הנתבע הוא עורך דין המנהל קבוצת פייסבוק בשם "שאל עורך דין - מפוטרים דיני עבודה". מדובר בקבוצה שאליה מועלות שאלות ע"י גולשים בדיני העבודה, ומקבלים תשובות מעורכי דין העוסקים בתחום וחברים בקבוצה. במועד הרלבנטי לאירועים מושא התביעה, היו חברים בקבוצה כ-1,000 איש ונכון לתקופה זו חברים בה כ-2,500 איש, מתוכם כ-100 עורכי דין. התובעת, גם היא עורכת דין, הצטרפה לקבוצת הפייסבוק של הנתבע וענתה לשאלות גולשים. בשלב מסוים, ביצע הנתבע חסימה של התובעת, בנימוק שהפרה את כללי ההתנהגות בה כיוון שמסרה את מספר הטלפון שלה לגולשים והזמינה אותם להתקשר אליה ובכך ביצעה שידול לקוחות המהווה עבירה אתית. הנתבע טען כי חסם את התובעת בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו ולא מהקבוצה, ולכן היא יכלה להמשיך להיכנס לקבוצה, לראות פוסטים ולהמשיך להגיב להם, אך לא יכלה לראות את הפוסטים והתגובות שהנתבע כתב בקבוצה. משהבינה כי היא אינה רואה את תגובות הנתבע בקבוצה, הבינה התובעת לדבריה "שמשהו לא בסדר", ולכן נכנסה לקבוצה באמצעות פרופיל פייסבוק אחר בו היא עושה שימוש והסיקה כי הנתבע חסם את הפרופיל הראשי שלה אך לא מנע ממנה את הכניסה לקבוצה. בשלב זה גילתה התובעת כי הנתבע פרסם בקבוצה מספר תגובות הנוגעות אליה על פוסטים של גולשים. בתגובות הפציר הנתבע בתובעת להפסיק לפרסם מספרי טלפון מאחר שמדובר בשידול אסור, ובחלק מהן אף ביקש ממנה להפסיק לתת תשובות בפורום. באחת התגובות כתב הנתבע לתובעת "הורחקת מהקבוצה הזו ואת שבה ומפרסמת בה? מן הראוי שלא תעשי זאת בשנית". לטענת התובעת, תגובותיו של הנתבע אשר מתייחסות אליה עולות בגדר לשון הרע, ולכן הגישה נגדו תביעה כספית לפיצוי בסך 50 אלף שקל. הנתבע מאידך, טען כי למרות שביקש מהתובעת מספר פעמים לא למסור את מספר הטלפון שלה לגולשים שלא לבקשתם, מעשה המהווה, לטענתו, עבירה אתית של שידול לקוחות והפרה של כללי ההתנהגות בקבוצה, היא לא נענתה לבקשותיו ולכן חסם אותה. השופטת עדנה יוסף-קוזין ציינה כי בפרט לאור היותה של התובעת עורכת דין, ניתן לומר שדברי הנתבע לעיני הקבוצה הם מעליבים, מכפישים ומזיקים. זאת, שכן הוא ייחס לה ביצוע עבירה אתית ובכך הטיל דופי ביושרה ומקצועיותה. זאת ועוד, אמרות כאמור וסילוק התובעת מהקבוצה בפרהסיה חזור ושנה, היה בהם גם להלבין פניה ברבים ולהשפיל אותה, הן בעיני גולשים שאינם עורכי דין והן בעיני חבריה למקצוע החברים בקבוצה. מלבד האמור, פרסומי הנתבע נעשו בקבוצה בה היו כ- 1,000 חברים, בהם עורכי דין רבים, ולכן הם באים בגדר פרסום לשון הרע על התובעת והיה בהם כדי לפגוע בשמה הטוב, בפרט כעו"ד. עוד ציינה השופטת כי הנתבע היה מודע לכך שהוא מפרסם דבריו בקבוצה, והן לכך שהוא לא הסיר את התובעת מהקבוצה. לשיטתה, היה מצופה ממנו להימנע מפניה אל התובעת כאמור בפרהסיה וחלף זאת ליצור עמה קשר, בין אם טלפונית ובין אם בכתב, ולדרוש ממנה להפסיק לפעול בקבוצה. כמו כן, בהיותו בעל הקבוצה, יכל לחסום כניסתה של התובעת לקבוצה, במקום לרשום תגובות כאמור. עוד דחתה השופטת את טענת הנתבע כי הוא לא חסם את התובעת בקבוצה כי באותו הזמן הוא "לא הבין במחשבים". לדבריה, על אדם, לא כל שכן עו"ד, שבוחר לנהל קבוצה, מוטלת חובת זהירות כלפי פרטים שעלולים להיפגע מההתנהלות בקבוצה. מכאן האחריות והחובה לשלוט בצדדים הטכניים של ניהול הקבוצה. לפיכך, בנסיבות, היה מצופה מהנתבע לדעת כיצד לחסום כניסת משתמש למניעת השיח שהתנהל. עוד ציינה השופטת כי אחד הגולשים אף כתב לנתבע והעיר לו שהוא יכול לחסום את התובעת בקבוצה, אך הנתבע המשיך להתעלם. בנוסף, היה עליו גם לדעת שהתובעת אינה מודעת לאשר הוא כותב אליה ועליה. אשר לטענת הנתבע כי דבריו לפיהם התובעת ביצעה עבירה של שידול לקוחות היו אמת, קבעה השופטת כי הוא לא הוכיח שמסירת מספר הטלפון בנסיבות ובהקשר שבהם התובעת פעלה היא עבירה אתית. בהקשר זה אף ציינה השופטת כי הנתבע עצמו לא נמנע מפרסום מספר הטלפון שלו ואתר משרדו בקבוצה, והזמין להתקשר אליו למרות שלא התבקש. קושי נוסף בטענת הנתבע נעוץ לדעת השופטת בכך שכאשר עורכי דין אחרים בקבוצה הזמינו גולשים לפנות אליהם או מסרו מספר טלפון, הוא לא העיר להם ולא פעל בעניינם. גם את הטענה שהנתבע מפעיל את הקבוצה ללא אינטרס כלכלי דחתה השופטת, שכן מנספחי התצהיר שהגישה התובעת ניתן להיווכח כי לפחות חלק מהגולשים הם בהחלט לקוחות פוטנציאליים והנתבע אף הזמין לפחות חלק מהם לפנות אליו לצורך קבלת ייעוץ משפטי מעבר לתשובות הניתנות בקבוצה. לפיכך, סברה השופטת כי פעילות עורכי הדין בקבוצה מאפשרת להם לגייס לקוחות, וגם הנתבע בחקירתו הנגדית אישר כי לעיתים גולשים בקבוצה הופכים להיות לקוחות משלמים. לבסוף קבעה השופטת כי סירובו של הנתבע להיענות לבקשת התובעת להסיר את הפרסומים פוגם בכנות התנהלותו ותומך בטענת התובעת לפיה הנתבע רצה לפגוע בה. סיכומם של דברים – התביעה התקבלה ונקבע כי הנתבע יפצה את התובעת ב-10,000 שקלים, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקלים. כן הורתה השופטת לנתבע למחוק את התגובות מושא התביעה בתוך 7 ימים. כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין