פס"ד: באטמ וכט טכנולוגיות כשלו מול בארות יצחק
שופטת המחוזי בתל אביב פסקה בתביעה שמתנהלת מ-2019 כי באטמ וכט טכנולוגיות לא עמדו בהתחייבותן לספק לקיבוץ בארות יצחק מערכת חדשנית להשמדת עופות נגועים, שהיתה אמורה ליצור מהפכה בענף הלולים. בית המשפט קבע כי הניסויים שבוצעו לא עמדו בדרישות, וכי הכשלים לא
תוקנו מעולם. החברות מצדן ניסו לטעון כי מדובר בקשיים בלתי צפויים שהתגלו בשטח, וכי נעשו מאמצים ניכרים להביא את המערכת לכדי תפקוד מלא
ב-2019 פנה קיבוץ בארות יצחק לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעה יוצאת דופן נגד שתי חברות טכנולוגיה - באטמ, חברה ציבורית שנסחרת בבורסות תל אביב ולונדון, וכט טכנולוגיות. הקיבוץ טען כי החברות הפרו התחייבות ברורה וחד-משמעית לספק לו מערכת חדשנית, ייחודית ופורצת דרך שנועדה להתמודד עם בעיה רגישה במיוחד בענף הלול: השמדת עופות נגועים בדרך שתמנע התפשטות מחלות ותעמוד בתקנים סביבתיים מחמירים.
פסק הדין שניתן באחרונה, לאחר הליך משפטי שנמשך יותר מחמש שנים, חושף סיפור של הבטחות גדולות, ניסויים כושלים והאשמות הדדיות בין הצדדים. השופטת מתארת בפסק הדין כיצד נבנה מיזם שנשען על אמון הדדי ועל תקווה לחדשנות שתשנה את פני הענף, אך בסופו של יום קרס המהלך כולו. כבר בתחילת פסק הדין נכתב כי "המערכת שנועדה להיות אבן דרך בהתמודדות עם סוגיית השמדת עופות נגועים לא סופקה לקיבוץ בארות יצחק, והחברות הנתבעות לא עמדו בחובתן הבסיסית על פי ההסכם". עוד ציינה השופטת כי לאורך ההליך נחשפו פערים עמוקים בין ההבטחות החוזיות לבין המצב בשטח, כשהניסויים שבוצעו לא הצליחו להוכיח שהמערכת עומדת בדרישות המינימום.
אחת הקביעות המרכזיות בפסק הדין נוגעת לאופן שבו התנהלו הניסויים. בית המשפט קבע כי "הניסוי האחרון שבוצע הופסק בשל ליקויים שונים, שלא תוקנו מעולם". משפט זה חזר וצוטט כמה פעמים בדיון, והוא מגלם את התמונה הכוללת - מערכת שנוסתה שוב ושוב, אך מעולם לא הצליחה להגיע לשלב של תפקוד מלא ותקין.
הקיבוץ טען במהלך ההליך שנגרמו לו נזקים כבדים, הן כלכליים והן תפעוליים, בשל הסתמכותו על התחייבויות החברות. לדבריו, ההנהלה והחברים סמכו על באטמ וכט טכנולוגיות שיפתחו מערכת שתוכל לספק מענה לבעיה בוערת בענף הלול, אך במקום זאת נאלצו להתמודד עם כישלונות חוזרים ונשנים. הקיבוץ הדגיש כי, "בכל פעם שהמערכת לא תפקדה, הוסבר לנו כי מדובר בתקלה זמנית שתתוקן, אולם בפועל לא הוצגו לנו פתרונות ממשיים".
- באטמ קיבלה הזמנה של 670 אלף דולר מחברה בארה״ב
- באטמ מכרה פעילויות שאינן בליבת פעילותה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מן העבר השני, החברות ניסו לטעון כי מדובר בקשיים בלתי צפויים שהתגלו בשטח, וכי נעשו מאמצים ניכרים להביא את המערכת לכדי תפקוד מלא. לטענתן, יש לראות בכך חלק מהתהליך המחקרי והפיתוחי הרגיל של טכנולוגיה חדשה. אלא שבית המשפט לא קיבל את ההסבר הזה, וקבע בהכרעתו כי "התחייבות חוזית כלפי קיבוץ אינה יכולה להיבחן כאילו הייתה שלב במעבדה בלבד". השופטת הדגישה כי באטמ, בהיותה חברה ציבורית שנסחרת בשתי בורסות מרכזיות, מחויבת לסטנדרט גבוה של אמינות ומקצועיות. "חברה ציבורית אינה יכולה להרשות לעצמה כישלונות סדרתיים מבלי לתת דין וחשבון ללקוחותיה", היא כתבה בפסק הדין שפורסם.
פסק הדין אף התייחס לקשר שבין באטמ לכט טכנולוגיות, שותפות שבאה לידי ביטוי בהתחייבויות החוזיות כלפי הקיבוץ. השופטת קבעה בהכרעת הדין כי, "שתי החברות היו צד להסכם, ושתיהן נושאות באחריות להפרתו". בכך דחתה את ניסיונות ההגנה להטיל את האשמה על צד אחד בלבד. ההליך המשפטי היה רצוף בעדויות מומחים, מסמכים טכניים ותכתובות שהוצגו בפני בית המשפט. מתוכן עלה כי כבר בשלבים מוקדמים של הניסויים זוהו בעיות חמורות שלא טופלו. אחד המסמכים שהובא בפני השופטת חשף כי מהנדסי החברה התריעו על כשלים חוזרים, אך ההנהלה בחרה להמשיך ולהבטיח ללקוח כי בקרוב תתקבל מערכת תקינה.
פסק הדין מרחיב גם על המשמעות הרחבה יותר של כשלון המיזם. השופטת מציינת כי מדובר במערכת שהיתה עשויה להוות כלי חשוב במאבק הלאומי נגד מחלות בלולי העופות, וכי הכישלון פגע לא רק בקיבוץ בארות יצחק, אלא גם בתקווה לתרומה ציבורית משמעותית. במהלך הדיונים ניסו החברות לטעון כי חלק מהקשיים נבעו מדרישות ייחודיות של הקיבוץ, אך השופטת דחתה את הטענה הזו וקבעה כי, "לא הוצג בסיס עובדתי לכך שהדרישות של הקיבוץ חרגו מהמקובל בענף".
- ההתנגדות נדחתה - פרויקט ההריסה והבנייה בחיפה יצא לדרך
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
בסיכומו של ההליך, קבעה השופטת כי באטמ וכט טכנולוגיות הפרו את ההסכם עם קיבוץ בארות יצחק, וכי הן אחראיות לנזקים שנגרמו לו. עם זאת, שאלת הפיצוי המדויק והיקפו טרם הוכרעה באופן סופי ותידון בהמשך. בין השורות עולה תחושה של החמצה גדולה. פרויקט שנועד לשלב חדשנות טכנולוגית עם צורך חקלאי דחוף נהפך למסכת של תקלות, ניסויים כושלים ואובדן אמון. השופטת סיכמה זאת במלים, "אין מדובר במיזם שנכשל בשל גורמים חיצוניים שאין לשלוט בהם, אלא בכישלון מובנה שנבע מהתנהלות הנתבעות, אשר לא סיפקו את אשר התחייבו לו".
מבאטמ נמסר כי, "החברה מאשרת את קבלת פסק הדין, אשר מצוי בבחינה, ושומרת על זכותה לערער בפני הערכאה המוסמכת, תוך בחינת כל יתר האפשרויות המשפטיות העומדות לרשותה".
למה בעצם היה חשוב כל כך לקיבוץ בארות יצחק לקבל את המערכת הזו?
מכיוון שבלולי עופות יש תמיד חשש להתפרצות מחלות קשות, כמו שפעת עופות, שיכולה למחוק לול שלם וגם להתפשט במהירות. המערכת שהובטחה לקיבוץ נועדה להשמיד עופות נגועים בצורה יעילה, מהירה ובטיחותית, בלי לזהם את הסביבה ובלי לפגוע בעובדים.
מה היתה הבעיה העיקרית עם המערכת שפיתחו באטמ וכט טכנולוגיות?
לפי פסק הדין, כל ניסוי שנעשה בה נתקל בתקלות. הניסוי האחרון אפילו הופסק באמצע בגלל ליקויים חמורים שלא תוקנו. כלומר במקום לקבל מערכת עובדת, הקיבוץ נשאר עם ציוד שלא באמת נותן פתרון.
האם החברות ניסו לתקן את הבעיות?
הן טענו שכן, ושמדובר בחלק מתהליך טבעי של פיתוח טכנולוגי חדש. ואולם השופטת אמרה שזה לא תירוץ, כי מול הקיבוץ היה חוזה ברור - לא ניסוי במעבדה.
למה בית המשפט הדגיש שבאטמ היא חברה ציבורית?
מפני שמחברה ציבורית, בייחוד כזו שנסחרת גם בבורסה בתל אביב וגם בלונדון, מצופה סטנדרט גבוה של אמינות ומקצועיות. כשחברה כזו מבטיחה משהו ללקוח, היא לא יכולה להרשות לעצמה כישלונות חוזרים בלי לספק מענה אמיתי.
מה טענו החברות להגנתן?
הן ניסו להגיד שהקשיים נגרמו בגלל דרישות מיוחדות של הקיבוץ, ושזה לא תלוי בהן. אבל השופטת קבעה חד-משמעית שלא הוצג שום בסיס לכך שהדרישות חרגו מהמקובל בענף.
אז מה יקרה עכשיו מבחינת הכסף?
פסק הדין קבע
שהחברות אחראיות לנזקים שנגרמו לקיבוץ, אבל עדיין לא נקבע כמה בדיוק הן יצטרכו לשלם. סוגיית גובה הפיצוי תידון בהמשך.
האם זה מקרה חריג או שיש עוד פרויקטים כאלה?
זה די חריג, כי מדובר בפרויקט ייחודי ומורכב מאוד מבחינה טכנולוגית. אבל המקרה הזה בהחלט מהווה אזהרה לחברות אחרות - לא להתחייב לספק מוצר חדשני אם אין ביטחון שהוא באמת יעבוד.
ביולי הודיעה באטמ, חברה טכנולוגית המתמקדת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות תקשורת וסייבר מתקדמות וציוד רפואי לבדיקות מעבדה, על השלמת מכירתן של שלוש פעילויות שאינן חלק מליבת עסקיה. במהלך המחצית הראשונה של 2025 מכרה הקבוצה את Celitron, פעילות האקו-מד שלה בהונגריה, ואת Zer Laboratories, מעבדה לבדיקות אבחון טרום-לידתיות הפועלת בישראל. שתי הפעילויות האלה היו הפסדיות לאורך שנים, ולפיכך סווגו כפעילויות מופסקות בדו"חותיה הכספיים של החברה. באטמ ציינה כי הכינה את היחידות האלה למכירה ואף שקלה לסגור אותן לחלוטין במידה שלא תימצא להן קונה במהלך השנה. עם סגירת העסקות קיבלה החברה תמורה כספית בסכום של כ-383 אלף דולר, והיא צפויה להפחית באופן מהותי את הוצאות התפעול וההתחייבויות הנלוות לפעילויות האלה.

הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית
שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.
הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.
השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.
ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך
הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.
הריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפיהאם ניתן להרוס אגף בבית משותף ללא הסכמת הדיירים האחרים במבנה?
פסק דין קבע כי גם בבית מורכב, הכולל אגפים נפרדים, שינוי מהותי הפוגע במרקם הקהילתי של הבית המשותף או בזכויות השימוש ברכוש המשותף מחייב הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות. בני זוג שביקשו להרוס את האגף שבבעלותם ולבנותו מחדש נתקלו בהתנגדות השכנים, והפעם בית
המשפט קיבל את עמדת המתנגדים. השופט הזהיר ממהלך שיהפוך את הבית "למבנה מפוצל שאינו עומד עוד כחטיבה אחת"
בוקר חורפי אחד ברחוב ד'ישראלי בחיפה התעורר בית משותף ותיק אל דיון משפטי שעתיד היה להגדיר מחדש את גבולות הזכות הקניינית של דיירים בבניין מורכב. באותו רחוב שקט ניצב בית הכולל שני אגפים, קדמי ואחורי, שמתפקדים זה לצד זה שנים ארוכות. ואולם מאחורי הדלתות הסגורות של האגף הקדמי התגבש רעיון שהצית מחלוקת עקרונית על מהותו של הבית המשותף ועל השאלה עד כמה רשאים בעליו של אגף אחד לעצב את גורלו של כל המבנה.
בני זוג שרכשו שתי דירות באגף הקדמי ביקשו לבצע מהלך דרמטי: להרוס את כל האגף, עד ליסוד, ולבנות במקומו יחידת מגורים חדשה שכוללת חניה ומרתף. לטענתם, תקנון הבית המשותף מתיר לכל אגף להתנהל כיחידה עצמאית, ולכן החלטותיהם אינן תלויות בהסכמת שאר הדיירים. מבחינתם, הבית המשותף אמנם מאגד שני מבנים, אך כל אחד מהם מהווה למעשה יחידה נפרדת שאינה עומדת במערכת יחסים של תלות אל מול רעותה.
מנגד, דיירי האגף האחורי סברו כי מדובר במהלך החורג בהרבה ממסגרת ההתנהלות השוטפת. הדיירים טענו כי הריסת מבנה שלם אינה רק פעולה נקודתית המוגבלת לגבולות האגף, אלא כזו בעלת השלכות מהותיות על הבניין כולו. הם הזהירו מפגיעה בזכות הקניין שלהם ומיצירת מצב שבו בוצע שינוי חד-צדדי שעלול לפגוע באפשרות לבצע בעתיד פרויקט תמ"א 38 רחב בכל המבנה. לטענתם, אי אפשר לנתק בין האגפים, בעיקר כשהמהלך עלול לקבוע עובדות שישפיעו על כל הדיירים לשנים ארוכות.
בית משותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים
המפקחת על רישום המקרקעין קיבלה את עמדת בני הזוג, וקבעה כי מכיוון שהתקנון אינו כולל איסור מפורש על הריסה ובנייה מחדש, הרי שהדבר מותר. אלא שהמחלוקת המשיכה לבעבע מתחת לפני השטח, עד שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה ואל השופט יוסי טורס, שהחזיר את הגלגל לאחור ופסק מחדש בשאלה העקרונית: האם ניתן לבצע שינוי מהותי בבית מורכב ללא הסכמת כלל בעלי הדירות?
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
- הזוג אולמרט ניצח במשפט - השכנים יפנו את הגג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פסק הדין שפרסם השופט טורס חורג מהסכסוך הפרטני ומתווה קו ברור לגבי אופיו של הבית המשותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים. השופט פתח את קביעותיו בהתייחסות לבסיס העקרוני, שלפיו שינויים משמעותיים במבנה מחייבים הסכמה כללית, אלא אם התקנון מתיר אותם במפורש. על כן, לדבריו, אין מקום להניח כי שתיקת התקנון מאפשרת פעולות קיצוניות כמו הריסת אגף שלם. כפי שהוא כתב בהכרעתו, "מדובר בקפיצה לוגית שאינה מובנת מאליה", כשהמפקחת הניחה ששתיקת התקנון היא מעין היתר לפעולה כה רחבה.
