הסוללה הבאה יכולה להגיע ממלח - ומורגן סטנלי קורא לזה "הנפט החדש"

במשך שנים הליתיום היה הכוכב הגדול של מהפכת הסוללות. הוא הניע את טסלה, את יצרניות הרכב החשמלי, את שרשרת האספקה הסינית ואת המרוץ הגלובלי אחרי חומרי גלם. עכשיו בוול סטריט מתחילים לדבר על חומר פשוט בהרבה: נתרן, המרכיב המרכזי במלח. מורגן סטנלי טוען שסוללות נתרן-יון עשויות לפתוח עידן חדש בשוק האנרגיה, עד כדי כך שהוא מכנה את המהלך "עידן הנפט החדש".

התחזית של מורגן סטנלי אגרסיבית. לפי האנליסט ג'ק לו וצוותו, סוללות נתרן-יון עשויות להגיע לכ-2% משוק פריסת הסוללות כבר בשנה הבאה, ל-20% בשנת 2030 ול-37% בשנת 2035. במונחי קיבולת, השוק עשוי לצמוח מכמעט שלב פיילוט היום לכ-830 גיגה-וואט שעה בשנה עד 2030, ובהמשך לכ-2.4 טרה-וואט שעה עד 2035. כדי לתמוך בצמיחה הזאת, הבנק מדבר על השקעות חדשות של כ-800 מיליארד דולר עד אמצע העשור הבא.

העניין הזה כבר אינו מוגבל למורגן סטנלי. Wood Mackenzie סימנה את סוללות הנתרן כטכנולוגיה שיכולה להיכנס לשוק האגירה בזכות עלות נמוכה יותר, חיי סוללה ארוכים ופוטנציאל להפחתת תלות בסין ובחומרי גלם קריטיים. סוכנות האנרגיה הבינלאומית עוקבת אחרי יכולות הייצור המוכרזות של סוללות נתרן עד 2030, ו-MarketsandMarkets מעריכה ששוק סוללות הנתרן יצמח מכ-670 מיליון דולר ב-2025 לכ-2 מיליארד דולר ב-2030. אלו מספרים צנועים ביחס לשוק הליתיום, אבל קצב הצמיחה הוא הסיפור.

הסיבה המרכזית היא עלות. סוללת נתרן-יון פועלת בצורה דומה לסוללת ליתיום-יון, אבל משתמשת בנתרן, חומר זמין וזול בהרבה. לפי מורגן סטנלי, הטכנולוגיה עשויה להיות זולה ב-30%-40% מסוללות ליתיום-ברזל-פוספט, שמוכרות כיום כפתרון זול יחסית. בנוסף, סוללות נתרן נחשבות מתאימות יותר לטמפרטורות נמוכות ולמחזורי טעינה רבים. אלו תכונות חשובות במיוחד לאגירת אנרגיה, שבה המשקל פחות קריטי מאשר ברכב חשמלי, והמחיר, הבטיחות והעמידות חשובים יותר.

כאן נמצא החיבור ל-AI. מרכזי נתונים צורכים כמויות הולכות וגדלות של חשמל, והביקוש לשרתים, שבבי AI וקירור יוצר עומס על רשתות חשמל. ככל שיותר חשמל מגיע מאנרגיה מתחדשת, צריך גם יותר אגירה: חשמל ביום לשימוש בלילה, חשמל מרוח לשעות שקטות, וגיבוי כאשר הביקוש מזנק. הקמת מתקני אגירה בישראל כבר הפכה לחלק מהתכנון של משק החשמל, ובארה"ב הסיפור גדול בהרבה בגלל דאטה סנטרים וצריכת חשמל תעשייתית.

סוללות נתרן אינן אמורות להחליף את כל סוללות הליתיום ברכבים חשמליים בטווח הקרוב. החיסרון שלהן הוא צפיפות אנרגיה נמוכה יותר, כלומר פחות אנרגיה לכל קילוגרם. ברכב, זה פוגע בטווח הנסיעה. אבל במתקן אגירה קרקעי, שבו הסוללה יושבת במכולה או במתחם תעשייתי, המשקל פחות חשוב. אם הסוללה זולה יותר, יציבה יותר, דורשת פחות קירור ומתבססת על חומר גלם זמין, היא יכולה להיות פתרון לרשתות חשמל, מפעלים, בסיסים צבאיים, נמלים ודאטה סנטרים.

הסינים כבר זזים מהר. CATL, יצרנית הסוללות הגדולה בעולם, מקדמת סוללות נתרן-יון תחת מותג Naxtra ומתכננת להכניס אותן לרכבים חשמליים בייצור המוני. לפי פרסומים בענף, הטכנולוגיה מיועדת תחילה לרכבים זולים יותר, לשווקים שבהם הטווח פחות קריטי, ולמדינות קרות שבהן ביצועי ליתיום-ברזל-פוספט נחלשים. BYD ושחקניות סיניות נוספות פועלות גם הן בכיוון דומה. זו אינדיקציה לכך שהנתרן עובר ממעבדות ומצגות למפעלים.

בארה"ב, ג'נרל מוטורס נכנסת לתמונה דרך שותפות עם Peak Energy לפיתוח ופריסה של סוללות נתרן-יון לאגירת חשמל בקנה מידה גדול. לפי הדיווחים, לג'נרל מוטורס יש דריסת רגל מוקדמת בשוק האמריקאי דרך השותפות הזאת, עם זכויות ייצור בארה"ב ואפשרות לרישוי ליצרן חוזי. הפריסה המסחרית של פרויקטי אגירה צפויה להתחיל אחרי 2028, והיישומים עשויים לכלול רשתות חשמל, דאטה סנטרים, ביטחון וניידות.

עבור מניית ג'נרל מוטורס, זה סיפור מעניין משום שהוא מוציא את החברה מהתדמית של יצרנית רכב מסורתית בלבד. ג'נרל מוטורס עדיין נשענת על משאיות, רכבי שטח, מותגים ותיקים ואתגרי המעבר לרכב חשמלי. אבל אם אגירת אנרגיה תהפוך לשוק ענק, ניסיון הייצור, הנדסת הסוללות, רכש החומרים ויכולות המפעלים שלה יכולים להפוך לנכס. החברה כבר ניסתה לשכנע את וול סטריט שהרכב המסורתי עדיין מייצר רווחים חזקים, ועכשיו היא מוסיפה עוד שכבת צמיחה אפשרית.

• מניית IBM עולה בזמן שהטכנולוגיה נחלשת: וול סטריט חוזרת להאמין בענקית הוותיקה
• שלושת מנועי הצמיחה שמעניקים להכשרת הישוב אפסייד של 48%

ועדיין, זה שוק בתחילת הדרך. ייצור המוני של סוללות נתרן דורש קווי ייצור, חומרי גלם משלימים, אנודות מתאימות, בדיקות אמינות, סטנדרטים רגולטוריים וירידה נוספת בעלויות. גם ירידה במחירי הליתיום יכולה לצמצם את היתרון של הנתרן. לכן הסיפור למשקיעים אינו "מלח במקום ליתיום", אלא כימיה נוספת לשימושים שבהם מחיר, בטיחות, זמינות ועמידות חשובים יותר מטווח מקסימלי. אם מורגן סטנלי צודק, המנצחות יהיו חברות שמחזיקות ייצור, לקוחות, טכנולוגיה ויכולת להכניס את הסוללות לפרויקטי אגירה אמיתיים - מג'נרל מוטורס ו-Peak Energy בארה"ב ועד CATL ו-BYD בסין.