ביהמ"ש: מנהל קבוצת פייסבוק חייב לשלוט בצדדים הטכניים של ניהולה
הנתבע הוא עורך דין המנהל קבוצת פייסבוק בשם "שאל עורך דין - מפוטרים דיני עבודה". מדובר בקבוצה שאליה מועלות שאלות ע"י גולשים בדיני העבודה, ומקבלים תשובות מעורכי דין העוסקים בתחום וחברים בקבוצה. במועד הרלבנטי לאירועים מושא התביעה, היו חברים בקבוצה כ-1,000 איש ונכון לתקופה זו חברים בה כ-2,500 איש, מתוכם כ-100 עורכי דין.
התובעת, גם היא עורכת דין, הצטרפה לקבוצת הפייסבוק של הנתבע וענתה לשאלות גולשים. בשלב מסוים, ביצע הנתבע חסימה של התובעת, בנימוק שהפרה את כללי ההתנהגות בה כיוון שמסרה את מספר הטלפון שלה לגולשים והזמינה אותם להתקשר אליה ובכך ביצעה שידול לקוחות המהווה עבירה אתית. הנתבע טען כי חסם את התובעת בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו ולא מהקבוצה, ולכן היא יכלה להמשיך להיכנס לקבוצה, לראות פוסטים ולהמשיך להגיב להם, אך לא יכלה לראות את הפוסטים והתגובות שהנתבע כתב בקבוצה.
משהבינה כי היא אינה רואה את תגובות הנתבע בקבוצה, הבינה התובעת לדבריה "שמשהו לא בסדר", ולכן נכנסה לקבוצה באמצעות פרופיל פייסבוק אחר בו היא עושה שימוש והסיקה כי הנתבע חסם את הפרופיל הראשי שלה אך לא מנע ממנה את הכניסה לקבוצה. בשלב זה גילתה התובעת כי הנתבע פרסם בקבוצה מספר תגובות הנוגעות אליה על פוסטים של גולשים. בתגובות הפציר הנתבע בתובעת להפסיק לפרסם מספרי טלפון מאחר שמדובר בשידול אסור, ובחלק מהן אף ביקש ממנה להפסיק לתת תשובות בפורום. באחת התגובות כתב הנתבע לתובעת "הורחקת מהקבוצה הזו ואת שבה ומפרסמת בה? מן הראוי שלא תעשי זאת בשנית".
לטענת התובעת, תגובותיו של הנתבע אשר מתייחסות אליה עולות בגדר לשון הרע, ולכן הגישה נגדו תביעה כספית לפיצוי בסך 50 אלף שקל. הנתבע מאידך, טען כי למרות שביקש מהתובעת מספר פעמים לא למסור את מספר הטלפון שלה לגולשים שלא לבקשתם, מעשה המהווה, לטענתו, עבירה אתית של שידול לקוחות והפרה של כללי ההתנהגות בקבוצה, היא לא נענתה לבקשותיו ולכן חסם אותה.
- חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
- אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת עדנה יוסף-קוזין ציינה כי בפרט לאור היותה של התובעת עורכת דין, ניתן לומר שדברי הנתבע לעיני הקבוצה הם מעליבים, מכפישים ומזיקים. זאת, שכן הוא ייחס לה ביצוע עבירה אתית ובכך הטיל דופי ביושרה ומקצועיותה. זאת ועוד, אמרות כאמור וסילוק התובעת מהקבוצה בפרהסיה חזור ושנה, היה בהם גם להלבין פניה ברבים ולהשפיל אותה, הן בעיני גולשים שאינם עורכי דין והן בעיני חבריה למקצוע החברים בקבוצה. מלבד האמור, פרסומי הנתבע נעשו בקבוצה בה היו כ- 1,000 חברים, בהם עורכי דין רבים, ולכן הם באים בגדר פרסום לשון הרע על התובעת והיה בהם כדי לפגוע בשמה הטוב, בפרט כעו"ד.
עוד ציינה השופטת כי הנתבע היה מודע לכך שהוא מפרסם דבריו בקבוצה, והן לכך שהוא לא הסיר את התובעת מהקבוצה. לשיטתה, היה מצופה ממנו להימנע מפניה אל התובעת כאמור בפרהסיה וחלף זאת ליצור עמה קשר, בין אם טלפונית ובין אם בכתב, ולדרוש ממנה להפסיק לפעול בקבוצה. כמו כן, בהיותו בעל הקבוצה, יכל לחסום כניסתה של התובעת לקבוצה, במקום לרשום תגובות כאמור.
עוד דחתה השופטת את טענת הנתבע כי הוא לא חסם את התובעת בקבוצה כי באותו הזמן הוא "לא הבין במחשבים". לדבריה, על אדם, לא כל שכן עו"ד, שבוחר לנהל קבוצה, מוטלת חובת זהירות כלפי פרטים שעלולים להיפגע מההתנהלות בקבוצה. מכאן האחריות והחובה לשלוט בצדדים הטכניים של ניהול הקבוצה. לפיכך, בנסיבות, היה מצופה מהנתבע לדעת כיצד לחסום כניסת משתמש למניעת השיח שהתנהל. עוד ציינה השופטת כי אחד הגולשים אף כתב לנתבע והעיר לו שהוא יכול לחסום את התובעת בקבוצה, אך הנתבע המשיך להתעלם. בנוסף, היה עליו גם לדעת שהתובעת אינה מודעת לאשר הוא כותב אליה ועליה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
אשר לטענת הנתבע כי דבריו לפיהם התובעת ביצעה עבירה של שידול לקוחות היו אמת, קבעה השופטת כי הוא לא הוכיח שמסירת מספר הטלפון בנסיבות ובהקשר שבהם התובעת פעלה היא עבירה אתית. בהקשר זה אף ציינה השופטת כי הנתבע עצמו לא נמנע מפרסום מספר הטלפון שלו ואתר משרדו בקבוצה, והזמין להתקשר אליו למרות שלא התבקש. קושי נוסף בטענת הנתבע נעוץ לדעת השופטת בכך שכאשר עורכי דין אחרים בקבוצה הזמינו גולשים לפנות אליהם או מסרו מספר טלפון, הוא לא העיר להם ולא פעל בעניינם.
גם את הטענה שהנתבע מפעיל את הקבוצה ללא אינטרס כלכלי דחתה השופטת, שכן מנספחי התצהיר שהגישה התובעת ניתן להיווכח כי לפחות חלק מהגולשים הם בהחלט לקוחות פוטנציאליים והנתבע אף הזמין לפחות חלק מהם לפנות אליו לצורך קבלת ייעוץ משפטי מעבר לתשובות הניתנות בקבוצה. לפיכך, סברה השופטת כי פעילות עורכי הדין בקבוצה מאפשרת להם לגייס לקוחות, וגם הנתבע בחקירתו הנגדית אישר כי לעיתים גולשים בקבוצה הופכים להיות לקוחות משלמים.
לבסוף קבעה השופטת כי סירובו של הנתבע להיענות לבקשת התובעת להסיר את הפרסומים פוגם בכנות התנהלותו ותומך בטענת התובעת לפיה הנתבע רצה לפגוע בה.
סיכומם של דברים – התביעה התקבלה ונקבע כי הנתבע יפצה את התובעת ב-10,000 שקלים, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקלים. כן הורתה השופטת לנתבע למחוק את התגובות מושא התביעה בתוך 7 ימים.
כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
