דראגי יושב על הגדר ומכוון ת'בזוקה
התבטאויותיו האחרונות של נשיא הבנק האירופי המרכזי, מריו דראגי, גרמו לתנודות חדות בתשואות לפדיון על אגרות החוב. המשקיעים כבר לא מאמינים ביכולתן של ספרד ואיטליה להחזיר את חובן, ואילו דראגי התנה עד כה את הסיוע בתכנית פיסקאלית משותפת להצלת גוש האירו. אם מדיניות זו תשתנה, יש אולי סיכוי להתאוששות...
כה אמר דרגי...
בדצמבר האחרון נאם נשיא ה-ECB בפני הפרלמנט האירופי, וטען שתי טענות. האחת, גוש האירו זקוק לאיחוד פיסקאלי. השנייה ואולי החשובה מכך - מה שדרוש לגוש האירו עוד יותר מכל הוא רצף פעולות בכיוון אחד. לדבריו, אמון המשקיעים תלוי בשאלה אם יש אופק ארוך טווח שניתן להתבסס עליו. מאז המדיניות של ה-ECB הייתה לא לנקוט בכל צעדי תמרוץ, כדוגמת רכישת אג"ח מקומיות, אלא אם ממשלות גוש האירו יתעשתו ויפעלו במשותף לצעדי צנע תקציביים. כך חלפו להם שמונה חודשים, שום פעולה לא נעשתה וגוש האירו ממשיך להידרדר.
בשבועות האחרונים, כשהתשואות על אג"ח ממשלות ספרד ואיטליה הרקיעו שחקים, פתח דראגי בשורה של התבטאויות שונות ממדיניותו עד כה. ב-26 ביולי אמר שה-ECB ינקוט בכל מה שדרוש לשמר את גוש האירו, אך לא פירט. התבטאות זו גרמה לזינוק בשווקים. בשבוע שעבר, אמר דראגי שה-ECB ינקוט בפעולות בשוק הפתוח בהיקף מתאים לצרכים. כהרגלו, שוב לא פירט מהן הפעולות ובאילו היקפים. הפעם, שוקי אירופה צנחו, משום שהמתינו לאמירה מפורשת יותר מצדו כמו גם בצעדים ממשיים. בהמשך, תיאר את מדיניותו: התניית רכישת אג"ח של ממשלות שבעבר ביקשו סיוע מקרנות הסיוע בהתאם להיענותן לשורה של צעדי צנע פיסקאליים. יש לציין, כי גם אם ה-ECB יפעל, ירכוש רק אג"ח קצרות ובכך לא יפתור את בעיית התשואות הגבוהות לפדיון על האג"ח הארוכות בספרד ובאיטליה. והנה שוב חזר דראגי "הישן": מדיניות של ישיבה על הגדר עד שממשלות גוש האירו יעשו משהו. השוקים הבינו את הרמז והגיבו בנפילות נוספות.
מדוע רכישת האג"ח שבוצעה עד כה לא סייעה?
הבנק האירופי המרכזי ביצע בעבר רכישות אג"ח מקומיות. הסיבה שבסופו של דבר המהלך נכשל, הייתה שהיה מוגבל בזמן ובכסף. הבנק הפסיק את התכנית בפברואר האחרון, תחת לחץ של ממשלת גרמניה, אשר חששה מהתפתחויות אינפלציוניות. בעיית התשואות הגבוהות על האג"ח היא בעיית חוסר אמון של משקיעים, והיא לא תיפטר במהלכים ארעיים, ולא מתואמים.
דראגי וה"בזוקה"
שוקי ההון משוועים לידיעות מפורשות על "הבזוקה" של אירופה: תכנית מתואמת וארוכת טווח, שתכלול יצירת מקומות עבודה ופוטנציאל להגברת התחרותיות, הייצוא והצמיחה, בראש ובראשונה באיטליה ובספרד. בנוסף, אין דרך להימנע מרכישת אגרות חוב מקומיות, כדי לסייע לממשלות לגייס הון ולממן חובותיהן. ניצנים ראשונים של הבנה זו התגלו בימים האחרונים. מתברר שגרמניה מתחילה לתמוך ברכישת אג"ח על ידי ה-ECB, תכנית אליה התנגדה עד כה. משברים גדולים פותרים ב"בזוקה" ולא בישיבה על הגדר. אולי סוף סוף השתנה משהו ביבשת אירופה...
לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה
***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל
- 2.מנטליסט 08/08/2012 09:51הגב לתגובה זושלום, אורית. קראתי את הכתבה ושוב עולה רושם שהגורמים עם הכלים פועלים רק כשכבר אין ברירה ולא נערכים בזמן. אני גם חושב שדרגי מחכה לברננקי והם יפעלו יחד. בברכה.
- 1.לא אתפלא אם אראה אותך עובדת באחד הבנקים בקרוב. (ל"ת)אכן אוסרות אלא ש... 08/08/2012 09:31הגב לתגובה זו

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל
טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.
אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה
מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.
אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל
הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו
עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.
מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש
ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן
הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם,
הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב
ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר
את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.
- ממשל טראמפ ישיק מכרז ענק לקידוחי נפט וגז במפרץ מקסיקו
- הבנקים מתעשרים, ולעזאזל משבר האקלים; הגדילו מימון לקידוחי נפט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים
הקרובים).
נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25%
מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה
העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.
