הפרשה שנדונה באחרונה בבית המשפט העליון עוסקת בגבר שנפטר בעיצומו של הליך חדלות פירעון, לאחר שניתן בעניינו צו לפתיחת הליכים אך הוא עדיין לא הוכרז פושט רגל. לאחר מותו, התעוררה שאלה מורכבת: מה דינם של כספי הפנסיה שצבר במהלך שנות עבודתו - האם עליהם לעבור לנאמן שמונה לנכסיו לשם חלוקה לנושים, או שמא הכספים שייכים לנהנים על פי צוואתו או על פי הוראות הקופה? בית המשפט העליון, בהרכב השופטים עופר גרוסקופף, יעל וילנר ויעל וילנר, נדרש לסוגיה שהוגדרה על ידו ככזו "שלא הוכרעה עד כה בפסיקתנו", והעניק לה מענה עקרוני רחב. השופטים קבעו פה אחד כי במקרה שבו כספי הפנסיה לא מומשו בחיי החייב, ולא ניתן לגביהם צו שיפוטי המורה על העברתם לקופת הנשייה - הם שייכים לנהנים, ולא ניתן לראות בהם חלק מנכסי חדלות הפירעון.

במרכז ההכרעה עמדה השאלה האם יש לראות בכספי פנסיה נכס של החייב, או שמדובר בזכות אישית המוגנת בפני הנושים. בית המשפט ניתח את הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, וקבע כי המחוקק ביקש להעניק לכספי הפנסיה הגנה רחבה מפני תפיסה בידי הנושים, מתוך תפישה חברתית שרואה בהם אמצעי קיום בסיסי של אדם לעת זקנה. השופטים כתבו בהכרעתם כי, "העברת כספי הפנסיה לידי הנאמן, בלא שניתן לכך צו שיפוטי, אינה מתיישבת עם ההגנות שביקש המחוקק להעניק לחוסכים".

הם גם ציינו כי אמנם לבית המשפט של חדלות פירעון מוקנית סמכות להורות על העברת חלק מכספי הפנסיה לקופת הנשייה, אך הסמכות הזו מוגבלת ונעשית רק לאחר בחינה פרטנית של הצורך בשיקום כלכלי אל מול זכויות הקיום של החייב. מאחר שלא ניתנה החלטה שיפוטית מפורשת כזו לפני פטירתו, אין לנאמן כל זכות על הכספים האלה. "הנאמן אינו רשאי ליטול לעצמו את סמכותו של בית המשפט ולהורות על העברת כספי הפנסיה לאחר מותו של החייב", נכתב בפסק הדין שפורסם.

כספי הפנסיה אינם חלק מהעיזבון שניתן לחלוקה לנושים

עוד קבע בית המשפט כי המנגנון הקבוע בחוק נועד להבטיח כי כספי הפנסיה ישמשו בראש ובראשונה את החייב עצמו, ולא ייהפכו לכלי לגביית חובות לאחר מותו. לפי דברי השופט גרוסקופף, "הזכות לפנסיה נועדה להבטיח רשת ביטחון סוציאלית לחייב, לא לאפשר לנושים להיפרע על חשבון קיומו". לכן נקבע כי לאחר מותו של החייב, עם מימוש הזכות, הזכויות עוברות לנהנים המפורטים בקופה בהתאם לתקנון ולחוק, ואינן חלק מעיזבון שניתן לחלוקה לנושים.

• רק 7% מהחוב: בית המשפט אישר הסדר למפונה מגוש קטיף
• בעל שליטה בחברה שקרסה ב-2014 ישלם את חובותיה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט נדרש גם להכריע בטענות הנאמן, שטען כי עצם קיומו של צו לפתיחת הליכים מקנה לו זכות בנכסי החייב, לרבות זכויותיו הפנסיוניות. ואולם טענה זו נדחתה. השופטים הדגישו כי כל עוד לא ניתנה החלטה שיפוטית המורה אחרת, זכות הפנסיה אינה ניתנת למימוש בידי הנאמן, לא נהפכת לנכס שבשליטתו. "אין בהליך חדלות הפירעון משום היתר אוטומטי להפקיע זכויות סוציאליות מהחייב או מיורשיו", נכתב בהכרעת הדין.

פסק הדין התייחס בהרחבה גם להיבטים הערכיים והחברתיים שביסוד ההגנה על כספי הפנסיה. השופטת וילנר הדגישה שמדובר בזכות יסוד שנובעת מכבוד האדם ומעקרונות של צדק חברתי, והוסיפה כי "החוק ביקש לאזן בין אינטרס הנושים לבין הזכות של החייב לקיום בכבוד. פגיעה בכספי הפנסיה בלא אישור מפורש של בית המשפט פוגעת באיזון זה ונותנת יתרון בלתי מוצדק לצד החזק בהליך". בית המשפט ציין עוד כי יש לראות בפסק הדין תמרור אזהרה למנהלי קופות גמל וקרנות פנסיה, שלא יעבירו כספים לנאמנים או לגורמים אחרים מבלי שקיבלו צו מפורש מבית המשפט של חדלות הפירעון. "העברה כזו עלולה להיעשות בניגוד לחוק ולזכויות הנהנים", נכתב בהכרעת הדין.

בחלקו המעשי של פסק הדין, הדגישו השופטים כי גם במקרים שבהם החייב בחייו הסכים לוותר על זכויות פנסיוניות לטובת הנאמן, יש לבחון האם הוויתור הזה נעשה כדין והאם אושר על ידי בית המשפט. בהיעדר אישור שכזה, אין תוקף לוויתור, והכספים ייוותרו בידי הנהנים. בכך קובע העליון הלכה שלפיה עצם הסכמה של החייב אינה מספיקה כדי לשלול את ההגנה החוקית על הפנסיה.

• צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
• איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת

הפסיקה צפויה להשפיע על תיקים רבים

הפסיקה הנוכחית צפויה להשפיע על עשרות ואף מאות תיקים של חדלות פירעון, שבהם נותרו לאחר מות החייב כספי פנסיה, תגמולים או קופות גמל שלא מומשו. עד כה, נהגו חלק מהנאמן ובתי המשפט המחוזיים להעביר את הכספים לקופת הנשייה בטענה שמדובר בנכס שנצבר לפני פתיחת ההליך. כעת, קובע העליון כי הגישה הזו אינה עולה בקנה אחד עם החוק ועם תכליתו החברתית. השופטים אף הבהירו כי ההלכה הזו משתלבת עם מגמה רחבה יותר של חיזוק ההגנות על זכויות סוציאליות של חייבים, כפי שבאה לידי ביטוי גם בפסיקות קודמות בנוגע להברחת נכסים, קצבאות ביטוח לאומי ותשלומים הנוגעים להבטחת הכנסה. "מדובר בזכויות שמטרתן הבטחת קיום בכבוד, ולא במקור לגבייה", נכתב.

פסק הדין, שניתן לאחר ערעור שהגישו יורשי החייב על החלטת בית המשפט המחוזי שאישרה לנאמן לקבל את כספי הפנסיה, התקבל ברוב דעות והפך את ההחלטה. בית המשפט הורה כי הכספים יועברו לנהנים לפי הוראות הקופה. בהחלטתו הסופית כתב השופט גרוסקופף כי, "אין הצדקה לסטות מהכלל לפיו זכויות פנסיוניות מוגנות מפני מימוש לטובת נושים, אלא אם כן קיים צו מפורש הקובע אחרת. היעדרו של צו כזה משמעו שהכספים נותרים בידי הנהנים, גם אם מדובר בסכומים משמעותיים". באופן מעשי, המשמעות היא שגם אם חייב מצוי בעיצומו של הליך חדלות פירעון, הנאמן אינו רשאי לדרוש מקופות הפנסיה להעביר לידיו את הכספים שנצברו על שם החייב, אלא אם כן ניתן על כך צו מפורש. לאחר מות החייב, עוברות הזכויות באופן אוטומטי לנהנים לפי הוראות הקופה, והנאמן אינו רשאי להתערב בכך.

מדובר בפסק דין עקרוני ותקדימי, שצפוי להשפיע על האופן שבו נאמנים, נושים וחברות ביטוח ינהגו בהמשך. הוא גם מציב גבול ברור בין זכותו של הנאמן לנהל את נכסי החייב, לבין הזכות החברתית-אישית של החייב לשמור על כספי הפנסיה שלו ועל היעדם - הבטחת קיום בכבוד לעת זקנה או לנהנים לאחר מותו. בית המשפט סיכם את עמדתו בקביעה נחרצת שלפיה, "אין לראות בכספי הפנסיה נכס ככל הנכסים. מדובר בזכות חברתית שמטרתה לספק ביטחון אישי וכלכלי, והחוק אינו מתיר לנהוג בה כבשאר נכסים הניתנים לחלוקה לנושים".

במה בעצם עוסק פסק הדין הזה?

פסק הדין עוסק במקרה שבו אדם שהיה בהליך חדלות פירעון נפטר לפני שבית המשפט הספיק להכריז עליו פושט רגל. לאחר מותו, עלתה השאלה מה יעלה בגורל כספי הפנסיה שלו - האם הם שייכים לנושים, או לנהנים שמונו בקופת הפנסיה. בית המשפט העליון הכריע כי הכספים שייכים לנהנים, ולא לנאמן או לנושים.

מה מיוחד בהחלטה הזו?

זו הפעם הראשונה שבית המשפט העליון קבע באופן חד וברור מה דינם של כספי פנסיה במצב כזה. עד היום לא היתה פסיקה מחייבת בנושא, וחלק מבתי המשפט התירו לנאמנים לקבל את הכספים. כעת נקבע עקרון תקדימי שמחזק את ההגנה על כספי הפנסיה של חייבים, גם אחרי מותם.

למה בעצם כספי הפנסיה לא נחשבים חלק מנכסי החייב?

מכיוון שלפי החוק, כספי הפנסיה נחשבים זכות חברתית שנועדה להבטיח לאדם קיום בכבוד בזקנה או לשמש את הנהנים לאחר מותו. אלה לא חסכונות רגילים, אלא כספים שיש להם מטרה סוציאלית. לכן בית המשפט קבע שהם לא יכולים להילקח לנושים בלי צו מפורש מבית המשפט.

מה היה קורה אם בית המשפט של חדלות פירעון כן היה מאשר את העברת הכספים לפני מותו של החייב?

אם היה ניתן צו שיפוטי ברור שמורה להעביר את כספי הפנסיה לנאמן, אז הכספים היו נכנסים לקופת הנשייה. אבל במקרה שנדון, לא ניתן צו כזה, ולכן לא היתה לנאמן סמכות לקחת את הכספים.

למה הנאמן בכלל רצה את הכספים האלה?

הנאמן טען שכיוון שכבר ניתן צו לפתיחת הליכים נגד החייב, כל הנכסים שלו, כולל הפנסיה, שייכים לקופת הנשייה. כלומר משמשים לשלם את החובות לנושים. בית המשפט דחה את הטענה הזו, וקבע שזכות הפנסיה לא נחשבת נכס רגיל של החייב.

האם ההחלטה הזו מגנה על כל כספי הפנסיה של כל חייב?

באופן עקרוני כן, כל עוד לא ניתן צו שיפוטי שמורה אחרת. המשמעות היא שכספי פנסיה, תגמולים או קופות גמל של חייבים לא יועברו לנאמן או לנושים באופן אוטומטי. עם זאת, אם בית המשפט יחליט שיש הצדקה מיוחדת, הוא כן יכול להורות על העברת חלק מהכספים, למשל אם יש צורך בשיקום כלכלי אמיתי.

מה קורה אם החייב עצמו רוצה לוותר על כספי הפנסיה לטובת הנאמן?

גם אז צריך אישור של בית המשפט. העליון קבע שוויתור כזה לא תקף אם הוא לא קיבל אישור שיפוטי. כלומר גם אם החייב חתם על מסמך או הסכים לכך מרצונו, זה לא מחייב בלי החלטה של בית המשפט.

איך זה משפיע על קרנות הפנסיה וחברות הביטוח?

משפיע מאוד. מעכשיו הן לא יוכלו להעביר כספים לנאמנים בלי לוודא שקיים צו שיפוטי מפורש. אם הן יעשו זאת, הן עלולות להיחשף לתביעות מצד הנהנים, מפני שהכסף ייחשב ככזה שנלקח שלא כדין.

מה המשמעות המעשית עבור משפחות של חייבים שנפטרו?

המשמעות היא שבני משפחה או נהנים אחרים יכולים לדעת שכספי הפנסיה שהחייב צבר שייכים להם, אלא אם נקבע אחרת בבית המשפט. הם לא צריכים לוותר עליהם לטובת הנושים, ולא לחשוש שהנאמן ייקח אותם באופן אוטומטי.

האם פסק הדין הזה עלול לפגוע בנושים?

ייתכן שכן, כי הוא מגביל את היכולת של הנושים להיפרע מכספי הפנסיה, שהם לעתים סכומים גבוהים. אבל בית המשפט הדגיש שהמטרה של החוק היא לא רק לשלם חובות, אלא גם להבטיח קיום בכבוד. לכן ההגנה על כספי הפנסיה גוברת על אינטרס הנושים.

למה בית המשפט ראה צורך להתערב דווקא עכשיו?

מכיוון שהתברר שבשנים האחרונות היו לא מעט מקרים שבהם נאמנים לקחו כספי פנסיה בלי צו מפורש, מתוך הנחה שזה מותר. לאור המחלוקות שנוצרו, העליון רצה לקבוע הלכה ברורה שתמנע טעויות ותיצור אחידות בפסיקה.