אימתי מכירת נכס לחברת עורכי דין נחשבת למכירת מוניטין?

עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

תקציר ע"מ 1036/08 נסים משה בנימין נ' פקיד שומה גוש דן

תקציר ע"מ 1036/08

נסים משה בנימין נ' פקיד שומה גוש דן

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי המערער, עורך דין במקצועו, לא מכר לחברה שבבעלותו נכס של מוניטין עסקי אלא מכר את זכותו בשותפות עורכי דין לידי החברה. בין היתר הצביע בית המשפט על כך שלא הועבר לחברה כל נכס דוגמת רשימת לקוחות, לא נקבעה תניית אי תחרות, המערער המשיך להיות פעיל ומזוהה עם החברה שבשליטתו, וכמו כן המערער - על תכונותיו האישיות והמוניטין האישי שלו - היה האבן השואבת שמשכה את הלקוחות לחברה.

השאלה המשפטית והרקע העובדתי

המערער, עורך דין במקצועו, שימש עד שנת 1996 נבחר ציבור. בשנת 1996, עם תום כהונת הכנסת ה-13 ופרישתו מהחיים הפוליטיים, שב לעסוק בעריכת דין. בספטמבר 1999 הקים המערער משרד עורכי דין בשותפות עם שני שותפים נוספים, וביום 29.5.2002 הקים את חברת "משה נסים חברת עורכי דין" שבבעלותו המלאה. כשלושה שבועות לאחר הקמת החברה, ביום 20.6.2002, נחתם הסכם שלפיו מכר המערער לחברה "את המוניטין שרכש בכל שנות עבודתו ובמסגרת מגוון תחומי פעילותו", בתמורה לסך של 3,000,000 ש"ח.

בעקבות ההסכם דיווח המערער על רווח הון בסך 3,000,000 ש"ח בגין מוניטין שלא שולם בעד רכישתו. על פי הוראות סעיף 88 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") כנוסחו לפני תיקון 132, דיווח המערער על סכום אינפלציוני פטור ממס בגין מכירת המוניטין בסך 2,989,547 ש"ח. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים סבה סביב טיבו של הנכס שמכר המערער לחברה. בעוד המערער טוען כי מכר נכס מוניטין לחברה, המשיב טוען מנגד כי עסקינן במכירת זכותו של המערער בשותפות לידי החברה. מכירת הזכות בשותפות חייבת במס רווח הון ריאלי בסך 3,000,000 ש"ח, ולא תזכה את המערער בחישוב סכום אינפלציוני פטור לפי הוראות סעיף 88 לפקודה.

דיון

הפסיקה קבעה כי בעיסוקים מסוימים המכונים "מקצועות חופשיים", מקורות המוניטין אחוזים בעסק או בעוסק עצמו, טבועים בו ואינם ניתנים להפרדה ממנו באשר הוא. המקורות הם המוניטין האישי שהוא חלק מתכונותיו האישיות של האדם, ולפיכך אינו ניתן להעברה לעולם. לעומת זאת, פירות המוניטין הם המוניטין העסקי, כלומר תוצר התכונות האישיות אשר ניתן להפרדה מהתכונות עצמן. בכדי להוכיח כי המוניטין הנטען במקרה דנן הוא מוניטין עסקי ולא אישי, על המערער להוכיח כי העביר מרשותו לרשות החברה נכס המעניק לחברה יתרון עסקי מסוים. בפסיקה נקבע כי רשימת לקוחות היא בבחינת נכס מעין זה, שכן היא מאפשרת לרוכש ליצור קשר עם לקוחות המוכר ולהציגו כיורשו. גם קביעת תניית אי-תחרות לצד מכר רשימת הלקוחות יכולה לבטא מוניטין שנמכר, מאחר שהדבר יוצר לרוכש מעין "בלעדיות" על לקוחות המוכר.

במקרה הנדון, יכולת משיכת הלקוחות והסבירות כי הלקוחות (הקיימים והפוטנציאליים) יביאו עסקיהם אל פתחה של השותפות, גלומות באופיו, במהותו ובתכונותיו האישיות של המערער. כך העידו לקוחות השותפות. מעדויותיהם עולה כי המערער הוא האבן השואבת אשר הובילה את הלקוחות למשרדי השותפות. המערער לא הוכיח מהו אותו נכס מוניטין שנמכר לידי החברה, ולא הוכח כי קיים מנגנון עסקי כלשהו הנפרד מהמערער ומזוהה על ידי הלקוחות כבעל שם טוב בזכות עצמו.

נוסף על כך, במקרה הנדון לא הועבר לידי החברה כל נכס (דוגמת רשימת לקוחות) אשר יאפשר לה לפנות ללקוחות השותפות ולהציע להם שירותים משפטיים. זאת ועוד, לא נקבעה תניית אי-תחרות בין הצדדים, העסק לא נמכר כעסק חי כאשר המערער מושך ידיו מהעסק והמערער לא סיפק שירותי ייעוץ לשימור הלקוחות. ממילא קיים ספק בעניין המשקל שראוי היה להעניק לפעולות אלו שעה שהמערער מבקש למכור מוניטין לחברה בבעלותו הבלעדית ללא כל שינוי באופי הפעילות. בכדי להוכיח מכירת מוניטין, על הנישום להוכיח כי הגורם שרכש את המוניטין רשאי להציג עצמו כממשיכו וכיורשו של המוכר. במקרה זה, החברה הציגה עצמה כמחליפתו של המערער רק מתוקף מעמדו של המערער כבעליה הבלעדיים. לו הייתה החברה נמכרת לצד שלישי לא קשור - לא היה בידה כל נכס המבטא את הזכות לפנות ללקוחות השותפות, ואין בידה נכס המבטא סבירות כי לקוחות יתקשרו דווקא עם החברה אף בהיעדרו של המערער. לו נותקה החברה מן המערער - הרי היא הייתה נותרת כלי ריק, אבן שאין לה הופכין, וודאי שלא אבן שואבת. המערער לא הצליח להוכיח מכר של נכס מוניטין, אלא לכל היותר כי יש בידיו מוניטין אישי רב שאינו ניתן להעברה.

תוצאה

הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך של 45,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב

לפני כב' השופט מגן אלטוביה

ניתן ב-11.2.2013

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מילואימניקים. קרדיט: Xמילואימניקים. קרדיט: X

יועץ מס זייף מסמכי מילואים כדי לחמוק מתשלום מס - יצא ל"שרת" בעזה מהבית

כתב אישום חריג הוגש נגד אמיר ימין בגין זיוף שירות מילואים וניצול מלחמת חרבות ברזל לביטול חובות מס

עוזי גרסטמן |

יועץ מס מזייף מסמכים. רואה חשבון עוזר ללקוח להונות את רשויות המס. עורך דין מלמד לקוח איך לשקר לשופטים. מקצועות "מכובדים", נמצאים בשנים האחרונות במדרון תדמיתי תלול. אין כבוד - כנראה שהכל כסף. המקרה הבא לא נעים לאוזן הישראלית - לזייף ולהגיד שאתה במילואים כדי לברוח מחובה ציבורית, מהתמודדות עם חובות. זה ניצול ציני של המצב בארץ, אבל רשות המסים יודעת לאתר את המתחזים.  

רשות המסים הגישה כתב אישום חריג נגד אמיר ימין בגין זיוף שירות מילואים וניצול מלחמת חרבות ברזל לביטול חובות מס.

פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) הגישה כתב אישום נגד ימין, יועץ מס בן 45 מחדרה, בגין זיוף מסמכי מילואים והונאת רשות המס במהלך מלחמת חרבות ברזל. על פי כתב האישום, ימין, שנקלע לחוב מס שבח בעקבות עסקת מקרקעין שביצע בדצמבר 2018, הגיע להסדר פריסת תשלומים עם משרדי מיסוי מקרקעין בחדרה ביוני 2023. כשלא עמד בהסדר, הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק והנדל"ן שלו בדצמבר 2023. כלומר, מדובר על יועץ מס שחייב מס לרשות המס. הוא הגיע להסדר פריסה עם הרשויות, וכדי לא לשלם זייף שהוא במילואים. 

יש כאן אולי עיוורון, מצוקה גדולה, אבל מה הוא חשב לעצמו - שרשויות המס לא יודעות להצליב נתונים עם מאגרי המידע בצבא? 


כתבה מעניינת - חשד נגד בעלים ומנכ"לים להונאת משקיעים בעשרות מיליוני שקלים

בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)

"המס על הבנקים הוא מס על הציבור - והוא זה שישלם את המחיר"

בהמשך לכוונת שר האוצר סמוטריץ’ למסות את הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את תגובתו לדו"ח עבודת צוות האוצר וטוען כי הדו"ח חסר השוואות לרווחיות בענפים אחרים, לא בחנו את ההשלכות הכלכליות, והמס צפוי לפגוע בציבור הרחב; מנכ"ל איגוד הבנקים, איתן מדמון "שר האוצר מבקש, באמצעות המהלך הזה, לגבות מס נוסף, בדרך עקיפה ולכאורה מתוחכמת מהציבור"

מנדי הניג |

ברקע הכוונה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ להטיל מס מיוחד נוסף על הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את עמדתו לדו"ח עבודת הצוות שבחן את המהלך. לטענת האיגוד, הדו"ח שאמור היה לשמש בסיס מקצועי להחלטה, לוקה בחוסרים מהותיים, מדלג על בדיקות קריטיות ובעיקר אינו מתמודד עם השאלה מי ישלם בסופו של דבר את מחיר המס.

המסמך מוגש אף שעמדת בנק ישראל, שהוא חלק בלתי נפרד מהצוות, טרם פורסמה, ובאיגוד סבורים כי מדובר בהליך שמתקדם מהר מדי, בלי בחינה כלכלית מלאה של ההשלכות על הציבור והמשק.

לטענת איגוד הבנקים, הדו"ח שפרסם הצוות באוצר לא כולל את שתי הבדיקות המרכזיות שעל הבסיס שלהן אפשר בכלל לדון בהטלת מס על סקטור ספציפי. קודם כל, בדו"ח אין כל השוואה בין הרווחיות של הבנקים לבין הרווחיות של ענפים אחרים במשק. באיגוד מדגישים כי זה  בדיוק הבדיקה שנדרשה מהצוות לבצע, כדי לבחון האם מתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות מיסוי מיוחד של ענף אחד בלבד. למרות זאת, הדו"ח, כך נטען, מדלג לחלוטין על השוואה כזאת.

שנית, הדו"ח לא בוחן את ההשלכות הכלכליות של המהלך על המשק הישראלי. אמנם מצויין בדו"ח כי הטלת מס על הבנקים עלולה להוביל לעליית ריבית, לצמצום האשראי, לפגיעה במשקיעים ולנזק לציבור הרחב, אבל בפועל לא ניסו לאמוד את ההשפעות האלה או להעריך את ההיקף שלהן. באיגוד מציינים כי מדובר בתוצאות שכבר התרחשו בפועל במדינות שבהן הוטל מס דומה, ולכן היעדר ניתוח עלות־תועלת מהווה, לדבריהם, כשל מהותי בעבודת הצוות ואף עומד בניגוד לעקרונות חוק האסדרה.

כמו כן, באיגוד טוענים כי הדו"ח מציג נתון שגוי שלפיו הציבור מחזיק בכ-70% ממניות הבנקים, בעוד שבפועל שיעור אחזקות הציבור עומד על כ-90%. לטענתם, מדובר בפער מהותי, שכן הציבור הוא זה שנושא בפועל בעלות של כל מס שיוטל על הבנקים. למרות זאת, בדו"ח אין כל ניסיון לאמוד את הפגיעה הצפויה בחיסכון הציבורי, בדיבידנדים או בשווי אחזקות הציבור. באיגוד מדגישים כי מבנה בעלות כזה אינו קיים באף מדינה אחרת שהטילה מס על הבנקים, ולכן השוואות בינלאומיות מחייבות זהירות מיוחדת.