לול תרנגולות ביצים
צילום: תמר מצפי

פס"ד: באטמ וכט טכנולוגיות כשלו מול בארות יצחק

שופטת המחוזי בתל אביב פסקה בתביעה שמתנהלת מ-2019 כי באטמ וכט טכנולוגיות לא עמדו בהתחייבותן לספק לקיבוץ בארות יצחק מערכת חדשנית להשמדת עופות נגועים, שהיתה אמורה ליצור מהפכה בענף הלולים. בית המשפט קבע כי הניסויים שבוצעו לא עמדו בדרישות, וכי הכשלים לא תוקנו מעולם. החברות מצדן ניסו לטעון כי מדובר בקשיים בלתי צפויים שהתגלו בשטח, וכי נעשו מאמצים ניכרים להביא את המערכת לכדי תפקוד מלא

עוזי גרסטמן |

ב-2019 פנה קיבוץ בארות יצחק לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעה יוצאת דופן נגד שתי חברות טכנולוגיה - באטמ, חברה ציבורית שנסחרת בבורסות תל אביב ולונדון, וכט טכנולוגיות. הקיבוץ טען כי החברות הפרו התחייבות ברורה וחד-משמעית לספק לו מערכת חדשנית, ייחודית ופורצת דרך שנועדה להתמודד עם בעיה רגישה במיוחד בענף הלול: השמדת עופות נגועים בדרך שתמנע התפשטות מחלות ותעמוד בתקנים סביבתיים מחמירים.

פסק הדין שניתן באחרונה, לאחר הליך משפטי שנמשך יותר מחמש שנים, חושף סיפור של הבטחות גדולות, ניסויים כושלים והאשמות הדדיות בין הצדדים. השופטת מתארת בפסק הדין כיצד נבנה מיזם שנשען על אמון הדדי ועל תקווה לחדשנות שתשנה את פני הענף, אך בסופו של יום קרס המהלך כולו. כבר בתחילת פסק הדין נכתב כי "המערכת שנועדה להיות אבן דרך בהתמודדות עם סוגיית השמדת עופות נגועים לא סופקה לקיבוץ בארות יצחק, והחברות הנתבעות לא עמדו בחובתן הבסיסית על פי ההסכם". עוד ציינה השופטת כי לאורך ההליך נחשפו פערים עמוקים בין ההבטחות החוזיות לבין המצב בשטח, כשהניסויים שבוצעו לא הצליחו להוכיח שהמערכת עומדת בדרישות המינימום.

אחת הקביעות המרכזיות בפסק הדין נוגעת לאופן שבו התנהלו הניסויים. בית המשפט קבע כי "הניסוי האחרון שבוצע הופסק בשל ליקויים שונים, שלא תוקנו מעולם". משפט זה חזר וצוטט כמה פעמים בדיון, והוא מגלם את התמונה הכוללת - מערכת שנוסתה שוב ושוב, אך מעולם לא הצליחה להגיע לשלב של תפקוד מלא ותקין.

הקיבוץ טען במהלך ההליך שנגרמו לו נזקים כבדים, הן כלכליים והן תפעוליים, בשל הסתמכותו על התחייבויות החברות. לדבריו, ההנהלה והחברים סמכו על באטמ וכט טכנולוגיות שיפתחו מערכת שתוכל לספק מענה לבעיה בוערת בענף הלול, אך במקום זאת נאלצו להתמודד עם כישלונות חוזרים ונשנים. הקיבוץ הדגיש כי, "בכל פעם שהמערכת לא תפקדה, הוסבר לנו כי מדובר בתקלה זמנית שתתוקן, אולם בפועל לא הוצגו לנו פתרונות ממשיים".

מן העבר השני, החברות ניסו לטעון כי מדובר בקשיים בלתי צפויים שהתגלו בשטח, וכי נעשו מאמצים ניכרים להביא את המערכת לכדי תפקוד מלא. לטענתן, יש לראות בכך חלק מהתהליך המחקרי והפיתוחי הרגיל של טכנולוגיה חדשה. אלא שבית המשפט לא קיבל את ההסבר הזה, וקבע בהכרעתו כי "התחייבות חוזית כלפי קיבוץ אינה יכולה להיבחן כאילו הייתה שלב במעבדה בלבד". השופטת הדגישה כי באטמ, בהיותה חברה ציבורית שנסחרת בשתי בורסות מרכזיות, מחויבת לסטנדרט גבוה של אמינות ומקצועיות. "חברה ציבורית אינה יכולה להרשות לעצמה כישלונות סדרתיים מבלי לתת דין וחשבון ללקוחותיה", היא כתבה בפסק הדין שפורסם.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

פסק הדין אף התייחס לקשר שבין באטמ לכט טכנולוגיות, שותפות שבאה לידי ביטוי בהתחייבויות החוזיות כלפי הקיבוץ. השופטת קבעה בהכרעת הדין כי, "שתי החברות היו צד להסכם, ושתיהן נושאות באחריות להפרתו". בכך דחתה את ניסיונות ההגנה להטיל את האשמה על צד אחד בלבד. ההליך המשפטי היה רצוף בעדויות מומחים, מסמכים טכניים ותכתובות שהוצגו בפני בית המשפט. מתוכן עלה כי כבר בשלבים מוקדמים של הניסויים זוהו בעיות חמורות שלא טופלו. אחד המסמכים שהובא בפני השופטת חשף כי מהנדסי החברה התריעו על כשלים חוזרים, אך ההנהלה בחרה להמשיך ולהבטיח ללקוח כי בקרוב תתקבל מערכת תקינה.

פסק הדין מרחיב גם על המשמעות הרחבה יותר של כשלון המיזם. השופטת מציינת כי מדובר במערכת שהיתה עשויה להוות כלי חשוב במאבק הלאומי נגד מחלות בלולי העופות, וכי הכישלון פגע לא רק בקיבוץ בארות יצחק, אלא גם בתקווה לתרומה ציבורית משמעותית. במהלך הדיונים ניסו החברות לטעון כי חלק מהקשיים נבעו מדרישות ייחודיות של הקיבוץ, אך השופטת דחתה את הטענה הזו וקבעה כי, "לא הוצג בסיס עובדתי לכך שהדרישות של הקיבוץ חרגו מהמקובל בענף".

קיראו עוד ב"משפט"

בסיכומו של ההליך, קבעה השופטת כי באטמ וכט טכנולוגיות הפרו את ההסכם עם קיבוץ בארות יצחק, וכי הן אחראיות לנזקים שנגרמו לו. עם זאת, שאלת הפיצוי המדויק והיקפו טרם הוכרעה באופן סופי ותידון בהמשך. בין השורות עולה תחושה של החמצה גדולה. פרויקט שנועד לשלב חדשנות טכנולוגית עם צורך חקלאי דחוף נהפך למסכת של תקלות, ניסויים כושלים ואובדן אמון. השופטת סיכמה זאת במלים, "אין מדובר במיזם שנכשל בשל גורמים חיצוניים שאין לשלוט בהם, אלא בכישלון מובנה שנבע מהתנהלות הנתבעות, אשר לא סיפקו את אשר התחייבו לו".

מבאטמ נמסר כי, "החברה מאשרת את קבלת פסק הדין, אשר מצוי בבחינה, ושומרת על זכותה לערער בפני הערכאה המוסמכת, תוך בחינת כל יתר האפשרויות המשפטיות העומדות לרשותה".


למה בעצם היה חשוב כל כך לקיבוץ בארות יצחק לקבל את המערכת הזו?

מכיוון שבלולי עופות יש תמיד חשש להתפרצות מחלות קשות, כמו שפעת עופות, שיכולה למחוק לול שלם וגם להתפשט במהירות. המערכת שהובטחה לקיבוץ נועדה להשמיד עופות נגועים בצורה יעילה, מהירה ובטיחותית, בלי לזהם את הסביבה ובלי לפגוע בעובדים.


מה היתה הבעיה העיקרית עם המערכת שפיתחו באטמ וכט טכנולוגיות?

לפי פסק הדין, כל ניסוי שנעשה בה נתקל בתקלות. הניסוי האחרון אפילו הופסק באמצע בגלל ליקויים חמורים שלא תוקנו. כלומר במקום לקבל מערכת עובדת, הקיבוץ נשאר עם ציוד שלא באמת נותן פתרון.


האם החברות ניסו לתקן את הבעיות?

הן טענו שכן, ושמדובר בחלק מתהליך טבעי של פיתוח טכנולוגי חדש. ואולם השופטת אמרה שזה לא תירוץ, כי מול הקיבוץ היה חוזה ברור - לא ניסוי במעבדה.


למה בית המשפט הדגיש שבאטמ היא חברה ציבורית?

מפני שמחברה ציבורית, בייחוד כזו שנסחרת גם בבורסה בתל אביב וגם בלונדון, מצופה סטנדרט גבוה של אמינות ומקצועיות. כשחברה כזו מבטיחה משהו ללקוח, היא לא יכולה להרשות לעצמה כישלונות חוזרים בלי לספק מענה אמיתי.


מה טענו החברות להגנתן?

הן ניסו להגיד שהקשיים נגרמו בגלל דרישות מיוחדות של הקיבוץ, ושזה לא תלוי בהן. אבל השופטת קבעה חד-משמעית שלא הוצג שום בסיס לכך שהדרישות חרגו מהמקובל בענף.


אז מה יקרה עכשיו מבחינת הכסף?

פסק הדין קבע שהחברות אחראיות לנזקים שנגרמו לקיבוץ, אבל עדיין לא נקבע כמה בדיוק הן יצטרכו לשלם. סוגיית גובה הפיצוי תידון בהמשך.


האם זה מקרה חריג או שיש עוד פרויקטים כאלה?

זה די חריג, כי מדובר בפרויקט ייחודי ומורכב מאוד מבחינה טכנולוגית. אבל המקרה הזה בהחלט מהווה אזהרה לחברות אחרות - לא להתחייב לספק מוצר חדשני אם אין ביטחון שהוא באמת יעבוד.


ביולי הודיעה באטמ, חברה טכנולוגית המתמקדת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות תקשורת וסייבר מתקדמות וציוד רפואי לבדיקות מעבדה, על השלמת מכירתן של שלוש פעילויות שאינן חלק מליבת עסקיה. במהלך המחצית הראשונה של 2025 מכרה הקבוצה את Celitron, פעילות האקו-מד שלה בהונגריה, ואת Zer Laboratories, מעבדה לבדיקות אבחון טרום-לידתיות הפועלת בישראל. שתי הפעילויות האלה היו הפסדיות לאורך שנים, ולפיכך סווגו כפעילויות מופסקות בדו"חותיה הכספיים של החברה. באטמ ציינה כי הכינה את היחידות האלה למכירה ואף שקלה לסגור אותן לחלוטין במידה שלא תימצא להן קונה במהלך השנה. עם סגירת העסקות קיבלה החברה תמורה כספית בסכום של כ-383 אלף דולר, והיא צפויה להפחית באופן מהותי את הוצאות התפעול וההתחייבויות הנלוות לפעילויות האלה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
chatgpt
צילום: טוויטר

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור

עוזי גרסטמן |

באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.

בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.

"ספקולציה לא רלוונטית"

המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.

השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

פועל בניין
צילום: Getty images Israel

אזורים דרשה פטור מפיצוי בשל הקורונה, ונדחתה

בית משפט השלום בירושלים קבע כי אזורים תשלם פיצויים בהיקף כולל של יותר מ-420 אלף שקל לרוכשי דירות בפרויקט ארזה במוצא עילית, בגין איחור במסירת הדירות. החברה טענה כי הקורונה גרמה לעיכוב של ארבעה חודשים והצדיקה פטור מתשלום, אך בית המשפט קבע כי לא הוכח קשר ישיר בין המגפה לבין האיחור, והזכיר כי אין די בהכרזה על הקורונה כ"כוח עליון" כדי להימנע מפיצוי

עוזי גרסטמן |

במהלך החודשים הארוכים שבהם המתינו הדיירים החדשים בפרויקט ארזה שהוקם במוצא עילית למפתחות הדירות שלהם, הסבירו אנשי להם אזורים בנין (1965) כי אין ביכולתם לעמוד בלוחות הזמנים. מגפת הקורונה, כך נטען, שיתקה את ענף הבנייה, פועלים נעדרו, אספקת חומרים התעכבה והמדינה עצמה נכנסה לסגרים. אלא שכשהגיעה הפרשה לפתחו של בית המשפט, התברר כי התמונה מורכבת בהרבה. פסק הדין שפרסמה השופטת הבכירה מרים קסלסי משרטט תמונה של עיכובים חלקם מוצדקים, חלקם לא - ובעיקר כזו שלא הוכח לגביה מה באמת נבע ממגפה ומה מקורו בגורמים אחרים.

מדובר בתביעה שהגישו 15 רוכשי דירות, שקנו שמונה דירות בפרויקט גדול של אזורים. התובעים טענו לאיחור במסירה שנע בין ארבעה לשישה חודשים וחצי, וביקשו פיצוי לפי חוק המכר (דירות) וכן בגין עוגמת נפש. החברה מנגד התגוננה בטענה שהאיחור נגרם כתוצאה מכוח עליון-– מגפת הקורונה, ולכן היא פטורה מתשלום. בנוסף, היא טענה כי חלק מהדיירים ביקשו לבצע שינויים בדירות, מה שדחה את מועדי המסירה בהסכמתם, וכי יש לקחת זאת בחשבון.

בית המשפט נדרש לשורה ארוכה של עדויות, מסמכים וחוות דעת מומחים, וניסה לפענח מה בדיוק קרה באתר הבנייה בין 2018 ל-2021. התמונה שעלתה היתה של פרויקט מורכב שכלל 21 בניינים, ובו לצד גורמים חיצוניים כמו הקורונה, התגלו גם עיכובים פנימיים, ליקויים בתיאום בין קבלנים וספקים, ולעתים גם חוסר בהירות בהתנהלות החברה עצמה. השופטת קסלסי ציינה כי חלק מהתובעים ביקשו שינויים מינוריים בדירות - הזזת נקודות חשמל, שינויי אינסטלציה או הקטנת קירות, אך אף שמדובר בעבודות שניתן לבצע בתוך ימים ספורים, החברה קבעה באופן גורף דחייה של 30 או 45 ימי עבודה. "התמקחתי איתם וזה ירד ל-45 יום", העידה אחת הרוכשות. "ראיתי שתקופה ארוכה לא נעשה כלום, וכשכבר עשו – זה לקח יומיים שלושה". גם תובעים אחרים תיארו כי התקבלו דחיות אוטומטיות, ללא בדיקה אמתית של משך העבודה הנדרש.

לכל שינוי יש השפעה אפשרית על לוחות הזמנים

מנגד, הקבלן מטעם אזורים העיד כי מדובר בהערכות שנקבעו על ידי האדריכלית ומהנדס הפרויקט, וכי לכל שינוי יש השפעה אפשרית על לוחות הזמנים. ואולם בית המשפט קבע כי התמונה מצביעה על הפרזה: לפי קביעתה של השופטת קסלסי, תקופת העיכוב הסבירה לביצוע השינויים בדירות עומדת על כשני שלישים בלבד מהימים שנקבעו בנספחי השינויים. "התובעים הצליחו להוכיח כי אין הלימה מלאה בין היקף השינויים שבוצעו לבין פרקי הזמן שנקבעו לדחיית המסירה", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם. "מדובר בהפרזה של כשליש במספר הימים, ויש לראות בכך חריגה לא סבירה, אף שלא במידה שמלמדת על ניסיון לעקוף את חוק המכר (דירות)".

אך עיקר הדיון נסוב סביב טענת אזורים, שלפיה מגפת הקורונה מהווה כוח עליון הפוטר אותה מאחריות. החברה הציגה עדויות של מנהלי פרויקט, קבלני משנה וספקים שסיפרו על מחסור בעובדים, עיכובים באספקת חומרי גלם, ובמקרים אחדים גם על עובדים שחלו או נכנסו לבידוד. ואולם בית המשפט מצא כי הראיות אינן קושרות במישרין בין המגפה לבין עיכוב של ארבעה חודשים כפי שטענה החברה. "לא הובאה בפניי כל הוכחה שהקורונה גרמה לעיכוב בן ארבעה חודשים", כתבה קסלסי. "ובוודאי שלא הוכח כי עיכוב בן ארבעה חודשים חל באופן זהה על כל הבניינים בפרויקט". היא הזכירה כי החברה לא הציגה חוות דעת מקצועית שתתמוך בקשר הסיבתי, ואף לא הביאה ראיות על לוחות הזמנים המקוריים לעומת הביצוע בפועל.