. בכך למעשה, נקבע כי ד.מ היא זו שתספק למשרדי הממשלה מערכות מולטימדיה של היצרניות האמריקאיות אקסטרון וקרסטרון.
תגובת המדינה לעתירה שפכה אור על הסכומים במכרז עליהם התקוטטו החברות. לפי המדינה, האומדן החזוי של ההתקשרות מכוח המכרז הוא כ-70 מיליון שקל בשנה בהסכם ל-3 שנים, כאשר ישנה אפשרות הארכה של 5 שנים נוספות. דהיינו המכרז יכול להסתכם לבסוף בסכום של 560 מיליון שקל.
תחילתו של הסיפור באוקטובר 2020 אז פרסם מינהל הרכש הממשלתי מכרז לתכנון, הקמה ותחזוקה של מערכות מולטימדיה למשרדי הממשלה, לשימוש בחדרי דיונים, חדרי הדרכה, חמ"לים, חדרי בקרה ועוד. במסגרת תנאי המכרז, הגדיר החשב הכללי באוצר כי כל חברה שתיגש למכרז, תידרש להציע שניים מתוך שלושה יצרני מערכות מולטימדיה (החברות, קרסטרון, אקסטרון וקרמר).
- מנדל״ן לחשמל: אפקון ונמקו ישקיעו עד 185 מיליון דולר במיזם אנרגיה בארה"ב
- קבוצת אפקון עם מיקוד מחדש; ה-EBITDA צמח ב-31%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למכרז ניגשו חברת בינת תקשורת, חברת בת של רד בינת בשליטת האחים זיסאפל וחברת ד.מ הנדסה (DM) חברת בת של קבוצת אפקון.
בחודש נובמבר 2022, זכתה בינת תקשורת במכרז לאספקת מערכות המולטימדיה, שבו השתתפה גם חברת ד.מ, הספקית הנוכחית.
לא חתמו על המסמכים
לצד ההכרזה על הזכייה של בינת, החליטה וועדת המכרזים להודיע על ד.מ כזוכה שנייה במכרז והתירה לה לעיין בהצעתה של בינת. על מנת לממש זכייה במכרזים מסוג זה, היצרניות האמריקאיות נדרשות לחתום על מסמכי הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי (רשפ"ת) המופקדת על ניהול רכש הגומלין במדינת ישראל.
בינת לא המציאה במועד את מסמכי הרשפ"ת ומשכך הודיעה וועדת המכרזים לבינת כי המועמדות שלה נפסלה, מה שהוביל לזכייתה של הזוכה השנייה, חברת ד.מ.
בינת הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לבטל את החלטת ועדת המכרזים בטענה כי חברת ד.מ לחצה על היצרניות האמריקאיות שלא לחתום על מסמכי הרשפ"ת ותחבולתה הצליחה.
לטענת בינת, "ד.מ והיצרניות הזרות עשו יד אחת והחלו לשלוח פניות לעורך המכרז וללחוץ עליו שלא יחתום עם העותרת מאחר שלטענתם הצעתה הפסדית". עוד נכתב בעתירה כי "במסגרת העיון במסמכים התגלה לד.מ כי העותרת טרם הגישה את מסמכי הרשפ"ת חתומים על ידי היצרניות הזרות וניצלה את זכות העיון שניתנה לה במסמכי המכרז על מנת לסכל את זכייתה של העותרת במכרז".
קיראו עוד ב"משפט"
המסמכים נשלחו למשרד הכלכלה
בנוסף טענה בינת, כי במסגרת הליך המכרז, חברת ד.מ והיצרניות הזרות הפרו את חוקי התחרות, וכתוצאה מכך, פתחה רשות התחרות בבדיקת הפרה.
לעומת זאת טענו היצרניות האמריקאיות כי אין ממש בטענותיה של חברת בינת, לפיהן הן התערבו בהצעתה של בינת במכרז. בנוסף, ציינו היצרניות כי מסמכי הרשפ"ת החתומים הוגשו על ידם ישירות למשרד הכלכלה והתעשייה ולא צוינו בהם שמות של חברות ספציפיות כמועדפות לזכייה במכרז.
בית המשפט המחוזי קיים דיון בעתירה בנוכחות הצדדים. בסיומו של הדיון המליץ סגן הנשיא לעותרת בינת למשוך את עתירתה. בפסק דינו, קבע סגן הנשיא כי "לאחר שמיעת טענות הצדדים הוצע לעותרת (בינת) שלא לעמוד על העתירה.
"העותרת קיבלה את ההצעה. לפיכך, אני דוחה את העתירה. באשר להוצאות, לאחר שמיעת טענות הצדדים, ובהינתן ההשקעה הרבה שהמשיבות נדרשו לה בהכנת התגובה המקדמית והטיעון בעל פה, ומן הצד האחר, בהינתן שהעותרת קיבלה את הצעת בית המשפט ולא עמדה על מתן פסק דין, ובהתחשב בטיעוני הצדדים באשר להחלטת ועדת המכרזים, מצאתי כי יש לחייב את העותרת בתשלום הוצאות בסכום מתון יחסית של 40,000 שקל"
- 1.אלון 01/08/2023 08:34הגב לתגובה זודרישה לחתימה עם 2 מתוך 3 חברות. הגשת אישורים ללא שם חברות, אחת מהחברות לא מצליחה לקבל אישור, והופה המתחרה "מעיינת" במסמכים ומגלה פלאים

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
