הכלי המרכזי לבחינת קרנות נאמנות, מלבד דמי הניהול שהן גובות, הוא ביצועי העבר. כלל מפורסם וידוע אומר שביצועי העבר לא מעידים על העתיד, אבל זו האינדקציה היחידה שעומדת בפני המשקיע שרוצה לבחון את איכות ניהול הנכסים של האנשים שבידיהם הוא יפקיד את כספו. השאלה הגדולה היא עד כמה חוזרים אחורה בעבר. ברור שתשואה של יום, שבוע או אפילו חודש היא כמעט חסרת משמעות ולא מעידה על איכות הניהול. טווחי זמן של שנה, 3 או 5 שנים על פי רוב נותנים אינדיקציה לביצועי מנהל הקרן בתקופות טובות ורעות. האם כדאי לבדוק אחורה 10 או 15 שנים? או אולי 30? לפעמים זה קצת פחות רלוונטי, כיוון שבתקופות זמן כל כך ארוכות משתנים לא פעם העובדים שמנהלים את הכספים, האסטרטגיה ותפיסת העולם, וגם תנאי השוק ושיטות ההשקעה. יכול להיות ששיטת השקעות שעבדה היטב בעבר פחות תופסת בהווה. לכן, אם מגדילים את זמן הבדיקה יותר מדי, לפעמים מאבדים את ההקשר להווה.

ישנן כמה קרנות ישראליות שפועלות כבר עשרות שנים. ברור שבתקופה ארוכה כזו ישנן עליות וירידות, וכאמור, מנהלים ואנשי צוות מתחלפים, לכן בדרך כלל לא נבדוק את ביצועי הקרן לפני עשר או חמש עשרה שנים, שדי מאבדים רלוונטיות להווה. בכל זאת יש שתי סיבות כן לבדוק מדי פעם תשואה ארוכת טווח יותר. ראשית, ישנה תרבות אירגונית שמוטבעת בחברה לאורך השנים, ושיטות השקעה שמוטמעות בקרנות מסוימות ועוברות מדור לדור. בנוסף, בחינה של תשואות הקרן לאורך שנים ארוכות שכוללות שווקים שוריים ודוביים ותנאי שוק שמשתנים ללא הרף, וכן, גם מנהלי השקעות שונים, יכולה לתת אינדקציה כללית לגבי הממוצע הרב שנתי שאליו מתכנסת התשואה, ולו ניתן לצפות בהשקעה ארוכת טווח.

השבוע נבחן את ביצועי הקרנות המנייתיות והגמישות בין השנים 2010 ל-2024, כלומר 15 שנים רצופות. בעזרת נוסחת ה-CAGR נמצא את התשואה השנתית הממוצעת של כל קרן במהלך 15 השנים האחרונות. ישנן 4 קרנות גמישות שעונות על הדרישות הנ"ל (פעילות של 15 שנים רצופות ו-100 מיליון שקל) ועוד 13 קרנות מנייתיות רגילות מקטגוריות שונות. במקרה זה התעלמנו לחלוטין מהתשואות בשנה או בשנים האחרונות ובחנו רק את התשואה הכוללת על פני התקופה ואת התשואה השנתית הממוצעת. להלן התוצאות:

קרנות גמישות:

קרנות מנייתיות:

• קרנות הנאמנות היקרות בדמי ניהול - חלשות בביצועים
• רשות ניירות ערך: כללים חדשים לפרסום קרנות נאמנות ברשתות החברתיות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

חשוב לזכור שמי שפעיל בכל השנים האלו הם בעיקר חברות הביטוח ובתי ההשקעות הוותיקים. הטבלה מתאפיינת בדומיננטיות גבוהה של בתי השקעות וותיקים עם פחות ייצוג לחברות הביטוח הגדולות. כך, לאנליסט יש 5 קרנות כאלו, לילין לפידות 4 (ביניהן הקרן הגדולה ביותר) ולאלטשולר שחם 3. מבין חברות הביטוח רק לקסם השייכת לפניקס יש 3 קרנות.

דמי הניהול בקרב הקרנות הוותיקות האלו הגבוהים יחסית. אולי עוד לא הפנימו שם את ירידות המחירים בשוק הישראלי בשנים האחרונות וממשיכים לגבות לפי הסטנדרטים של תחילת שנות ה-2000. 8 מהקרנות גובות יותר מ-2% דמי ניהול - בקצה העליון של רמות המחירים. 7 קרנות נוספות עם מעל 1.75%. רק קרן אחת עם פחות מ-1.5% (1.24% בקרן הנדל"ן של אלטשולר שחם). 

איזה סקטור מוביל? נראה שבטווח הארוך קרנות היתר מציגות את התשואות הטובות ביותר, למרות דמי ניהול גבוהים במיוחד. 3 קרנות היתר שעונות על הקריטריונים הן בין ה-4 המובילות בטווח הזמן הזה עם תשואה שנתית ממוצעת של מעל 10.34%. הקטגוריה הזו הצטמצמה מאד וכמעט אין קרנות שפעילות בתחום, אולי זה פספוס? ייתכן שהטיית השרידות נוטה חסד לקרנות הללו יותר מאשר בקרנות של המניות הגדולות יותר. מבין שלוש הקטגוריות הבולטות האחרות אין הבדל משמעותי בין All Cap לקטגורית המניות הגדולות ובינוניות והקרנות הגמישות. 

• כמה מנהלת תעשיית קרנות הגידור והאם היא מספקת ערך?
• רבעון שלישי מנייתיות וגמישות: מה קורה שהיקף הנכסים מזנק פי 10?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• קרנות הנאמנות היקרות בדמי ניהול - חלשות בביצועים

אז מהי התשואה השנתית הממוצעת לה ניתן לצפות? הקרן החציונית מניבה קצת מעל 9%. למעט יוצא דופן אחת שאר הקרנות הניבו מעל 7% בממוצע בשנה. כלומר ניתן לומר שסביר מאד לצפות לתשואה שנתית ממוצעת של 7% עד 10%, ועם קצת מזל להגיע גם ל-11% בשנה. זוהי תשואה שנתית ממוצעת שמשתווה פחות או יותר לתשואה מנייתית בעולם בטווח הארוך. כלומר בטווח הארוך תשואת הקרנות המנייתיות הישראליות מתכנסות לממוצע העולמי בשווקי המניות בעולם למרות דמי ניהול גבוהים יחסית.