בית חולים
צילום: תמר מצפי

עובדות תבעו את הכללית בטענה לאפליה - מה הכריע ביהמ"ש?

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה ייצוגית נגד קופת חולים כללית, שבה נטען כי הקופה מפלה עובדות כוח עזר בבתי החולים שלה לעומת הסניטרים - תפקיד שמאויש ברובו על ידי גברים. לאחר הליך ממושך שבמסגרתו אושרה הבקשה לנהל את התביעה כייצוגית עוד ב-2023, קבע בית הדין כי לא הוכחה אפליה שיטתית וכי ההבדלים בין שתי הקבוצות נובעים מאופי שונה של התפקידים

עוזי גרסטמן |

בשנים האחרונות bהפכה סוגיית שוויון השכר בין נשים לגברים באותו מקום עבודה לאחד הנושאים המרכזיים בשוק העבודה הישראלי. כך גם במקרה הזה, שבו קבוצה של עובדות כוח עזר בבתי החולים של קופת חולים כללית טענה כי הן מופלות לרעה לעומת הסניטרים - בעיקר בכל הנוגע לשכר, לתנאים ולהכרה המקצועית. התובעות ביקשו לנהל תביעה ייצוגית בשם כלל עובדות כוח העזר בבתי החולים של הקופה, בטענה כי הפערים נובעים מהבדלים מגדריים מובהקים, משום שהתפקידים מאוישים ברובם על ידי נשים, בעוד שהתפקיד של סניטר מאויש ברובו על ידי גברים. ההליך נמשך כמה שנים, ולאחר שהבקשה לאישור התביעה כייצוגית התקבלה עוד ב-2023, הגיע באחרונה ההליך לשלב הסופי - ההכרעה של התביעה עצמה. בפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדחתה התביעה, כשהשופטת רויטל טרנר ציינה כי לא הוכחה אפליה אסורה בין שתי קבוצות העובדים, וכי ההבדלים בשכר ובתנאי ההעסקה נובעים מהבדלים ממשיים באופי העבודה ובדרישות התפקיד.

במהלך הדיון טענו נציגות כוח העזר כי הן מבצעות עבודה פיזית קשה, הכוללת טיפול בחולים, ניקוי, החלפת מצעים, ולעתים אף מגע ישיר עם חולים במצבים מורכבים. הן הדגישו כי הסניטרים מקבלים שכר גבוה יותר, שעות נוספות רבות יותר, ולעתים גם תנאים מועדפים. לטענתן, מדובר בתפקידים הדומים מאוד זה לזה, ולכן אין הצדקה להבחנה בשכר ובתנאים. “אין שום סיבה שעובדת כוח עזר שמנקה, מסייעת לחולים ומבצעת עבודה לא פחות קשה, תקבל פחות רק מפני שהתפקיד שלה נקרא בשם אחר", נכתב בתצהירי התובעות.

הכללית מצדה, טענה, באמצעות עו"ד גיא גולן ממשרד פירון, כי אין מדובר בתפקידים זהים, אלא בשני מסלולים שונים במהותם. לטענת הקופה, הסניטרים עובדים בעיקר בחדרי ניתוח, ומבצעים משימות הדורשות הכשרה, מיומנות וניסיון ייחודי, בין היתר בכל הקשור לשמירה על סטריליות, העברת ציוד רפואי כבד, השתתפות בהכנת חדרי ניתוח ועמידה בתנאים רפואיים מחמירים. לעומת זאת, תפקיד כוח העזר מתמקד בעיקר בעבודות ניקיון, ליווי חולים וסיוע כללי במחלקות. “עבודתם של סניטרים בחדרי ניתוח דורשת מיומנויות מורכבות יותר, אחריות רבה ועמידה בסטנדרטים מקצועיים גבוהים יותר”, ציינה הקופה בטיעוניה.

"התפקידים שונים במובהק"

בית הדין קיבל את עמדת הקופה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, “על מנת לבסס טענה לאפליה בשכר, יש להוכיח כי מדובר בעובדים המבצעים עבודה זהה או דומה במהותה, אך במקרה זה הוכח כי התפקידים שונים במובהק”. השופטת הדגישה כי בחדרי הניתוח נדרשת עבודה מדויקת תחת לחץ, תוך שמירה קפדנית על נהלים רפואיים. “אין מדובר באותה סביבת עבודה, באותם תנאים ובאותה אחריות מקצועית”, צוין בפסק הדין. עוד היא הוסיפה כי לא ניתן להשוות באופן מלא את סביבת העבודה של סניטרים, הנדרשים להימצא לצד צוותים רפואיים ולסייע בהליכים כירורגיים, לזו של עובדות כוח עזר במחלקות.

עם זאת, בית הדין הדגיש כי אין להקל ראש בתחושת הפגיעה שחשות התובעות, וכי יש מקום לוודא שהשכר והתנאים של כלל העובדים ייקבעו בשקיפות ובהגינות. “גם אם לא הוכחה אפליה אסורה, ברור כי הפערים בין קבוצות עובדים עשויים לשקף מגמות חברתיות רחבות יותר”, כתבה השופטת טרנר, אך היא הוסיפה כי אין בכך כדי להצדיק פסיקת פיצוי כשלא נמצא בסיס משפטי לכך.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בפסק הדין צוין עוד כי במהלך השנים ננקטו צעדים לשיפור מעמדן של עובדות כוח העזר, לרבות הסכמים קיבוציים שהורחבו, תוספות שכר והכשרות מקצועיות. נציגי ההסתדרות שהצטרפו להליך טענו כי המצב בפועל משתפר בהדרגה, וכי נערכת עבודה שוטפת לצמצום פערים. בית הדין ציין זאת לטובה וטען בהכרעתו כי, “המענה לשאלת שוויון השכר צריך להינתן בראש ובראשונה באמצעות הסדרה מערכתית, ולא בהכרח באמצעות הליכים ייצוגיים פרטניים”.

"הבדלים מגדריים אינם יוצרים בהכרח הפליה אסורה"

השופטת הוסיפה כי עצם העובדה שמרבית עובדות כוח העזר הן נשים ומרבית הסניטרים הם גברים אינה מספיקה כשלעצמה להוכיח אפליה. “הבדלים מגדריים בהרכב העובדים אינם יוצרים בהכרח הפליה אסורה, אלא אם כן מוכח כי הם הביאו לקיפוח בפועל של קבוצה אחת בשל מינה”, נכתב בהכרעת הדין. היא גם הדגישה כי, “אין חולק כי התפקידים שונים באופיים, בדרישותיהם ובהיקף האחריות, ועל כן לא ניתן להחיל עליהם עקרון שוויון שכר במובן הצר”.

קיראו עוד ב"משפט"

בית הדין התייחס גם לנתונים שהוצגו על ידי המומחים מטעם הצדדים, שכללו השוואות שכר ממוצע, שעות עבודה וותק. נמצא כי הסניטרים אכן משתכרים יותר, אך גם עובדים שעות נוספות רבות יותר, ונמצאים תחת משטר עבודה אינטנסיבי הכולל זמינות גבוהה וחשיפה לתנאי עבודה מורכבים. “ההבדלים בתגמול משקפים במידה רבה את ההבדלים בתוכן העבודה, ולא הוכח כי מקורם בהעדפה מגדרית", נכתב.

לצד זאת, השופטת התייחסה לבקשה המקורית שהוגשה עוד ב-2023, ואישרה כי היא הועלתה על בסיס נושא ציבורי חשוב ובעל השלכות רוחב. היא אף כתבה בהכרעתה כי, “עצם העלאת הסוגיה לדיון מהווה תרומה לשיח הציבורי בנוגע לשוויון תעסוקתי במערכת הבריאות”, אך הדגישה כי, “בסופו של יום, פסק הדין מוכרע לפי הראיות והדין, ולא לפי תחושות או מגמות כלליות”.

בסיומו של פסק הדין דחה בית הדין את התביעה הייצוגית, וקבע כי אין בסיס לקביעה שקופת חולים כללית פעלה באפליה שיטתית או ממוסדת. עם זאת, לא נפסקו הוצאות כבדות נגד התובעות, מתוך התחשבות בכך שההליך נבע ממניעים חברתיים ולגיטימיים. “אין לומר כי מדובר בתובענה סרק, אלא בניסיון כן להתמודד עם סוגיה מורכבת. ואולם, על פי הדין, לא ניתן לקבוע כי נגרמה הפליה שתחייב תיקון שכר רטרואקטיבי או פיצוי כספי", כתבה השופטת. פסק הדין נחתם באמירה כי שאלת השוויון בשכר ובתנאי העבודה במערכת הבריאות תמשיך להיבחן בכלים מערכתיים רחבים, וכי “השינוי, אם יבוא, צריך לבוא מן ההידברות הקיבוצית והסכמות בין הצדדים, ולא מפסיקה שיפוטית שנוגעת למקרה מסוים בלבד”.


מה בעצם ההבדל בין עובדת כוח עזר לבין סניטר?

לפי מה שנקבע בבית הדין, מדובר בשני תפקידים שונים. עובדות כוח עזר עוסקות בעיקר בניקיון, ליווי חולים וסיוע במחלקות. סניטרים, לעומת זאת, עובדים בעיקר בחדרי ניתוח ועושים עבודה שנחשבת מקצועית יותר, למשל הכנת חדר הניתוח, שמירה על סטריליות וסיוע לצוותים רפואיים בזמן הניתוח. לכן גם נקבע שהתפקידים לא זהים, ולא ניתן להשוות ביניהם באופן ישיר.


אז למה בית הדין דחה את התביעה?

בית הדין קבע שהתובעות לא הצליחו להוכיח שהפערים נובעים מאפליה. כלומר לא הוצגו ראיות שמראות שקופת חולים כללית משלמת פחות לנשים רק בגלל שהן נשים. השופטים השתכנעו שהשוני בשכר נובע מתוכן העבודה, מהיקף האחריות ומהדרישות השונות של כל תפקיד.


האם בית הדין אמר שאין בכלל בעיה עם הפערים האלה?

לא בדיוק. בפסק הדין נכתב במפורש שהפערים האלה כן מעלים שאלות חברתיות חשובות, ושלא צריך להתעלם מהתחושות של העובדות. אבל במבחן המשפטי, כדי לקבוע שיש אפליה צריך להוכיח שזה קורה בגלל מין העובדים, וזה לא הוכח במקרה הזה.


מה קרה לפני שניתן פסק הדין?

ההליך התחיל כבר לפני כמה שנים, וב-2023 בית הדין אישר לנהל את התביעה כייצוגית, כלומר בשם כל עובדות כוח העזר של הכללית. זה שלב חשוב מאוד, כי לא כל בקשה מגיעה בכלל לשלב הזה. אבל לאחר שמיעת הראיות, בית הדין החליט בסופו של דבר לדחות את התביעה לגופה.


איך הגיבה קופת חולים כללית לטענות האלה?

הכללית טענה מההתחלה שאין שום אפליה ושמדובר בשני תפקידים נפרדים לגמרי. לפי הקופה, הסניטרים נדרשים לעבור הכשרה מסוימת, להתמודד עם מצבי חירום ולעמוד בסטנדרטים רפואיים קפדניים - ולכן גם מקבלים שכר שונה. בית הדין קיבל את הטענה הזו במלואה.


האם פסק הדין הזה אומר שנשים לא מופלות בעבודה?

ממש לא. בית הדין לא אמר שאין אפליה מגדרית בשוק העבודה, אלא שבמקרה הספציפי הזה לא הוכחה אפליה. כלומר זה לא ביטול של עצם הרעיון שיש בעיות בשוויון תעסוקתי, אלא החלטה נקודתית שנוגעת לראיות שהוצגו בתיק הזה.


מה המשמעות של זה עבור עובדים במערכת הבריאות?

המסר הוא שגם אם מרגישים שיש חוסר צדק, צריך להוכיח את זה בצורה משפטית ברורה. עם זאת, עצם העובדה שנפתח הליך כזה גורמת לארגונים לבדוק את עצמם, לשפר תנאים ולהיות זהירים יותר בקביעת שכר ותפקידים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
גירושים
צילום: Pixabay

העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות

פסק דין חדש מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה עושה סדר באחת הסוגיות המורכבות ביותר ביחסים בין בני זוג - השיתוף בחובות. השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי כל עוד החובות נוצרו במסגרת ניהול עסק ששימש מקור פרנסה למשפחה ואִפשר את רמת חייה, אין להחריגם מהאיזון הרכושי גם אם נצברו על שמו של אחד מבני הזוג בלבד

עוזי גרסטמן |

זה אחד מאותם מקרים שבהם סכסוך גירושים נהפך גם לדיון עקרוני על צדק ושוויון בין בני זוג. בני זוג מחיפה, הורים לשלושה ילדים - אחד מהם בעל נכות מלאה - מצאו את עצמם בלב מאבק משפטי לא רק על מזונות ומדור, אלא על השאלה מי יישא בחובות הכבדים של העסק המשפחתי שקרס. האשה טענה כי החובות שנצברו על שם בעלה נעשו מאחורי גבה, תוך הסתרת מידע ומניפולציות כספיות; מנגד, הבעל טען כי מדובר בחובות שנוצרו במהלך ניהול העסק ששימש את שניהם, ולפיכך הם חובות משותפים. השופטת לירון זרבל קדשאי הכריעה בפסק דין ארוך ומפורט כי האחריות לחובות מוטלת על שני בני הזוג גם יחד. לדבריה, לא הוכח כי החובות נבעו מהתנהלות חריגה או מהברחת כספים, אלא מתוך ניסיונות לגיטימיים להמשיך ולהפעיל עסק שהיה "מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאִפשר את רמת החיים הגבוהה יחסית שהצדדים סיגלו לעצמם".

בני הזוג נישאו ב-2009 וניהלו חיים שנראו כלפי חוץ רגילים. היא עבדה כמורה, והוא הפעיל עסק פרטי, שבשלב מסוים הוסב לחברה בע"מ. לפי עדות האשה, היא לא היתה מעורבת בניהול העסק, לא ידעה על חובותיו ואף הופתעה לגלות מהיקפם רק כשחבר של בעלה סיפר לה על "מיליון שקלים חוב שהסתיר ממנה". היא תיארה מערכת יחסים שבה הבעל שלט בכלכלה המשפחתית באופן בלעדי, בעוד שהיא נשאה בעיקר הנטל של גידול הילדים. הבעל, לעומת זאת, טען אחרת. לדבריו, העסק נפתח ב-2014 בהסכמה מלאה של שניהם, וההחלטות המרכזיות התקבלו במשותף. הוא הדגיש כי גם האשה נהנתה מפירות העסק - קיבלה משכורת חודשית מהחברה, השתמשה בחשבון העסקי והיתה שותפה להחלטות על שיפוצים, משכנתאות והלוואות. "שני הצדדים משכו כספים כדי לעמוד ברמת החיים שסגלו לעצמם", העיד.

האשה ניסתה לשכנע את בית המשפט כי מדובר בחובות אישיים של הבעל, שנוצרו מתוך חוסר תום לב ומניפולציות. לדבריה, הוא הסתיר ממנה חובות, משך כספים מהחברה, ביטל כרטיסי אשראי והפסיק להעביר משכורת לחשבון המשותף. היא טענה כי חלק מהכספים שימשו להימורים, כי העסק נמכר מאחורי גבה לחברו של הבעל, וכי הוא פעל "ללא כל שיתוף פעולה ותוך הפרת אמון מוחלטת". היא ביקשה מבית המשפט להחריג את החובות מהאיזון הרכושי ולטעון כי מדובר בהתנהלות אישית שאין לה קשר למשפחה.

"האשה עצמה רשמה את ההמחאות עבור העסקה"

הבעל הציג גרסה שונה בתכלית. הוא סיפר כי האשה ידעה היטב על המתרחש בעסק, השתתפה בהחלטות ואף טיפלה בשיווק ובאתר האינטרנט. לדבריו, השם של החברה שנרשמה ב-2019 כלל את ראשי התיבות של שמותיהם המשותפים - עדות לשותפות המלאה. הוא הדגיש כי הגדלת המשכנתא שנעשתה ב-2018, בסכום כולל של 400 אלף שקל, נועדה להציל את העסק מקריסה, והאשה היתה שותפה מלאה להחלטה וחתומה בעצמה על ההלוואה. גם רכישת שעון הרולקס המדוברת, שהאשה הציגה כהוכחה לפזרנות, התבררה כמעשה שנעשה בידיעתה. "האשה עצמה רשמה את ההמחאות עבור העסקה", ציינה השופטת בהחלטתה, וקבעה כי לא ניתן להציג זאת כהוצאה שנעשתה מאחורי גבה.

הנקודה המרכזית בפסק הדין נוגעת לשאלת השיתוף בחובות. השופטת הסבירה כי בדין הישראלי קיימת "חזקה כי חובות שנצברו במהלך חיי הנישואין הם חובות משותפים, אלא אם הוכח אחרת". היא ציטטה את דברי בית המשפט העליון בעניין אבנרי נ' אבנרי: "אין לדרוש מאת אחד מבני הזוג יותר מאשר להוכיח כי חייב כספים... חזקה על החובות שהם חובות משותפים עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי מדובר בהוצאות שאין לראותן כחובות משותפים".

בית קברות (X)בית קברות (X)

אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון

יזם נדל"ן מצליח, שהותיר אחריו עיזבון בשווי עשרות מיליוני שקלים, חתם בחייו על הסכם חיים משותפים עם זוגתו, שבו התחייב לתמוך בה במקרה של פרידה. לאחר מותו, טענה בת זוגו כי גם המוות מהווה פרידה לפי ההסכם, ותבעה יותר מ-2 מיליון שקל מהעיזבון. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה את התביעה, וקבע: "פרידה היא תוצאה של החלטה, מוות אינו פרידה - אלא סוף החיים עצמם"

עוזי גרסטמן |

הם הכירו לפני יותר מעשור, כשחייהם היו בשיאם. הוא, יזם נדל"ן מצליח, שהיה מעורב בפרויקטים גדולים בתל אביב; והיא, אשת משפחה שצעירה ממנו ב-15 שנה. האהבה שלהם נראתה מבטיחה, ועם הזמן נולדו להם שני ילדים. אך כמו זוגות רבים שבונים יחד חיים משותפים, גם הם ביקשו להסדיר את היחסים ביניהם בהסכם משפטי - הסכם חיים משותפים, שאמור היה להבטיח יציבות ומניעת סכסוכים עתידיים.

אלא שכשהיזם שם קץ לחייו ב-2022 לאחר שאובחן כחולה במחלה קשה, מצאה את עצמה בת זוגו לשעבר נאבקת לא רק באובדן, אלא גם על זכויות כלכליות בהיקף של מיליונים. לטענתה, בהסכם שנחתם ביניהם נקבע כי במקרה של פרידה, יהיה עליה לקבל סכומי כסף שונים - והמוות, מבחינתה, הוא סוג של פרידה. עיזבונו של היזם, שהוערך בעשרות מיליוני שקלים, עבר לידיהם של ילדיו ושל גרושתו לשעבר, והמאבק המשפטי החל.

ההסכם נחתם ב-2014. ובמסגרתו הוסכם כי תתקיים הפרדה רכושית מוחלטת בין השניים, כך שכל אחד מהם ישמור על רכושו, בין אם נצבר לפני הקשר ובין אם אחריו. לצד זאת, היזם התחייב כי במקרה של פרידה הוא ישלם לבת זוגו סכומי כסף משמעותיים, שיכללו, בין היתר, מענק לרכישת דירה, רכישת רכב חדש, ותשלום חודשי קבוע של 2,500 שקל למשך שנתיים לאחר הפרידה. לפי ההסכם, כתב השופט תומר שלם בפסק הדין, "נקבע כי ככל שזוגיות הצדדים לא תצלח חלילה ואלה ייפרדו – תקבל האישה מענק כספי". אלא שלא הוזכר בו בשום מקום מצב של פטירה. 

המנוח ניסח את ההסכם בעצמו

למרות זאת, לאחר מות בן זוגה, הגישה האשה תביעה על סך 2.55 מיליון שקל, בטענה כי המילה פרידה בהסכם כוללת גם פרידה עקב מוות. "לא היתה כל כוונה להבחין בין פרידה בחיים לבין פרידה עקב פטירה", הצהירה בת זוגו בתצהיר שהגישה לבית המשפט. לדבריה, "היה ברור שאני זכאית לתשלומים במקרה של סיום הקשר מכל סיבה שהיא". עוד היא טענה כי לא היתה מיוצגת בעת החתימה על ההסכם, לא ניהלה משא ומתן על תנאיו, וכי המנוח הוא שניסח אותו בעצמו. משום כך, לדבריה, יש לפרשו באופן שייטיב עמה.

מנגד, גרושתו ובתו של היזם, שהן היורשות המרכזיות על פי צוואתו, טענו כי ההסכם מתייחס אך ורק לפרידה בחיים - ולא למוות. "לו היה המנוח מתכוון לכלול גם את מותו תחת ההתחייבויות שבהסכם, הוא היה מציין זאת במפורש", נכתב בכתב ההגנה.