הכסאות התרחבו, והחברה סירבה לאסוף אותם בעצמה

כשפלאיה רחל מרום ישבה באפריל האחרון ליד המחשב וחיפשה כיסאות לפינת האוכל שלה, היא עשתה בדיוק את מה שכל צרכן טוב אמור לעשות: בדקה את המפרט הטכני באתר לפני הקנייה. באתר של שפט דיזיין צוין בבירור: הרוחב של כל כיסא מדגם SOLNA הוא 40 ס"מ. הנתון היה קריטי עבורה: היא רצתה לדעת כמה כיסאות ייכנסו סביב שולחן האוכל.

היא שילמה 590 שקל עבור רביעיית כיסאות, ואספה אותם ב-12 לאפריל ממחסן החברה בבית שמש. כשהרכיבה כסא אחד לבדיקה, היא גילתה שרוחבו 44 ס"מ. משובר בפער של 4 ס"מ, שמסתכם בסטייה של כ-10% מהמידה שפורסמה.

מאותו הרגע התחיל מסע ייסורים קצר אבל מתיש: פניות לנתבעת, פנייה לרשות להגנת הצרכן, פנייה למועצה לצרכנות, ובסוף הגשת תביעה קטנה בסכום של 3,590 שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה.

החברה: אפשר היה לבדוק לפני

שפט דיזיין לא הכחישה את הפער במידות, אבל טענה שמדובר בסיפור אחר לגמרי. לדבריה, המוצר הוצג באולם התצוגה, והתובעת יכלה להתרשם ממנו גם בזמן האיסוף. לטענתה, הפנייה נבעה מכך שהמוצר פשוט לא התאים לצורכי הלקוחה - לא בגלל פגם אמיתי. עוד הודיעה החברה שהיא מוכנה להשיב את הכסף, אבל בתנאי אחד: שמרום תחזיר את הכסאות למחסן בבית שמש, על חשבונה.

הרשמת הבכירה נעמה טלמן-בולטין בחרה להכריע את התיק על בסיס הכתב בלבד, ללא דיון בעל פה. היא בחנה את הצילומים שצירפה מרום - מפרט האתר לצד תמונת מדידה של הכסא - ופסקה בצורה חד משמעית.

"הנתבעת לא צירפה מדידה נגדית, לא הציגה מפרט חלופי ולא הביאה כל ראיה הסותרת את טענת התובעת בדבר פער בין המידה שפורסמה לבין המידה של הכסאות שנמדדה בפועל", כתבה השופטת. "משהנתבעת היא הגורם שערך ופרסם את מפרט המוצר, ניתן היה לצפות כי תציג ראיה כאמור". כלומר אם אתה זה שפרסמת את המידות, עליך גם להפריך טענה שהן שגויות. שפט דיזיין לא עשתה זאת.

10% פער — פי שניים ממה שמותר

גם הסעיף שבתקנון של החברה עצמה עבד נגדה. שם צוין שסטייה של עד 5% במידות המוצר היא לגיטימית. הפער שהוכח - כ-10% - חרג מכך בפי שניים. השופטת קבעה כי מדובר באי-התאמה בין המוצר שסופק לבין המפרט שפורסם, על פי סעיף 11 לחוק המכר: "מידותיו של מוצר ריהוט הן תכונה מהותית של המוצר, וצרכן רשאי להסתמך על הנתונים שמפרסם העוסק במסגרת מפרט המוצר". הטענה שהתובעת יכלה לגלות את הפער עוד באולם התצוגה, נדחתה גם היא: "הנתבעת לא הראתה כי הפער הנטען היה ניתן לגילוי סביר קודם להרכבת הכיסא."

הנקודה הכי מעניינת בפסק הדין נגעה לשאלה מי אחראי להחזיר את הכיסאות. שפט דיזיין טענה שבעסקאת של איסוף עצמי, ההחזרה היא באחריות הלקוחה. הרשמת דחתה גם את זה. "חיוב התובעת לשאת בעצמה בהובלת המוצר היה מביא לכך שחלק מן הנטל הכלכלי הנובע מאי ההתאמה יוטל עליה, ללא כל הצדק", כתבה טלמן-בולטין, וציינה כי מדובר בריהוט שנאסף ממחסן בבית שמש - ועל החברה לדאוג לאוספו בחזרה.

בסופו של דבר, פסק הדין קיבל את התביעה בחלקה: העסקה מבוטלת. שפט דיזיין תאסוף את ארבעת הכיסאות מבית התובעת בתוך 30 יום, בתיאום מראש. במועד האיסוף היא תשיב את מלוא התמורה - 590 שקל. בנוסף, היא תשלם פיצוי של 350 שקל עבור הטרחה, עוגמת הנפש ואי ההתאמה, וכן הוצאות משפט. סכום הפיצוי הכולל, 940 שקל מעבר לעלות המוצר - נמוך מהסכום המלא שנתבע (3,000 שקל פיצוי), משום שלא הוגשו אסמכתאות לנזק כספי ממשי.

• הזמין ספות ב-10,000 שקל, קיבל כאבי גב - וזה הפיצוי
• איך בוחרים שולחן סלון שבאמת מתאים לחלל ולחיים שלכם

פסק הדין שולח מסר ברור לחנויות ריהוט ועיצוב המוכרות באינטרנט: המידות שאתם מפרסמים באתר הן לא "הערכה בלבד" — הן חוזה. צרכן שהסתמך עליהן ונפגע, זכאי לבטל את העסקה. ואם הסיבה לביטול היא הטעיה מצד החברה — לא הצרכן הוא שייסע לאסוף את הסחורה בחזרה.