המודל של MrBeast פשוט, לפחות על פני השטח: סרטון אחד מושקע, עם רעיון קיצוני וכותרת שמושכת את הצופה, אמור לייצר מאות מיליוני צפיות. דונלדסון משקיע בסרטון ממוצע בין 3 ל-4 מיליון דולר, ולעתים הרבה יותר. אחד הסרטונים הבולטים, למשל, היה שחזור עצום של סדרת Squid Game, עם סטים מורכבים ופרסים של מאות אלפי דולרים, שנהפך לאירוע תרבותי עם כמעט 900 מיליון צפיות. ההשקעות העצומות הללו הופכות את הערוץ שלו למכונת תוכן ייחודית, אבל גם יקרה מאוד. ב-2024 הפסידה Beast Industries יותר מ-60 מיליון דולר - הפסדים שמקורם כולו בסרטונים. החברה אפילו השקיעה בין 10 ל-15 מיליון דולר בהפקות שבסופו של דבר נגנזו לחלוטין כי לא עמדו בסטנדרטים של דונלדסון.

מאחורי כל סרטון עומד מערך הפקה מרשים: כ-450 עובדים, מהם יותר מ-300 מוקדשים ליצירת תוכן. יש צוותי תפאורה שבונים סטים ייחודיים - לעתים משמידים אותם ואז בונים אותם מחדש לסרטון אחר - מחלקות ייעודיות לתאורה, פעלולים, תסריטים וצוות שלם שאחראי רק על תמונות ממוזערות שמופיעות ביוטיוב. העלויות האדירות האלה נועדו לייצר את מה שדונלדסון מכנה “באנגר קונטנט”, תוכן שאי אפשר להתעלם ממנו ושנועד לכבוש את אלגוריתם ההמלצות של יוטיוב.

אבל לצד ההפקות הגרנדיוזיות, קיימים גם הקשיים: החברה מחפשת דרכים לחסוך בעלויות, צמצמה את פעילות ערוץ הגיימינג והפסיקה לבנות מחדש סטים ללא צורך. מנכ"ל החברה, ג'ף האוזנבולד, שם לעצמו יעד לחסוך יותר מ־100 מיליון דולר בשנה כדי להביא את החברה לרווחיות עד 2026 - משימה לא פשוטה בהתחשב בקצב השריפה הנוכחי של מזומנים.

ביקורת ותביעות: כשהבידור פוגש את המציאות

מאחורי החזות הצבעונית מסתתרות גם סערות משפטיות וביקורת ציבורית. רשת MrBeast Burger, שהחלה כמיזם תמיכה במסעדות בזמן הקורונה, ספגה תלונות על משלוחים מאוחרים, אריזות לא ממותגות ואף אוכל לא ראוי לאכילה. דונלדסון הגיש תביעה נגד שותפיו העסקיים בטענה לפגיעה במותג, בעוד שהשותפים טענו שהאשמות "מלאות שקרים".

גם ההפקות זכו לביקורת. הפקת Beast Games לאמזון פריים, שבה התחרו 1,000 משתתפים על פרס של 10 מיליון דולר, הובילה לתביעות בטענה להיעדר מזון מספק, טיפול רפואי לקוי ואפילו הטרדה מינית. יוטיוברית מוכרת בשם רוזנה פנסינו האשימה את דונלדסון בפיקוח על תנאי עבודה בלתי אנושיים, אם כי רבים מהמשתתפים סיפרו שהיו שמחים להשתתף שוב בפרויקט שכזה. דונלדסון עצמו טען שהדברים "מנופחים לגמרי" אך לא פירט אילו מהאשמות הוא מכחיש.

לצד זאת, הואשם דונלדסון גם בכך שהשתמש בספקי שוקולד שנחשדו בשימוש בעבודת ילדים - טענה שהוא דחה, והוא אף הבטיח לבנות שרשרת אספקה שתשמור על קודים אתיים. בנוסף לכך, הוא ספג ביקורת על איסוף מידע ממשתמשים צעירים במסגרת מבצעי פרסים של מותג Feastables, עד כדי כך שארגוני פרטיות לילדים בארה"ב דרשו חקירה של הרגולטור הפדרלי.

אחת השאלות המרכזיות שמעלות ביקורות כלפי MrBeast היא האם מעשי הנדיבות שלו הם באמת פילנתרופיה או פשוט תוכן שמייצר עוד צפיות. הסרטונים שבהם הוא מחלק מאות אלפי דולרים לאנשים אקראיים, מציל בעלי חיים או מממן קמפיינים של מים נקיים הפכו אותו ליקיר האינטרנט, אבל מבקרים טוענים כי מדובר ב"סחורה רגשית" - עיצוב רגעי התרגשות כדי למקסם מעורבות וצפיות. אפילו בתוך החברה עצמה מבינים שהכסף הגדול לא תמיד מתורגם לצפיות נוספות. דונלדסון עצמו הודה כי פרסים של מיליון דולר דווקא מפחיתים את האמון של הצופים הבינלאומיים, שמתקשים להאמין שמדובר בכסף אמיתי. לפעמים פרס של 100 אלף דולר מספיק כדי לשמור על המתח - וגם עולה הרבה פחות להפקה.

למרות הביקורת, אין סימנים שדונלדסון מאט את הקצב. הוא מתכנן להרחיב את עסקי Feastables לשווקים בינלאומיים, לשתף פעולה עם מותגים גדולים, להקים אולפן אנימציה ולפתח פלטפורמת משחקים. האוזנבולד שואף להפוך את MrBeast לדמות עולמית בסגנון מיקי מאוס, עם "יקום קולנועי" שיכלול סדרות, קומיקס, צעצועים ואפילו אפשרות להקים פארק שעשועים. החזון ברור: להפוך את היוטיובר הבודד לאימפריית מדיה שתחיה הרבה מעבר לאדם עצמו. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הקהל ימשיך לרצות לצפות בניסויים הצעקניים האלה גם בעוד חמש או עשר שנים, או שהפיתוי הראשוני יפוג.