מילה לזכרו של אפי ארזי ז"ל, אותו יצא לנו להכיר היטב במהלך הנפקת Electronics For Imaging (סימול: EFFI), אותה ייסד לאחר הרחקתו מסאייטקס בשנת 1992. האיש היה ענק, ומן הסתם סידרו לו מקום מכובד בשולחן המכובדים במרומים, לצדו של אלי הורביץ ז"ל. דעתנו, שאלמלא מלחמות היהודים, סאייטקס הייתה היום חברת ההדפסה הדיגיטאלית הגדולה בעולם. אפי לא עבר לסן פרנסיסקו בגלל איכות החיים שם, הוא ההשתקפות של הסבות להבדלים בין ישראל לקוריאה או שווייץ. אם היה בנה של אחת מהמדינות הללו לא היה עוזב לסן פרנסיסקו, חבל.

מנפלאות התבונה 11: בין סין, הזהב ולפיגוע בבוסטון

אין שום ספק שהמציאות מצביעה על כך שהשווקים בשלים, לאחר העליות לאחרונה, לאיזשהו תיקון. אבל הפרשנויות למה שקורה ומדוע - הן עלבון להגיון הכלכלי. קחו למשל את בהלת יום שני האחרון. בהלה שהתחילה מפרסום נתונים כלכליים שוליים שאכזבו (בעיקר לגבי סין), התגברה כתוצאה מנפילת הזהב והתחזקה לאחר הפיגוע בבוסטון. ניסינו להסביר את הסיבה האמיתית לבהלת הזהב בכתבה הקודמת. הקשר בין הזהב למצב הכלכלי הגלובלי אבד איפשהו בטווח של 500-700 דולר לאונקיה. מחירו הנוכחי מרמות אלו הוא ספקולציה נטו, כאשר הוא מסונן דרך הפילטרים של גולדמן סאקס וקרנות ההדג' הגדולות.

תפעילו היגיון לרגע ותחשבו כיצד קורה שאותו בית השקעות טוען למשך 2010-11 כי עד 2014 הזהב יעבור את רף 2000 דולר לאונקיה, משכנע עולם ומלואו אך לפני שבוע מוציא תחזית של 1450 דולר ב-2014? מישהו חתך כאן קופון גדול, ונראה לנו שזה אותו מישהו שחתך קופון גדול פי כמה ובצורה דומה ב-2008 (לצד קרן Paulson & Co) ממכירת שורט על מניות חברות המשכנתאות / בנייה. התיאוריה שלנו אומרת שחלק משמעותי מנפילת מחיר הזהב היה בתוצאה של אמבוש מוצלח של בית ההשקעות לשותף לשעבר, מנהל קרנות ההדג' "הגאון", ג'ון פאולסון, בעל קרן Paulson & Co. ספרים שלמים נכתבו על פעולות מסוג זה ומעורבות בתי ההשקעה הגדולים של ניו יורק, לכן נעצור כאן.

בכל מקרה, הנפילה החדה של הזהב סתמה, לפחות זמנית, את הגולל על מעמדו של הזהב כמקלט אמיתי (safe-haven), והשאיר את אגרות החוב של ארה"ב כמקלט היחיד בשטח. זה מעורר כמובן תיאוריות קונספירציה נוספות, שטוענות כי הגורם האמיתי לירידת הזהב הוא האוצר האמריקני (שמתייעץ קבוע בגולדמן), שהמשימה הכי חשובה שלו כרגע היא לגלגל את חובותיה של ארה"ב בעלות הנמוכה ביותר שאפשר. ביום ב', בעקבות בהלת הזהב, עלו אגרות החוב לעשר שנים (סימול:^TNX ) ב-4.4% ותשואתן ירדה ל-1.7%. שימו לב, שמאז החליטו סוכנויות הדירוג, רוביני וחברים שכלכלת ארה"ב מתרסקת ב-2008-9, "ארה"ב חוזרת למשבר הגדול של שנות ה-30'", האמון באגרות החוב של ארה"ב רק עולה ועלויות המימון שלה הולכות ויורדות. התשואה על אגרות החוב שלה ירדה ב-5 השנים האחרונות במעל 66.3%. במהלך התקופה זרמו למעלה מטריליון דולרים לסדרות האגחי"ם ל-10 שנים לבדן. אם תבדקו את העובדות, תגלו שבתנאים כאלו, אם יימשכו, ארה"ב אינה זקוקה יותר לצמיחה של 4% לכיסוי הגירעונות - 2.5-3% יספיקו בהחלט.

אם הפרשנים והכותרות יחליטו שתוצאות בנק אוף אמריקה (סימול: BAC), על פיהן הבנק ריבע את הרווח הנקי (מ-653 מיליון ל-2.62 מיליארד) והכנסותיו ירדו ב-8.4% ל-23.85 מיליארד (בעיקר בגלל ההחלטה להקטין את היקפי המסחר המסוכן בני"ע - ההלוואות, העיסוק המרכזי של הבנק, עלו ב-56%) - הן החטאה, ואם יחליטו המומחים שהירידה בביקוש למחשבים אישיים (PC) מאותתת האטה, אולי אכן נקבל תיקון נאה. למי שעוקב אחרי העובדות הכלכליות אותו תיקון יהווה הזדמנות קניה נוספת. אלו שקוראים מעבר לכותרות, יגלו, בין השאר, מה באמת קורה בנדל"ן האמריקני. פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב מצביעים על שפל שהולך וגדל במלאים של בתים פרטיים מוכנים למכירה. שפל זה מבטיח שהנדל"ן בארה"ב עדיין רחוק מהגאות ().

הפחד מפני תחרות, שמפיל כך את AAPL, רק מבטיח המשך השגשוג של צעצועי האלחוט. אבל הזעזועים ימשיכו, כי הצורך התקשורתי בכותרות סנסציוניות חסרות ביסוס רק הולך וגדל. יחד עם זאת, אסור לשכוח שלצד הזדמנויות הקניה שיוצרת איוולת הפרשנים, היא יוצרת גם הזדמנויות מכירה. בתחילת החודש כתבנו על תרמו-פישר (סימול: TMO). בכתבה ציינו (http://www1.bizportal.co.il/article/356180 ) את הניסיון שהיא עושה להשתלט על חברת המחקר למדעי החיים Life Technologies (סימול: LIFE). השבוע נודע שתרמו-פישר ניצחה את Agilent (סימול: A), סיגמא אלדריץ' (סימול: SIAL) ו-Danaher (סימול: DHR) הענקית במאבק על רכישת LIFE. תרמו היא הקונה במחיר של 13.6 מיליארד דולרים במזומן. כתוצאה מהשמועות על הרכישה (שתעלה את חשיבותה של תרמו-פישר בתחום הרפואי בכמה דרגות מעלה) והתלהבות הפרשנים מהתוצאות מצוינות שהציגה החברה לאחרונה - עלתה המניה בצורה חדה (כ-30% מתחילת השנה). לדעתנו, צריך לשחרר חלק מההחזקות ב-TMO, כי הסיבה לעליות כותרתית נטו. הן אינן לוקחות בחשבון דברים כמו מכפילים או הצטברות חוב כתוצאה מהרכישה במזומן.

הטרגדיה הכפולה של אלווריון (סימול: ALVR)

באוגוסט 2001 התמזגו שתי החברות הישראליות הציבוריות BreezeCom (סימול:BRZE אז) שהוביל צבי סלונימסקי, מהנדס חשמל ובוגר מנהל עסקים, לאחר שפרש מהובלת MTS. סלונימסקי הוביל בעבר את DSPG ו-Floware Wireless Systems (סימול: FLRE אז) שהוביל אמנון יעקובי, מהנדס חשמל גם הוא וזוכה פעמיים בפרס בטחון ישראל. יעקובי ממייסדי ראד, לחברת אלווריון. המיזוג המתואר היה מהלך הגיוני ביותר מהבחינה העסקית (לשתי החברות). שתיהן היו כבר בתנופת צמיחה בתחום שירותי התמיכה באלחוט. אלווריון 2001 הפכה לספקית מובילה לתשתיות פס רחב, ולמעשה הייתה הסנונית הראשונה שהתעסקה כבר אז במה שהפך ללהיט - תמיכה בהעברת אינפורמציה, עם הדגש על "הק"מ האחרון" שמתחבר לביתו או משרדו של הצרכן (זו הייתה אז הבעיה הגדולה של האלחוט). ב-2003 רכשה החברה את חברת InnoWave ECI Wireless מ-ECI, והרחיבה את המוצרים שסיפקה לתעשיית האלחוט.

לאחר תקופה של מנכ"לות משותפת התמנה צבי סלונימסקי ב-2002, למנכ"ל החברה. יעקובי נשאר בחברה כדירקטור (עד היום). האנשים שהובילו את החברה, ההנהלה והדירקטוריון, היו הטובים ביותר בתחום, הן מהצד הטכנולוגי והן העסקי. היו"ר דאז היה אהרון דברת, מאנשי העסקים המובילים בישראל, לצידו שרתו בדירקטוריון, מלבד סלונימסקי ויעקובי, איש הון הסיכון הנודע מאיר בראל, בני האניגל (מייסדה ומובילה של Lannet - מסיפורי ההצלחה הגדולים של ישראל), אנתוני מהאר (ממנהלי סימנס), המדענית הראשית לשעבר ד"ר אורנה ברי, רובין האק (מייסד ומנכ"ל Catalyst Strategy and Finance, HK), צבי פרידמן (מנהל מחלקת המעגלים הדיגיטליים ב-ECI), אמיר רוזנצווייג (שהגיע ביחד עם סלונימסקי, מהנדס אלקטרוניקה ומנהל עסקים בעל ניסיון רב, שמונה לנשיא אלווריון) ודפנה גרובר (מנהלת הכספים לשעבר של Lannet). חבורה שכזו, ללא כל ספק, הייתה צריכה להוביל את אלווריון לגדולות, וכך אכן נראה בשנים הראשונות למיזוג. אלווריון נכנסה לעולם העברת האינפורמציה האלחוטית בזמן הנכון, עם הידע הנכון ובניהול מעולה. ב-2007 עברה החברה לרווח של 12.5 מיליון על מכירות של 236.6 מיליון.

ב-2005 החליף צבי פרידמן את סלונימסקי כמנכ"ל, אך סלונימסקי נשאר במועצת המנהלים. אנתוני מהאר החליף כיו"ר את דברת ואפרת מקוב (הבת של) החליפה את דפנה גרובר כ-CFO. ד"ר Mo Shakouri, ממנהלי לוסנט והיוליט פאקארד בעבר, יו"ר הפורום העולמי של ה-WIMAX, עבד עם החברה מאז 2001 והצטרף כדירקטור. ב-2007 הגדירה החברה את עצמה כ"חברה שמתמקדת בתחום אחד של עיסוק - טיפול באלחוט על פס רחב". כאשר היא מתמקדת בטכנולוגיית ה-WIMAX - מהמובילות בעולם, ובאותה שנה נראה היה (לא רק לאלווריון, אלא למומחי האלחוט כולם) שזו תהיה הטכנולוגיה המועדפת ע"י כל ספקיות התקשורת.

עלייתה של חברת Clearview שאימצה, בתמיכת ענקית התקשורת האמריקנית ספרינט (סימול: S), את אותה טכנולוגיה, הוכיחה שהאסטרטגיה של אלווריון הייתה נכונה באותם ימים. אלווריון היא שהקימה את פורום הוויימאקס הבינלאומי עוד ב-2001. בערכים המתואמים להיום, המניה לאחר פיצוץ הבועה בסוף 2002, נחתה על כ-20 דולרים. בספטמבר 2007 היא הגיעה לרמה של 145 דולרים - אז היה נדמה שאלווריון פורצת. אבל דווקא מאז החלה ההתדרדרות הארוכה - במהלך 2008 החלו להופיע מאמרים הולכים ומתרבים, על כך שטכנולוגיית הויימאקס מתחילה להפסיד במירוץ מול טכנולוגיות ה-LTE, G,4, Wi-Fi ואחרות (לדוגמא, אז למומחים מקומיים שטענו שזו שטות). כותבי המאמרים צדקו.

הטרגדיה של אלווריון הייתה כפולה, לא רק שהשוק "ברח", אלא שמועצת המנהלים שהייתה מורכבת מאנשים בעלי ידע, שאין שני לו בתחום העברת האינפורמציה באלחוט, פשוט נרדמו בשמירה ולא השכילו לבחור במסלול חליפי כשעוד היה אפשר. ב-2009, עת היה ברור שהויימאקס בהתדרדרות (Clearview כבר חיפשה דרכי מילוט), אלווריון עדיין הייתה יכולה לבצע תפנית - היו לה את היכולות הפיננסיות לכך. למרות הירידה במכירות באותה שנה (245.2 מיליון לעומת השיא של 281.3 ב-2008) והחזרה להפסדים, עדיין היו לה 118.5 מיליון בקופה ללא התחייבויות כמעט. אבל ההחלטה לפעול באה כנראה מאוחר מדי ולא באגרסיביות מספקת. בסוף 2009 הוחלף המנכ"ל פרידמן בערן גורב, איש מכירות משופשף מבכירי נייס (סימול: NICE), ומר דורון ענבר צורף כדירקטור - ממשקמיה של ECI. אלא שבשנים 2010-12 ההתדרדרות הפכה למפולת, שכנראה לא איפשרה מהלך שיקומי. החברה סיימה את 2012 עם מכירות של 49.9 מיליון והפסד של 55.2 מיליון דולרים, כאשר בקופה נשארו 10.7 מיליון בלבד והחובות תפחו.

גורב התפטר / התפוטר, וכעת התפטר/התפוטר גם האיש שהחליף את גורב לפני פחות משנה, חזי לפיד. מהלך הרברס ספליט 1:10 היה חסר הגיון ומצביע על ייאוש. מהלך כזה לא מבצעים רק כדי להישאר בנאסד"ק. יש בחברה ידע שאפשר אולי לבנות עליו אסטרטגיה חדשה, אבל על מנת לעשות זאת צריך הרבה מאוד כסף והחברה אינה במצב שמאפשר גיוס. בנוסף לכך, מצבה הפיננסי של החברה מבריח לקוחות, כך שהתמונה עגומה למדי. הלוואי ואנחנו טועים, הרי האמנו בעבר שאלווריון תהיה אחת ההצלחות הגדולות של ישראל. אבל ממה שאנחנו רואים - המצב אינו עומד להשתפר.