עצמאות 2005: אם כבר קפיטליזם - אז עד הסוף
יום העצמאות עבר בשקט יחסי, מלבד קטיושה שנחתה בצפון בשלומי ולא פגעה בנפש. זהו יום טוב ונכון לחשבון נפש לאומי, מסוג החשבונות שאפשר להגיש בסיומה של השנה שחלפה, ולקבוע יעדים למדינה לשנה הבאה ולעתיד.
מהזוית הכלכלית, דרך הצינורות שבהם עוברים הכספים וההון, אפשר להבחין שאחרי 57 שנות קיומה של המדינה ה"עם" התחלף מספר פעמים והשתנה ללא היכר, ו"המדינה" נותרה יותר בצלמה ובדמותה ההיסטורית. כלומר, מוסדות המדינה נותרו לא עדכניים, מיושנים, אנכרוניסטיים, ותפיסת העולם המניעה אותם היא מיושנת ולא רלוונטית ל"עם".
קברניטי המדינה ומוסדותיה לא "החליפו דיסקט", אם להשתמש בלשון אנשי הצבא של שנות ה-70. ה"עם" כבר מזמן איננו נע על ציר ציפיות סוציאליסטי שניסו להתוות דוד בן גוריון ואנשי מפא"י, ישראל הפכה לחברת מהגרים שלא קשורים אלה באלה, וגם גיוס החובה לצה"ל לא מחבר ביניהן יותר, מה שמקשר בין כל השכבות הללו היא אמריקה והקפיטליזם. רדיפה אחרי הון עצמי כדרך להגדרת האושר, אם להשתמש במה שהחוקה האמריקנית מרשה לאזרחי המעצמה.
אמריקה חדרה לישראל ללא כל מעצורים. בין אם זה דרך החימוש שלנו, הערבויות הלאומיות והערבויות הכלכליות. החברה הישראלית נתנה לה להכנס ולכבוש את מקומה בתרבות (טלויזיה, קולנוע ומוסיקה) ואפילו במנהגים הלאומיים, חגיגות המצלה העצומות של הישראלים ביום העצמאות, יותר מזכירות את חינגות הבר-בי-קיו העצומות של האמריקאים מהרבה מקומות אחרים בעולם.
מי שלא השתנתה זאת המדינה. מוסדות השלטון שלנו נעים על ציר התנצלות ומסכנות סוציאליסטי. משרדי ממשלה עניים עם שבטי פקידים שלא מתחלפים, רודפי קביעות, נפוטיסטים, איטיים עצלים ומרובי עשרות ימי שביתה מדי שנה. זה לא קפיטליזם, לא יעילות, ולא קשור לשירות אזרחי המדינה. ואכן, הישראלים למדו לסמוך על עצמם ככל שזה קשור לציפיות שלהם מהמדינה.
הצבא נלחם בצבאות דימיוניים עם מאות מטוסי קרב וטנקים, כשההנהגה שלו רבה בעיקר על קביעות ומשכורות מפא"יניקיות? לאזרחים יש צבא של מאבטחים לקניונים ולמסעדות שיגנו על אורח החיים שלהם בפני המחבלים המתאבדים. לדעתי ברבים מהמקומות בהם נזקקים אזרחי המדינה לפתרונות שהמדינה לא מסוגלת לספק, עקב פערי תפישות עולם, השוק החופשי ממציא לאזרחים את המחסור.
רוצים עוד דוגמא? עמיר פרץ נרתם לטובת שארית הפלטה של העובדים המאוגדים במשק (הם בעצם יורשי משרות מפא"י שלא השתנו מאז קום המדינה)? האזרחים ממציאים לעצמם פתרונות. אזרחי המדינה מתקיימים לא רע בימי השביתות של עמיר פרץ. כל עוד לא הגיעו לנמלי הים והאוויר ולחברת החשמל. בזק הושבתה? היה תחליף, רשות השידור הושבתה? מי משלם אגרה? העירייה מושבתת? סובלים את ניחוחות הזבל (וגם לזה יש תחליף במועצות מקומיות רבות).
מה שצריך זה להחליף "דיסקט" למדינה. היום יש בממשלה קפיטליסט רפורמטור אחד ויחיד. קוראים לו בנימין נתניהו. ההפרטה, שנראת כמו המנטרה החוזרת שלו, היא זרוע הביצוע העיקרית שנותרה בידי הפוליטיקאים, בקרב הנואש על הפיכת מוסדות המדינה לרלוונטיים לשיטה הקפיטליסטית. עדות לכך שה"עם" הוא קפיטליסטי וה"מדינה" היא לא, נמצאת במערכת הבחירות של ישראל. בארבע מילים: היא לא מדגדגת לנו. איך אומר אלי פיניש ב"ארץ נהדרת", "תעזוב אותי באמא'שך".
הפוליטיקאים רצים במערכת בחירות שמונעת על טוהר הרעיונות של הסוציאליזם. החברים מתפקדים למפלגה, משלמים דמי חבר, מצביעים במרכז. אבל את האזרחים מעניין אורח החיים שלהם, ומישהו שינהל להם את הזבל. אז שיטות העולם הקפיטליסטיות מסתננות, וכך הפוליטיקאים רוכבים על שרידיה של מערכת מיושנת ומנוונת ובוחרים את עצמם בעזרת מתפקדים המונעים על ידי הרבה כסף ולא רצון ואידאלוגיה. הפנאטים מתחזקים, משום שהם מונעים על ידי יותר כסף מאשר המרכז המתון, וכך נוצר "כשל שוק" בפוליטיקה. הרוב מקבל תכתיבים ממיעוט של יהודים קנאים מהרים בשומרון ומבעלי נכסים והון מפלורידה ורצועת התנ"ך.
איך תראה המדינה אם "יוחלף הדיסקט"? קודם כל, הענישה תתחיל בארנק ולא בהליכי משפט ארוכים ונשרכים חסרי שיניים עם עונש רופס לבסוף. ביום העצמאות שחלף, באו כמדי שנה בשנים האחרונות "מנגליסטים" לאיזור בית הקברות של אחד הקיבוצים בדרום. בלי שום כבוד לזכר הנופלים, ביכה ח"כ וילן, הם פשוט עשו על האש לא רחוק מקברי החיילים. זאת תולדה של פער בין אזרחי מדינת הגירה חסרי רגש וקשר למקום, ובעלי תודעה קפיליסטית מובהקת, לבין מגיני אתוסים לאומיים, שחיים בזמנים עברו.
מה עשו הקיבוצניקים? הפעילו את הממטרות. מה עשו המנגליסטים? זזו כמה מטרים ימינה והמשיכו לעשות על האש ליד בית הקברות. מה עשתה ותעשה המדינה? כלום. מה צריכה לעשות המדינה, אם היא "תחליף דיסקט" ותדבר לאותם מנוולים בלשון קפיטליסטית? תטיל על כולם קנסות, ותיקח את כלי הרכב שלהם. זה הכל. עד כמה שזה נשמע פשוט, זה הדבר היחידי שיעבוד.
דרך הארנק. המתנחלים רוצים לעשות הפגנות שידרשו מאות שוטרים? זה תקציב של מיליוני שקלים. כל אחד יקבל קנס של עשרת אלפים שקל, והוריו יחויבו לשלם. אם לוקחת תינוקת עם תלאי להפגנה? היא תקנס בעשרות אלפי שקלים. צריך לגלגל את העלויות על האזרחים, עם הכסף כגורם מרתיע. גם בכביש, גם בבית ספר, גם בכל דבר. הכסף הפך להיות דרכן של חברות מהגרים, והוא גם העונש שמרתיע אותן. לא זכרונות לאומיים מבית סבא. ויפה שעה עצובה אחת קודם.
