בית חולים
צילום: תמר מצפי

עובדות תבעו את הכללית בטענה לאפליה - מה הכריע ביהמ"ש?

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה ייצוגית נגד קופת חולים כללית, שבה נטען כי הקופה מפלה עובדות כוח עזר בבתי החולים שלה לעומת הסניטרים - תפקיד שמאויש ברובו על ידי גברים. לאחר הליך ממושך שבמסגרתו אושרה הבקשה לנהל את התביעה כייצוגית עוד ב-2023, קבע בית הדין כי לא הוכחה אפליה שיטתית וכי ההבדלים בין שתי הקבוצות נובעים מאופי שונה של התפקידים

עוזי גרסטמן |

בשנים האחרונות bהפכה סוגיית שוויון השכר בין נשים לגברים באותו מקום עבודה לאחד הנושאים המרכזיים בשוק העבודה הישראלי. כך גם במקרה הזה, שבו קבוצה של עובדות כוח עזר בבתי החולים של קופת חולים כללית טענה כי הן מופלות לרעה לעומת הסניטרים - בעיקר בכל הנוגע לשכר, לתנאים ולהכרה המקצועית. התובעות ביקשו לנהל תביעה ייצוגית בשם כלל עובדות כוח העזר בבתי החולים של הקופה, בטענה כי הפערים נובעים מהבדלים מגדריים מובהקים, משום שהתפקידים מאוישים ברובם על ידי נשים, בעוד שהתפקיד של סניטר מאויש ברובו על ידי גברים. ההליך נמשך כמה שנים, ולאחר שהבקשה לאישור התביעה כייצוגית התקבלה עוד ב-2023, הגיע באחרונה ההליך לשלב הסופי - ההכרעה של התביעה עצמה. בפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדחתה התביעה, כשהשופטת רויטל טרנר ציינה כי לא הוכחה אפליה אסורה בין שתי קבוצות העובדים, וכי ההבדלים בשכר ובתנאי ההעסקה נובעים מהבדלים ממשיים באופי העבודה ובדרישות התפקיד.

במהלך הדיון טענו נציגות כוח העזר כי הן מבצעות עבודה פיזית קשה, הכוללת טיפול בחולים, ניקוי, החלפת מצעים, ולעתים אף מגע ישיר עם חולים במצבים מורכבים. הן הדגישו כי הסניטרים מקבלים שכר גבוה יותר, שעות נוספות רבות יותר, ולעתים גם תנאים מועדפים. לטענתן, מדובר בתפקידים הדומים מאוד זה לזה, ולכן אין הצדקה להבחנה בשכר ובתנאים. “אין שום סיבה שעובדת כוח עזר שמנקה, מסייעת לחולים ומבצעת עבודה לא פחות קשה, תקבל פחות רק מפני שהתפקיד שלה נקרא בשם אחר", נכתב בתצהירי התובעות.

הכללית מצדה, טענה כי אין מדובר בתפקידים זהים, אלא בשני מסלולים שונים במהותם. לטענת הקופה, הסניטרים עובדים בעיקר בחדרי ניתוח, ומבצעים משימות הדורשות הכשרה, מיומנות וניסיון ייחודי, בין היתר בכל הקשור לשמירה על סטריליות, העברת ציוד רפואי כבד, השתתפות בהכנת חדרי ניתוח ועמידה בתנאים רפואיים מחמירים. לעומת זאת, תפקיד כוח העזר מתמקד בעיקר בעבודות ניקיון, ליווי חולים וסיוע כללי במחלקות. “עבודתם של סניטרים בחדרי ניתוח דורשת מיומנויות מורכבות יותר, אחריות רבה ועמידה בסטנדרטים מקצועיים גבוהים יותר”, ציינה הקופה בטיעוניה.

"התפקידים שונים במובהק"

בית הדין קיבל את עמדת הקופה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, “על מנת לבסס טענה לאפליה בשכר, יש להוכיח כי מדובר בעובדים המבצעים עבודה זהה או דומה במהותה, אך במקרה זה הוכח כי התפקידים שונים במובהק”. השופטת הדגישה כי בחדרי הניתוח נדרשת עבודה מדויקת תחת לחץ, תוך שמירה קפדנית על נהלים רפואיים. “אין מדובר באותה סביבת עבודה, באותם תנאים ובאותה אחריות מקצועית”, צוין בפסק הדין. עוד היא הוסיפה כי לא ניתן להשוות באופן מלא את סביבת העבודה של סניטרים, הנדרשים להימצא לצד צוותים רפואיים ולסייע בהליכים כירורגיים, לזו של עובדות כוח עזר במחלקות.

עם זאת, בית הדין הדגיש כי אין להקל ראש בתחושת הפגיעה שחשות התובעות, וכי יש מקום לוודא שהשכר והתנאים של כלל העובדים ייקבעו בשקיפות ובהגינות. “גם אם לא הוכחה אפליה אסורה, ברור כי הפערים בין קבוצות עובדים עשויים לשקף מגמות חברתיות רחבות יותר”, כתבה השופטת טרנר, אך היא הוסיפה כי אין בכך כדי להצדיק פסיקת פיצוי כשלא נמצא בסיס משפטי לכך.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בפסק הדין צוין עוד כי במהלך השנים ננקטו צעדים לשיפור מעמדן של עובדות כוח העזר, לרבות הסכמים קיבוציים שהורחבו, תוספות שכר והכשרות מקצועיות. נציגי ההסתדרות שהצטרפו להליך טענו כי המצב בפועל משתפר בהדרגה, וכי נערכת עבודה שוטפת לצמצום פערים. בית הדין ציין זאת לטובה וטען בהכרעתו כי, “המענה לשאלת שוויון השכר צריך להינתן בראש ובראשונה באמצעות הסדרה מערכתית, ולא בהכרח באמצעות הליכים ייצוגיים פרטניים”.

"הבדלים מגדריים אינם יוצרים בהכרח הפליה אסורה"

השופטת הוסיפה כי עצם העובדה שמרבית עובדות כוח העזר הן נשים ומרבית הסניטרים הם גברים אינה מספיקה כשלעצמה להוכיח אפליה. “הבדלים מגדריים בהרכב העובדים אינם יוצרים בהכרח הפליה אסורה, אלא אם כן מוכח כי הם הביאו לקיפוח בפועל של קבוצה אחת בשל מינה”, נכתב בהכרעת הדין. היא גם הדגישה כי, “אין חולק כי התפקידים שונים באופיים, בדרישותיהם ובהיקף האחריות, ועל כן לא ניתן להחיל עליהם עקרון שוויון שכר במובן הצר”.

קיראו עוד ב"משפט"

בית הדין התייחס גם לנתונים שהוצגו על ידי המומחים מטעם הצדדים, שכללו השוואות שכר ממוצע, שעות עבודה וותק. נמצא כי הסניטרים אכן משתכרים יותר, אך גם עובדים שעות נוספות רבות יותר, ונמצאים תחת משטר עבודה אינטנסיבי הכולל זמינות גבוהה וחשיפה לתנאי עבודה מורכבים. “ההבדלים בתגמול משקפים במידה רבה את ההבדלים בתוכן העבודה, ולא הוכח כי מקורם בהעדפה מגדרית", נכתב.

לצד זאת, השופטת התייחסה לבקשה המקורית שהוגשה עוד ב-2023, ואישרה כי היא הועלתה על בסיס נושא ציבורי חשוב ובעל השלכות רוחב. היא אף כתבה בהכרעתה כי, “עצם העלאת הסוגיה לדיון מהווה תרומה לשיח הציבורי בנוגע לשוויון תעסוקתי במערכת הבריאות”, אך הדגישה כי, “בסופו של יום, פסק הדין מוכרע לפי הראיות והדין, ולא לפי תחושות או מגמות כלליות”.

בסיומו של פסק הדין דחה בית הדין את התביעה הייצוגית, וקבע כי אין בסיס לקביעה שקופת חולים כללית פעלה באפליה שיטתית או ממוסדת. עם זאת, לא נפסקו הוצאות כבדות נגד התובעות, מתוך התחשבות בכך שההליך נבע ממניעים חברתיים ולגיטימיים. “אין לומר כי מדובר בתובענה סרק, אלא בניסיון כן להתמודד עם סוגיה מורכבת. ואולם, על פי הדין, לא ניתן לקבוע כי נגרמה הפליה שתחייב תיקון שכר רטרואקטיבי או פיצוי כספי", כתבה השופטת. פסק הדין נחתם באמירה כי שאלת השוויון בשכר ובתנאי העבודה במערכת הבריאות תמשיך להיבחן בכלים מערכתיים רחבים, וכי “השינוי, אם יבוא, צריך לבוא מן ההידברות הקיבוצית והסכמות בין הצדדים, ולא מפסיקה שיפוטית שנוגעת למקרה מסוים בלבד”.


מה בעצם ההבדל בין עובדת כוח עזר לבין סניטר?

לפי מה שנקבע בבית הדין, מדובר בשני תפקידים שונים. עובדות כוח עזר עוסקות בעיקר בניקיון, ליווי חולים וסיוע במחלקות. סניטרים, לעומת זאת, עובדים בעיקר בחדרי ניתוח ועושים עבודה שנחשבת מקצועית יותר, למשל הכנת חדר הניתוח, שמירה על סטריליות וסיוע לצוותים רפואיים בזמן הניתוח. לכן גם נקבע שהתפקידים לא זהים, ולא ניתן להשוות ביניהם באופן ישיר.


אז למה בית הדין דחה את התביעה?

בית הדין קבע שהתובעות לא הצליחו להוכיח שהפערים נובעים מאפליה. כלומר לא הוצגו ראיות שמראות שקופת חולים כללית משלמת פחות לנשים רק בגלל שהן נשים. השופטים השתכנעו שהשוני בשכר נובע מתוכן העבודה, מהיקף האחריות ומהדרישות השונות של כל תפקיד.


האם בית הדין אמר שאין בכלל בעיה עם הפערים האלה?

לא בדיוק. בפסק הדין נכתב במפורש שהפערים האלה כן מעלים שאלות חברתיות חשובות, ושלא צריך להתעלם מהתחושות של העובדות. אבל במבחן המשפטי, כדי לקבוע שיש אפליה צריך להוכיח שזה קורה בגלל מין העובדים, וזה לא הוכח במקרה הזה.


מה קרה לפני שניתן פסק הדין?

ההליך התחיל כבר לפני כמה שנים, וב-2023 בית הדין אישר לנהל את התביעה כייצוגית, כלומר בשם כל עובדות כוח העזר של הכללית. זה שלב חשוב מאוד, כי לא כל בקשה מגיעה בכלל לשלב הזה. אבל לאחר שמיעת הראיות, בית הדין החליט בסופו של דבר לדחות את התביעה לגופה.


איך הגיבה קופת חולים כללית לטענות האלה?

הכללית טענה מההתחלה שאין שום אפליה ושמדובר בשני תפקידים נפרדים לגמרי. לפי הקופה, הסניטרים נדרשים לעבור הכשרה מסוימת, להתמודד עם מצבי חירום ולעמוד בסטנדרטים רפואיים קפדניים - ולכן גם מקבלים שכר שונה. בית הדין קיבל את הטענה הזו במלואה.


האם פסק הדין הזה אומר שנשים לא מופלות בעבודה?

ממש לא. בית הדין לא אמר שאין אפליה מגדרית בשוק העבודה, אלא שבמקרה הספציפי הזה לא הוכחה אפליה. כלומר זה לא ביטול של עצם הרעיון שיש בעיות בשוויון תעסוקתי, אלא החלטה נקודתית שנוגעת לראיות שהוצגו בתיק הזה.


מה המשמעות של זה עבור עובדים במערכת הבריאות?

המסר הוא שגם אם מרגישים שיש חוסר צדק, צריך להוכיח את זה בצורה משפטית ברורה. עם זאת, עצם העובדה שנפתח הליך כזה גורמת לארגונים לבדוק את עצמם, לשפר תנאים ולהיות זהירים יותר בקביעת שכר ותפקידים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רשות המסים
צילום: רשות המסים

כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים

בפסק דין שהתקבל באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, הובהר כי חוב מס בן 20 שנה אינו נעלם מעצמו ואינו מתיישן, אם רשות המסים נקטה מהלך כלשהו לאורך השנים. אף שהנישום טען שלא ידע דבר על החוב, השופט קבע כי פעולות כמו עיקול או שליחת מכתב השאירו את החוב רלוונטי - ויצרו איפוס למועד ההתיישנות שלו

עוזי גרסטמן |

במאי האחרון פורסם פסק דין יוצא דופן במחוזי חיפה, שבו נדחתה העתירה של בעל עסק בתעשיית הבשר שטען כי חוב מס בסכום כולל של כ-10 מיליון שקל מ-2002-2001 התיישן. שופט המחוזי, אינאס סלאמה, קבע כי חוב מס - גם כזה שנשאר “בשקט” עשרות שנים - יכול להישאר לגבייה במידה שבמהלך השנים נעשו פעולות מצד רשות המסים.

רעיון המקרה פשוט אך מורכב: בעל עסק הוטלו עליו שומות מס משמעותיות ב-2001 (יותר מ-8 מיליון שקל) ו-2002 (כ-800 אלף שקל), בנוסף לקנסות גירעון ועיצומים שנוספו עם הזמן. סך כל החוב הגיע כאמור לכ-10 מיליון שקל. במשך השנים טען בעל העסק כי לא קיבל מכתבים או הודעות על החוב, שהליכי הגבייה הושבתו, ואף שבשלהי 2021, כשניסה לפתוח תיק עוסק מורשה, לא נמסר לו על החוב הקיים. ואולם במאי־יוני 2022, כך נטען, פתאום החל להיתקל במכתבי דרישה ובעיקול בנקאי על חשבונו בסכום של יותר מ-10 מיליון שקל. לטענתו, המחאות ששלח לא כובדו, והוא הופתע לשמוע על קיומו של התחייבות כספית עצומה שלא ידע עליה במשך שנים.

הנישום טען כי מעולם לא נודע לו על החוב לאורך שנים, ומאז 2011 - אז העביר את העניין לעורך דין - לא נקטה רשות המסים יוזמה כלשהי לגבייה. על כן, לטענתו, החוב אמור היה להתיישן. מנגד, פקיד שומה טען כי נעשו פעולות לאורך השנים: הודעות, עיקולים, תביעות חוב בהליך פשיטת רגל - הקו המתמשך של פעולות אלה מונע את קיומה של התיישנות של המקרה. כמו כן, הובעה ביקורת קשה על התנהלות התובע, בטענה שהוא נמנע באופן מתמשך מלקיים את חובותיו.

הנישום קיבל פטור מריבית, הצמדה, עיצומים ופיגורים

השופט סלאמה קיבל את הטענות של רשות המסים וקבע בפסק הדין כי, “אין שבע שנים רצופות שבהן הנישום ישב בחיבוק־ידיים” בלי שננקטו פעולות כלשהן. הוא קבע כי במסגרת הזמן לאורך השנים נוצרה “חזקת איפוס” של מרוץ ההתיישנות - מושג משפטי שבעקבותיו פעולות מצד הנושה ממחזרות את מניין הזמן מחדש. גם נטען כי התובע ידע על השומות לאורך השנים - בעת קביעתן, בעת בקשת הארכת מועד ערעור ב-2011, וגם כשנפתחו הליכי פשיטת רגל ב-2016. אף שמצא השופט כי נגרם עיכוב של שנים בגביית החוב בשל תקלה טכנית במערכת המחשוב של רשות המסים, שמנעה העברת עדכונים לגורמים אנושיים במשך כארבע שנים - הוא פטר את הנישום מתשלום ריבית, הצמדה, עיצומים ותוספות פיגורים שנבעו מאותה תקופה. כלומר החוב נשאר קיים, אך לא ייתוספו עליו עמלות נוספות.

המקרה החשוב כאן הוא לא רק גובה החוב או שנותיו, אלא ההבנה שתקופת הזמן לבדה אינה מבטלת חוב מס. מרוץ ההתיישנות, כלומר הזמן שבו הנושה יכול לדרוש את החוב - ניתן לאפס (לחדש) אם לאורך השנים נעשות פעולות מנהליות או משפטיות שמביעות רצון לגבייה. ובמלים אחרות, אם פקיד השומה שולח מכתב דרישה, מטיל עיקול או מבקש צו כינוס נכסים - גם אם מבצע זאת בצורה אטית או חלקית - הפעולה הזו יכולה ללמנוע את התיישנות החוב. זהו עיקרון חשוב במיוחד בנושאי מסים, שכן לפי מקורות משפטיים, תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות היא שבע שנים לתביעות רגילות. ואולם כשמדובר בחובות מס, המערכת המשפטית נוטה לאפשר מרחב פעולה רחב יותר לנושה, מתוך ראייה שפקיד השומה חייב להיות “סופר אקטיבי” בגבייה.

מעצר אזיקים חשוד
צילום: Istock

תושב הנגב נאשם באיומים וסחיטה של קבלנים באשדוד

פרקליטות מחוז דרום הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד איהב סייד, בן 24 מהכפר אל-סייד, בגין עבירות של סחיטה באיומים ופגיעה בפרטיות. לפי האישום, סייד ניסה לכפות על חברת בנייה לשכור את שירותיו כקבלן משנה, תוך איומים קשים כלפי מנהלי עבודה, קבלני משנה ועובדים באתר בנייה באשדוד - בין השאר בעזרת מצלמה שהציב ללא אישור. במקביל, הוגשה בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים

עוזי גרסטמן |

בחודש שעבר התנהלה באתר בנייה סמוך לקניון לב העיר באשדוד דרמה של ממש - לא על רקע הנדסי או מקצועי, אלא כתוצאה ממאבק כוחני שנהפך, כך לפי כתב האישום שהוגש, למסכת של סחיטה ואיומים. במרכזה עומד איהב סייד, בן 24 מהיישוב אל-סייד שבנגב, שעל פי פרקליטות מחוז דרום, הפעיל לחץ מתמשך על חברת בנייה וקבלני משנה ששכרה, במטרה לכפות עליהם להעסיק אותו בפרויקט, תוך שימוש באיומים מפורשים בפגיעה ברכוש ובנפש.

לפי כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, סייד, שעבד באותה העת באחים מוסא, פנה כבר בתחילת אוגוסט אל מנהלת הרכש של החברה שביצעה את הפרויקט באשדוד, והציע לספק את שירותיו כקבלן משנה לצורך עבודות חפירה וסיתות באתר. אף שנחתם עמו מחירון לשם רישום כספק פוטנציאלי, הדגישה החברה כי אין הוא רשאי להגיע לאתר ללא הזמנה רשמית מראש. אלא שסייד, כך נטען, לא נענה להנחיות והחל להגיע לשטח הבנייה שוב ושוב, כשהוא מציג עצמו בשם בדוי, מאיים על עובדים ומנסה להניע את החברה להעסיקו בכוח.

לפי האישום, במהלך השבועות שלאחר מכן, בין 28 באוגוסט ל-14 בספטמבר, נהפך האתר לזירת איומים חוזרים. סייד היה מגיע מדי יום כמעט, יוצר קשר עם מנהל העבודה ועם קצין הביטחון של החברה, ומבהיר להם כי “אם הוא לא יעבוד בפרויקט - אף אחד אחר לא יעבוד בו”. כך, לדברי אחד העדים, “הוא אמר שזה האתר שלו ושאף אחד לא יכול לעבוד שם בלעדיו”. חלק מקבלני המשנה, כך צוין בבקשת המעצר, אכן הפסיקו את עבודתם מתוך פחדבאחת מהעדויות תיאר עובד קבלן משנה בשם ש.ז כיצד ביום השני של ספטמבר קיבל מסייד שיחת טלפון מאיימת. "יש לך שעה לצאת מהאתר, אם לא הכלי שלך יהיה ברזל", נאמר לו, כך לפי כתב האישום. ש.ז, שחשש כי האיום יתממש, הפסיק את עבודתו ועזב את המקום עוד באותו היום. מעסיקיו אישרו כי אכן התקשר אליהם מיד לאחר מכן וביקש לעזוב את האתר לאלתר בשל הפחד.

הפעיל גם אחרים כדי לאיים על עובדים

הפרקליטות מציינת כי סייד לא הסתפק באיומים ישירים, אלא הפעיל אחרים, שזהותם אינה ידועה במדויק, כדי להטיל אימה על העובדים. כך למשל, ב-14 בספטמבר הגיעו שניים מהם אל האתר, פנו לאחד הקבלנים שעבד שם ואמרו לו, “תצא מהאתר, אם לא נזיין אותך”. אחד מהם אף טיפס לקבינה של הטרקטור ואמר: “זה העבודה שלנו, תצא לפני שיהיה בלאגן”. כשד' סירב, הוסיף אחד מהם כי, “אני אביא לך 50 איש עכשיו”.

המאשימה מדגישה כי במקביל לאיומים הפיזיים, סייד גם פגע בפרטיות החברה. הוא התקין באתר מצלמה משלו - ללא כל אישור או ידיעת החברה - כדי לעקוב אחרי הנעשה בזמן אמת. בהמשך, באחת מהשיחות שהוקלטו, הוא הודה כי המצלמה אכן בבעלותו, ואף אמר לקב"ט כי, “ראיתי מישהו שעובד שם ושאלתי מי זה”. הפרקליטות טוענת כי מדובר בפגיעה ישירה בפרטיות העובדים והקבלנים, שנועדה לאפשר לו לפקח מרחוק על מי שנכנס לשטח ולוודא שאיש אינו עובד בלעדיו.