חוק לא כתוב בטוויטר גורס שאם צייצתי את מה שאדם אחר כתב (ללא כותרת ברורה שמתנגדת לדבריו) אז כנראה שאני מסכים עם דבריו והוא אמר זאת טוב ממני. מדי יום יש אלפי דוגמאות לכך ברשת הטוויטר, ובסוף השבוע האחרון קיבלנו דוגמא מקומית מרתקת, עם עמימות מסוימת, שמגיעה מכיוון אילן שילוח, יו"ר קבוצת מקאן בישראל שצייץ מאמר חריף שכתב גיא רולניק, מייסד The Marker ועורכו הראשי.

הפרופיל הטוויטרי של שילוח ידוע כחסר עכבות ומשולח רסן, והספיק לסבך את יו"ר מקאן בלא מעט תקריות מול לקוחות משרד הפרסום שלו. המאמר של רולניק תחת הכותרת "מי שדופקים אותו שלוש פעמים - לא יוכל להיגמל בפעם הרביעית" מדבר על כך שבישראל "אין שוק חופשי, לא בנדל״ן, לא בפנסיה, לא בסלולר, לא ברכב, לא בביטוח סיעודי. הכל פוליטי בסופו של דבר. לא פוליטיקה של ימין ושמאל, אלא פוליטיקה שמשרתת קבוצות אינטרס או את הציבור הרחב המפוזר. בדרך כלל היא משרתת את הקבוצה הראשונה". איך זה מתקשר לשילוח אתם שואלים? ובכן, רולניק מזכיר ומבקר באופן ברור שניים מלקוחות מקאן: בנק לאומי ואל-על.  

שילוח צייץ את הכתבה וכתב: "האנשים שממלאים את בתי הקפה, המלונות ונתב"ג - ומדוע מי שנדפק שלוש פעמים לא יכול להיגמל..". וכעת נשאלת השאלה, האם שילוח עומד מאחורי דבריו של רולניק, האם עמדותיהם של השניים (שנחשבים לקרובים מאוד) זהות? הפצת המאמר שבו רולניק מייחס לאל על ובנק לאומי התנהגות שדופקת את האזרח הקטן, היא אמנם לא עוד אחד מהציוצים הלוחמניים של שילוח, אך עיון יסודי בדבריו של רולניק לא משאיר מקום לספק לגבי עמדותיו כלפי לאומי ואל על. 

הציוץ של שילוח - צילום מסך

במאמרו אותו צייץ שילוח כותב רולניק: ״ענף הבנקאות, שבו שני בנקים מנהלים תיאום כזה כבר עשורים, רנטה של 10 מיליארד שקל בשנה זורמת לקבוצת מנהלים ענקית הנהנית משכר של  50 - 100 אלף שקל בחודש ו״על הדרך״ הריכוזיות מולידה ״בנקאות מקורבים״ - חלוקת מיליארדי הלוואות לטייקונים שפושטים רגל וממשיכים לגור בבתים השווים עשרות מיליוני שקלים ולחיות כמו מלכים בעוד בנק ישראל, ״המפקח״, ישן בעמידה". שני הבנקים, אליהם מתכוון רולניק, הם כמובן בנק הפועלים והלקוח של מקאן, בנק לאומי.

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

רולניק משתלח במאמרו בצורה חריפה עוד יותר בלקוח אחר של שילוח, חברת אל על שעליה הוא כותב: ״כוח השוק האדיר שיש לאל על בשוק התעופה הישראלי נותן לה מעמד כמעט מונופוליסטי בכמה קווים רווחיים, שבהם קל למתחרים הבודדים שלה ״ליישר קו״. אל על היא מונופול בשליטת משפחת מוזס, שבגלל הרקע הממשלתי שלו (??) חולק את רוב הרנטה המונופוליסטית שלו עם עובדיו. כאשר אל על היתה נתונה בקשיים, הדליפו גורמים בהנהלת החברה לעיתונות את ממדי עודף כוח האדם בחברה - והם נאמדו ברבע עד חצי מיליארד שקל בשנה. כסף שזורם מהלקוחות לקבוצה קטנה של עובדים בחברה״. רולניק ממשיך ומאשים את אל על ב״תיאום סמוי״ עם מתחרותיה: ״מה עוצמת ״התיאום הסמוי״ הקרטליסטי של המחירים של אל על עם ״מתחרותיה״ הגדולות - יונייטד איירליינס, דלתא, בריטיש איירווייס ודומותיהן? אינדיקציה מסוימת לכך נגלה בחודשים הקרובים, כאשר לקוחות חברות התעופה הטסות לישראל יגלו לתדהמתם שבעוד שמחירי הנפט (רכיב עיקרי בהוצאה של חברות התעופה) נפלו בשנה האחרונה ב–70%, הרי שמחירי כרטיסי הטיסה יירדו בשיעורים נמוכים הרבה יותר, אם בכלל, בקווים שבהם יש תיאום סמוי בין חברות התעופה".

לשילוח, כאמור, הסטוריה רצופת ציוצי טוויטר שנגעו ללקוחותיו. בין השאר, לפני כשנתיים הוא כתב על חברת חשמל, לקוח ותיק של המשרד, ויושב הראש שלה יפתח רון טל: "חברת החשמל מפרסמת את עובדיה והיו"ר שלה שהם גיבורי ישראל, במקום להבין שהם עושקי ישראל. יפתח רון-טל, בתשדיר פתטי, חושב שהוא בצבא”. חברת חשמל מיהרה להודיע כי תפטר את מקאן, אך חזרה בה לאחר ששילוח יישר עימה את ההדורים.

במשרד הפרסום מקאן תל אביב סירבו להגיב.