לוי הלוי, מנכ"ל כאל
צילום: רמי זרניגר

כאל: גידול בהפסדי אשראי הביא להפסד של 7 מיליון שקל ברבעון

למרות צמיחה בהכנסות ובתיק האשראי במהלך הרבעון הראשון, זינוק חד בהוצאות ההפרשה להפסדי אשראי בשל משבר הקורונה, העבירו את החברה להפסד
איתן גרסטנפלד | (1)

חברת כרטיסי האשראי כאל, שבבעלות בנק דיסקונט 1.17%  ובנק בינלאומי 1.32%  דיווחה על מעבר להפסד של 7 מיליון שקל. זאת, בשל זינוק חד בהוצאות להפסדי אשראי לאור אי הודאות ממשבר הקורונה, וחרף הגידול בהכנסות.

הכנסות החברה ברבעון הראשון, הסתכמו בכ-472 מיליון שקל, גידול של כ-9% לעומת 432 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

עם זאת, בשורה התחתונה החברה רושמת הפסד של 7 מיליון שקל, לעומת רווח נקי של 37 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. זאת, בעקבות גידול חד בהוצאות להפסדי אשראי בשל אי הודאות ממשבר הקורונה וההשפעות הצפויות ממנו.

הוצאות הפרשה להפסדי אשראי של 74 מיליון שקל

תיק האשראי הצרכני של החברה עמד בסוף הרבעון על כ-5.65 מיליארד שקל, עלייה של כ-16%, בהשוואה ל-4.86 מיליארד שקל ברבעון המקביל אשתקד. תיק האשראי המסחרי גדל ב-1%, ועמד על כ-955 מיליון שקל בהשוואה ל-946 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

מנגד, ההוצאות להפסדי אשראי הסתכמו ברבעון הראשון בכ-105 מיליון שקל, זינוק של 209%, לעומת 34 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. עיקר הגידול נובע מעלייה חדה בהוצאות ההפרשה להפסדי אשראי שעמדו על 74 מיליון שקל, לעומת 9 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    בחברה רווחית מונופוליסטית חייבים להרויח. רק מנכל ל 26/05/2020 09:05
    הגב לתגובה זו
    בחברה רווחית מונופוליסטית חייבים להרויח. רק מנכל ליצן יכול להפסיד כי לא הבין מה זה לתת הלוואות.זה מה שקורה שממנים איש מחשבים שיודע לתכנת להיות מנכל של חברה פיננסית
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.