בשנים האחרונות, הסוגיה בדבר מהו דינו של פיצוי בגין ירידת ערך מקרקעין מעסיקה לא מעט את הפסיקה. לאחרונה נדון הנושא על ידי ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין קסנר משה (ו"ע 1195/04). באותו עניין, בשנת 2000 פורסמה הודעה על הפקעה של תשעה מתוך 17 דונמים של העוררים מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל, וזאת לשם סלילת כביש 431. בשנת 2002 קיבלו העוררים פיצויים ממחלקת העבודות הציבוריות (מע"צ): 84% מסכום הפיצוי ניתנו בגין ההפקעה ו-16% בגין הנזק שנגרם לשטח שנותר בידם. הפיצוי בגין ההפקעה מוסה במס שבח בשיעור של מחצית מהשיעורים הרגילים, וזאת לפי סעיף 48ג לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"). המחלוקת התעוררה בעניין הפיצוי בגין ירידת הערך, אשר לטענת העוררים דין זהה צריך לחול גם עליו. מנהל מיסוי מקרקעין טען מנגד כי מדובר בפיצוי שאינו חייב במס שבח (ועל כן אינו יכול ליהנות מההקלה על פי סעיף 48ג לחוק האמור) אלא חייב במס רווח הון, ועל כן יש לדווח עליו לרשות המסים (מס הכנסה). עם זאת, בד בבד הוציא מנהל מיסוי מקרקעין שומת מס שבח בשיעור 50%, עד שימציאו העוררים אישור מפקיד השומה כי שולם המס בגין רווח ההון המתחייב. בפסק הדין שנכתב על ידי חבר הוועדה רו"ח צבי פרידמן, נסקרו הדעות השונות בנוגע למיסוי פיצוי בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ובכלל זה חיוב במס רווח הון, חיוב במס שבח, אי חיוב במס כפיצוי נזיקי, או זכאות להקלת מס בשיעור של מחצית ממס השבח או מס רווח ההון כהפקעה. הוועדה קובעת כי בנסיבות העניין אין הכרח להכריע בסוגיות אלה, מאחר שבמקרה הנדון הפיצוי בגין החלק הנותר כרוך עם הפיצויים ששולמו בגין ההפקעה באופן הדוק כל כך, עד שיש לראותו חלק מפיצויי ההפקעה, והיא שהובילה למעשה לירידת הערך. לגישת הוועדה, כל חלוקה בין שני סוגי הפיצוי מלאכותית בנסיבות העניין. כמו כן הוצגה התכלית החקיקתית המצדיקה יחס מיסויי שונה למי שבעל כורחו ניטלו ממנו זכויותיו. הוועדה ביקרה את ההתנהלות השומתית של מנהל מיסוי מקרקעין, וציינה כי לא ברור מאין שאב סמכות להוציא שומה כאשר סבר שהנושא מצוי בתחומו של פקיד השומה ולא במיסוי מקרקעין. דומה כי גם פסק דין זה לא יביא לכדי סיום את המחלוקת בסוגיה העקרונית של מיסוי פיצוי בגין ירידת ערך, הן לאור התייחסותו לנסיבות ספציפיות והן לאור פסיקה נוספת. כך לדוגמה, לפני כשנה פסק בית המשפט העליון בנוגע לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה כי יש לפצל בין פיצוי הפקעה לפיצוי ירידת ערך, ופיצול כאמור אינו מלאכותי (ע"א 8863/07, ב.מ. כרפיס דדו). באותן נסיבות ועקב העובדה שמדובר במע"מ, הובילה קביעה זו לאי חבות במע"מ תוך הדגשת יסוד ה"הכפייה" גם במקרה זה כנימוק לאי חיוב במע"מ. לדעתנו, מסקנה דומה בנוגע לאי חיוב במס עשויה לחול מכוח אותה תכלית אף לעניין חבויות במס הכנסה, בהמשך לפסיקה שעניינה אי חיוב במס על פיצוי נזיקי או פיצוי שנועד להשיב מצב לקדמותו (פסקי הדין חוטר ישי, דוידוביץ' ואחרים). הכותבים - ממשרד זיו שרון ושות' עורכי דין ומשרד אלתר עורכי דין ***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.