סיפור מעלות ובזן: גרם לשבוע קטסטרופלי
רציתי להתחיל את הטור השבועי על שוק אגרות החוב בכך שאספר לכם שזה היה שבוע קטסטרופלי, ככל הנראה הנוראי מכולם במשבר הנוכחי, לפחות עד עתה, אלא שאז נזכרתי, שלמעשה, שלושת ימי המסחר הראשונים של השבוע היו סבירים, בהתחשב בתקופה כמובן, והם אף נתמכו בהורדת הריבית המפתיעה של בנק ישראל בשיעור של חצי אחוז, לרמתה הנמוכה אי פעם (3%), ורק שני ימי המסחר האחרונים, או אם תרצו שאדייק השעה וחצי האחרונות של יום רביעי, ויום חמישי, הם אלו שהשאירו בי ובמשקיעים את הרושם שהזכרתי בפתיח.
אז מה קרה כאן בעצם?
אני אתמצת את התשובה בציטוט מהחלטתם של כלכלני חברת הדירוג מעלות להוריד את הדרוג של חברת בזן בלא פחות מ 3! דרגות, בבת אחת, ובנוסף ל"קנח" ב"אופק שלילי" לדרוג.
"הורדת הדירוג משקפת את העלייה ברמת הסיכון הפיננסי של החברה לנוכח תחזיות לירידת המרווחים בענף הזיקוק ובענף הפטרוכימיה...... וגו'". לאחר מכן מוסיפים הכלכלנים כמובן את המצב העסקי הכללי ואת השקעותיה הצפויות של החברה.
בכל הכבוד הראוי לכלכלנים החרוצים, נראה לי שהורדת הדרוג ב 3 דרגות, נובעת בין היתר מסיבות נוספות לאלו שנמנו כאן או בעבודה עצמה.
כידוע, יכולת חיזוי, במיוחד לגבי העתיד, היא דבר קשה מאד עד בלתי אפשרי.
כך למשל, אזכיר לקוראי הנאמנים את התחזיות על כך ש "הנפט בדרך ל 200$" (כשהוא נסחר ב 147$ כמובן....) או ש"האורז בעולם עומד להיגמר" (זה הזמן להעלות חיוך קל על שפתותיכם) וגם התחזיות של "המומחים הגדולים" לגבי שער החליפין או אפילו שיעור האינפלציה החודשי מתבררות בדרך כלל
כ- איך נגדיר זאת בעדינות? לא ממש מדויקות.....
והנה, המשפט הפותח בהסברים להורדת הדרוג ( 3 דרגות להזכירכם!) מתחיל בתחזית לגבי ירידת המרווחים בענף הזיקוק והפטרוכימיה.
רגע של וידוי אישי
אישית, אילו הייתי יכול לתת תחזיות לגבי מרווחי הזיקוק (וגם להיות צודק כמובן) כנראה שלא הייתי כאן. יתכן שהייתי בהוואי, כשכוס משקה טרופי לצידי ויתכן דווקא, שהייתי בוחר לבלות באיי סיישל. מה שבטוח הוא, שלא הייתי בוחר להיות שכיר, שמבצע עבודות דרוג בעבור חברות המבקשות להנפיק את אגרות החוב שלהן לשוק.
אם לחזור להורדת הדרוג ונימוקיה, אומר בפשטות שאני מתקשה להאמין ביכולת, של אדם כלשהו, ולא משנה מיהו והיכן הוא עובד, לתת תחזיות בתחומים כאלה.
נראה, שמעלות הפנימה, בעצמה רבה, יש לומר, את הביקורת שהוטחה בה לאחרונה על הפיגור הגדול בהורדות הדרוג (למשל במקרה ארזים), לאחר שהשוק כבר ביצע לחברות את הורדות הדרוג דה פקטו, והפעם בחרה להקדים אותו, הן במקרה בז"ן והן בהורדות הדרוג לחברות גי.טי.סי וקרדן שאף להן הורד הדרוג בלא פחות מ-3 דרגות.
דא עקא, שהורדת הדרוג הגיעה אל השוק בתקופה בה הוא עצבני וחסר כל סבלנות להודעות מהסוג הנ"ל, כך שאל ירידת המחירים הדרסטית באגרות החוב של חברת בז"ן הצטרפו, מיידית, אגרות החוב של פז, החברה לישראל, מכתשים אגן ואחרות, ש"חשודות" בעיני המשקיעים כאלו ההולכות להיות הבאות בתור בסבב הורדות הדרוג, ואלו האחרונים בחרו לזרוק אותן לשוק עוד בטרם בוצעו ההורדות בפועל, אם בכלל יתבצעו.
בהעדרם של קונים משמעותיים צללו אגרות חוב אלו, ובעקבותיהן גם כמעט כל אגרות החוב במדדי התל בונד השונים בשיעורים ניכרים ביותר, שהגיעו עד לכדי עשרות אחוזים ביומיים אלו, כך ששבוע המסחר באגרות החוב הקונצרניות הסתיים בצבע אחד- אדום בוהק.
אולם אם באגרות החוב מסוגן של פז או בז"ן עדיין ניתן להגדיר את המסחר כ-שוק, הרי שברוב אגרות החוב הקונצרניות, ובעיקר אלו הבלתי מדורגות, המונח שוק כבר לא מתאר דבר. למעשה מדובר במכירת חיסול כללית, ללא כל הבחנה, על מנת לספק את הצורך הדחוף במזומנים עבור אלו הפודים את כספם מן הקרנות/הקופות או כל מכשיר אחר שבאמצעותו השקיעו בתחום.
קוראיו הקבועים של הטור ( דיווחים עקשניים עומדים על כך שיש שניים או שלושה כאלה) זוכרים בוודאי שבשבוע שעבר הבטחתי את רשימת אגרות החוב ה"מוצלחות ביותר", אלו הנסחרות במחירים של 6 אג' ,10 אג', 15 אג', 20 אג' וכ"ו. רציתי לסגור את הרשימה ב"קידומת 2" מה שאומר שאגרת חוב במחיר של 30 אג' ניצלת מכניסה לרשימה, אולם השבוע האחרון ועמו המשך קריסת השערים גרמו לכך שהרשימה התארכה כל כך עד כדי חשש שאורכה עלול להכביד על תעבורת האינטרנט.
כדאי, אם כן, שאעשה שיקול מחדש, ואולי נסיים את הרשימה ב 20 אג', למרבה הצער גם זו לא תהיה רשימה קצרה כלל ועיקר.
נסיים, למרות הכל, במשהו אופטימי, במידת מה, ולא, הפעם אינני מתכוון לרכישות בעלי העניין שהיו, גם בשבוע זה, אגרסיביות מאד. שוק אגרות החוב הממשלתי הפגין, גם השבוע, עצמה רבה בהתחשב בסערה שפקדה את שוק המניות ושוק אגרות החוב הקונצרני.
השבוע, לאחר שבמשך שבועיים הניב תשואות נחותות בהשוואה לאגרות החוב הצמודות למדד, חזר השוק השקלי ולקח את המושכות כשרשם עליות לכל אורכו. אגרות החוב הממשלתיות צמודות המדד אמנם רשמו ירידות, אך בהחלט ניתן לומר שמדובר היה בירידות שערים מתונות יחסית, כך שאם נסכם את התנהגות שוק אגרות החוב הממשלתי השבוע, ניתן לומר שהמדינה זוכה לאמון המשקיעים. בינתיים.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
