כשלנגידי בנק מרכזיים יש סיוטים בלילה, יש מילה אחת שמככבת בהם: סטגפלציה. הסיבה לכך היא שהמילה הזו, שתכף נסביר את משמעותה, מייצגת עבורם דרך ללא מוצא, מצב בו ארגז הכלים שלהם מאבד כמעט את ערכו, כך שכל צעד שינקטו עלול להחמיר את המצב. אז מה זה בעצם סטגפלציה, ולמה היא כל כך גרועה? והכי חשוב: האם אנחנו שוב עומדים בפני סטגפלציה כמו אי אז בשנות ה-70 של המאה הקודמת?  סטגפלציה היא שילוב של סטגנציה, כלומר קפאון, ואינפלציה, שפרושה עליית מחירים. מצב שבו האינפלציה מלווה במיתון - כלמור קיפאון או אפילו ירידה בתוצר, נקרא סטגפלציה. המצב הזה שונה מאינפלציה "רגילה" וגרוע ממנה בהרבה. אינפלציה מתרחשת במצב רגיל כאשר יש צמיחה כלכלית - התוצר עולה, השפע מתגבר והציבור יכול להוציא יותר כסף, וכתוצאה מכך המחירים עולים. המצב הזה הוא מצב טוב של כלכלה בריאה וצומחת, כל עוד הוא לא יוצא משליטה. לכן, לדוגמה, יעד האינפלציה של בנק ישראל, כמו גם של בנקים אחרים בעולם, כלומר האינפלציה הרצויה בעיניהם, הוא בין 1% ל-3% ולא 0%. כי כשהמחירים עולים באופן מתון זה מראה שהכלכלה בריאה וצומחת. אם המחירים קצת "מגזימים" והכלכלה מתחממת יותר מדי, הבנק המרכזי יעלה את הריבית, יהפוך את הכסף ל"יקר" יותר, וכך ימתן את הביקוש שגרם לאינפלציה לצאת משליטה.  במצב של סטגפלציה עליית המחירים לא נובעת מצמיחה ושפע כלכלי, אלא היא מתרחשת למרות שהכלכלה דווקא "קפואה", כלומר במיתון. במצב זה כוח הקניה של הציבור נשאר מצומצם, ואף מתכווץ, והוא מתקשה יותר ויותר לצרוך, מה שמקטין את הייצור ומגדיל את האבטלה. להבדיל ממצב של אינפלציה רגיל, שבו הבנק המרכזי יכול להתמודד בעזרת העלאת ריבית, במצב של מיתון הכלי הזה יצור נזק, שכן העלאת הריבית תקטין את ההשקקעות ואת הצריכה, וכך תדכא עוד יותר את הכלכלה שמתקשה גם כך. מצד שני, ההתמודדות המקובלת עם מיתון, שהיא הורדת ריבית, תגרום אף היא נזק קרוב לוודאי, שכן היא עלולה להביא לעלייה חדה יותר באינפלציה. כך נותרים הבנקים המרכזיים כמעט בלי דרך מעשית להוציא את הכלכלה ממשבר הסטגפלציה, והיא עלולה להיגרר שנים ארוכות. מה יכול לגרום לעליית מחירים במקרה של מיתון כלכלי? מה שגרם לסטגפלציה בשנות ה-70 היה זינוק במחירי הנפט בעקבות מלחמת יום הכיפורים (כן, אנחנו היינו "אשמים" בסטגפלציה העולמית). במקרה של עלייה משמעותית במחירי האנרגיה או הסחורות, עליית המחירים תתגלגל לכל שרשרת הייצור ותגיע בסופו של דבר גם לצרכן. עליית המחירים אינה נובעת מכך שהציבור עשיר יותר, אלא מגורם חיצוני. לכן, חוץ מיצרניות הנפט האנרגיה או הסחורות, אף אחד לא נהנה מעליית המחירים, ואדרבה הכלכלה בכללותה מתקשה לצמוח.  עוד בסוף שנה שעברה, עם היציאה ממשבר הקורונה וניצני האינפלציה מהם העדיף הפד להתעלם עלו חששות מכך שעליית המחירים איננה אינפלציה בריאה, או כזאת שהתחממה יתר על המידה, אלא נובעת דווקא מגורמים חיצוניים. הניתוח הפשוט הראה שהאינפלציה נובעת משני דברים, הראשון, שיכול להיחשב כחיובי, התעוררות הביקושים בעקבות היציאה מהקורונה, אך השני, שיכול להיחשב כ"חיצוני" היה השיבושים בשרשרת האספקה, כלומר קשיים בצד ההיצע, שדווקא לא מעידים על צמיחה בריאה ועלולים לגרום לסטגפלציה.  אמנם אז החששות מסטגפלציה לא היו גבוהות במיוחד, שכן אם יש שיבושים בשרשרת האספקה אזי הם זמנים ויסתדרו עם הזמן, ולא יגרמו לקשיים קבועים. אך עם פרוץ המלחמה באוקראינה והזינוק במחירי האנרגיה והסחורות חוזרת הסטגפלציה לככב בנדודי השנה של הכלכלנים.  אחד האינדיקטורים החשובים לגבי השאלה האם אנו בסטגפלציה הוא שיעור האבטלה, ופה הנתונים דווקא חיוביים. האבטלה נמוכה מאד ברוב העולם, ובמיוחד בכלכלה החשובה ביותר - ארצות הברית. בדו"ח התעסוקה האחרון דווח על תוספת של 678 אלף משרות בחודש האחרון, הרבה יותר ממה שציפו הכלכלנים, והנתון הטוב ביותר מאז יולי. שיעור האבטלה בארצות הברית הוא 3.8% בלבד, קרוב לשפל של לפני פרוץ המגפה.  אמנם גם הנתונים של חודש פברואר כבר רומזים לכך שהמצב איננו סוגה בשושנים למרות האבטלה הנמוכה. הבנק המרכזי של אטלנטה חתך את תחזית הייצור לרבעון הראשון לאפס לנוכח הנתונים המגיעים מהשווקים, והכלכלנים כבר התחילו להזכיר את המילה במפורש: "האם יכולה להיות לנו סטגפלציה?" שואל ג'ים פאולסן מפירמת ההשקעות Leuthold Group, "כן בהחלט. למעשה אנחנו כבר בתוכה".  בנוסף, נתוני התעסוקה משקפים את המצב בפברואר. בסוף פברואר כידוע פרצה המלחמה באוקראינה, כאשר הזינוק ההיסטורי במחירי האנרגיה והסחורות יתגלגל ליצרנים ומשם למחירים רק בחודשים הבאים, כשהמצב מזכיר יותר ויותר את שנות ה-70 הקשות. העליות האלו כמעט בוודאות יפגעו בצמיחה, שתתקשה להתניע בכלכלות שצריכות להתמודד עם מחירים מרקיעי שחקים של חומרי הבסיס. מצד שני המחירים יעלו בוודאות, כשכבר היום אנו מתקרבים לאינפלציה של 8% בארצות הברית. אז פגיעה בצמיחה ועליה במחירים, איך אמרנו שקוראים לזה? נכון.  עליית מחירי האנרגיה פוגעת במיוחד בכוח הקניה של הציבור. "כל עליה של דולר אחד במחיר הדלק מיתרגם להוצאות של 100 מיליארד דולר בהוצאות משקי הבית על אנרגיה" אומר ג'ו לאוורגן, כלכלן בבית השקעות, כשההוצאה הזו היא כעין מס שוגרמת לירידה בצריכה במקומות אחרים. אחד הנתונים החשובים אחריהם יעקוב נגיד הבנק המרכזי הוא מצב המשכורות. במצב של אינפלציה רגילה המשכורות עולות ומפצות את הציבור על עליית המחירים. במצב של סטגפלציה המשכורות לא עולות במקביל לעלית המחירים, ולעיתים אף יורדות, וכוח הקניה יורד, מה שגורם בסופו של דבר להתמוטטות הביקושים ובכך להעמקת המיתון. המשכורות בפברואר לא עלו, אך זה היה טוב יותר מציפיות הכלכלנים לירידה של 2.8%. מה יקרה בחודשים הבאים?  עכשיו הבנק המרכזי צריך לבחור את הרעל שלו. השוק שולל את האופציה של העלאת ריבית חדה של 0.5% החודש, וכך עשה גם נגיד הבנק המרכזי, אולם העלאת ריבית של 0.25% בעוד כמה ימים היא ככל הנראה עובדה מוגמרת. השאלה הגדולה היא לגבי ההמשך, כשקרוב לוודאי שפאואל עצמו עדיין לא יודע באיזה מדיניות ינקוט בעוד חודשיים, כשמעקב צמוד אחרי נתוני השוק יעזור לו להחליט איזה צעד יגרום פחות נזק לשוק - המשך העלאות ריבית רציפה ועקיבה כדי להילחם באינפלציה, או המתנה לשיפור מצב הצמיחה. אמרנו "פחות נזק", כי נזק בוודאות יגרם תהיה ההחלטה אשר תהיה.  האם אנחנו הולכים, אם כן, לקראת מיתון עולמי ארוך וקשה, שילווה בעלית מחירים, עליה באבטלה ושחיקה בכוח הקניה של הציבור? בהחלט ייתכן. ככל שהמלחמה תימשך ועימה המחסור באנרגיה וסחורות וכן במידה והקשיים בשרשראות האספקה ימשכו הסיכון לאינפלציה עולה. יחד עם זאת, יש גם מקום לאופטימיות. לאור משברי העבר והניסיון שצברו הבנקים המרכזיים בהתמודדות עם מצבים כלכליים מורכבים, וכן המחקרים הכלכליים המרובים שהעמיקו והרחיבו את הידע האקדמי בנושא, ייתכן מאד שהבנקיים המרכזיים ידעו טוב יותר מבעבר להתמודד עם הקשיים, שנמשכו שנים ארוכות בתקופות קדומות יותר. בסופו של דבר מדובר פה על משחק עדין של ניהול ציפיות השוק, מינון של הרחבה או צמצום מוניטרי והעלאה כזו או אחרת בריבית. נדמה שהבנקים המרכזיים שולטים בכלים האלו טוב יותר מבעבר. משבר כמו משבר הסבפריים בשנת 2008 שהיה עלול להימשך שנים ארוכות בתקופות אחרות נוהל בצורה מיטבית והסתיים תוך זמן קצר. כך גם מגיפה עולמית שבזמנים אחרים הייתה עלולה להרוס את הכלכלה לחלוטין לתקופה ארוכה, הורגשה כמכה קלה בכנף מבחינה כלכלית לאור ההתמודדות האקטיבית והיעילה של הבנקים והממשלות עם המשבר. קשה לדעת האם הבנקים יצליחו לדלג גם מעל המשוכה הזו, אך נראה כי סיכוייהם טובים יותר מאשר בעבר.