ליאיר נתניהו אין קייס
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
של מי הכסף? העליון משאיר את ההכרעה לרשות המסים
מאות אלפי שקלים שנתפסו בביתו של נישום במהלך חקירה פלילית נהפכו למוקד מאבק משולש בין פקיד השומה, הנישום וקרוב משפחתו שטוען שהם שלו. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות לערער, וקבע כי שאלת הבעלות והמס תתברר במסגרת הליך השומה - גם אם צד שלישי טוען שהכסף שייך
לו
בשעת בוקר של סוף קיץ, כששוטרים נכנסו לביתו של אבראהים סעדיה במסגרת חקירה פלילית, איש לא שיער שהמזומנים שיימצאו במחסן הסמוך ייהפכו כמה חודשים לאחר מכן לשאלה עקרונית שתונח לפתחו של בית המשפט העליון. לא פחות מ-580 אלף שקל במזומן, כך על פי גרסת פקיד השומה, נמצאו במהלך החיפוש, וחייהם של שני אנשים - הנישום עצמו וקרוב משפחתו איהאב זבידאת - נשזרו זה בזה בתוך הליך מס מורכב, שבו מתנגשים דיני העיקול, דיני השומה וטענות לבעלות של צד שלישי.
הפרשה החלה בחקירה פלילית שנוהלה נגד סעדיה, שבסופה נסגר התיק ללא כתב אישום. ואולם סגירת התיק הפלילי לא סגרה את הסיפור. במקביל להליך הפלילי, בחן פקיד שומה חיפה את עניינו של סעדיה מהזווית האזרחית־מיסויית, וקבע כי הכספים שנתפסו בביתו מהווים הכנסה חייבת במס במסגרת עיסוקו. לטענת רשות המסים, סעדיה ניהל עסק מבלי שנוהלו בו ספרים כנדרש, ובין 2020 ל-2022 היו לו הכנסות שלא דווחו. בהתאם לכך, הוצאה לו שומה בסכום כולל של יותר מחצי מיליון שקל, תוך הפעלת הסמכות החריגה הקבועה בסעיף 194 לפקודת מס הכנסה, המאפשרת להטיל עיקול לשם הבטחת חוב מס עתידי.
בשלב מוקדם יותר ניסו סעדיה וזבידאת להביא לשחרור הכספים שנתפסו. לטענתם, חלק ניכר מהמזומנים כלל לא שייך לסעדיה, אלא לזבידאת, שלדבריו קיבל אותם כמתנות בחתונתו והפקידם אצל קרוב משפחתו. במסגרת בקשה שהוגשה לבית משפט השלום בקריות הושגה פשרה, ולפיה חלק מהכסף שוחרר לחשבונו של סעדיה. אלא שעיון מאוחר יותר בתיק העלה כי הכספים ששוחררו הועברו בפועל לזבידאת - נתון שלא נעלם מעיני הערכאות שדנו בהמשך הסכסוך.
כשפקיד השומה פנה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לעקל את יתרת הכספים המוחזקים בידי המשטרה, נעתר בית המשפט לבקשה במעמד צד אחד. בעקבות זאת, נדחתה בקשה נוספת של סעדיה וזבידאת לשחרור יתרת המזומנים, הפעם בשל קיומו של צו עיקול שיפוטי. בשלב זה ביקש סעדיה לצרף את זבידאת כצד להליך העיקול, בטענה שמדובר בכספים שאינם שלו. הבקשה נדחתה, ובית המשפט המחוזי קבע כי המסגרת הדיונית שנבחרה אינה המקום המתאים לבירור טענות בעלות של צד שלישי.
- יועץ מס זייף מסמכי מילואים כדי לחמוק מתשלום מס- יצא ל"שרת" בעזה מהבית
- חשד נגד בכירים להונאת משקיעים בעשרות מיליונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פקיד השומה טען כי לא היה צד להליך ההצהרתי
ההחלטה הזו הולידה מהלך נוסף. זבידאת הגיש תביעה אזרחית נפרדת לבית משפט השלום, שבה ביקש סעד הצהרתי שלפיו הכספים שנתפסו במחסן שייכים לו. סעדיה הסכים לתביעה, ובית המשפט נתן פסק דין הצהרתי בהתאם. חמישה ימים לאחר מכן פנה זבידאת לבית המשפט המחוזי וביקש לשחרר לידיו חלק מן הכספים המעוקלים, תוך הסתמכות על אותו פסק דין. אלא שגם הפעם נתקלה הבקשה בהתנגדות מצד פקיד השומה, שטען כי הוא לא היה צד להליך ההצהרתי, וכי הדרך שנבחרה אינה יכולה לחסום את טענות המדינה.
.jpg "ביטוח לאומי - צילום: Shutterstock")