ארגון ה-OECD פרסם במהלך חודש יולי 2018 את דוח התעסוקה השנתי ממנו עולה תמונת מצב עגומה של ישראל במספר פרמטרים מרכזיים בהשוואה למדינות האחרות החברות בארגון.  בין הנתונים שנבדקו הם אי-שוויון תעסוקתי, שכר שנתי שעות עבודה, שיעור אבטלה ועוד. הנתונים מצביעים כי לישראל דרך ארוכה במטרה לשפר נתונים מהותיים בשוק העבודה, אולם לא הכל שחור כאשר נתון אחד מצביע על חוזקה בהשוואה לממוצע שנרשם בקרב החברות בארגון. אחד הנתונים המכריעים שנבדקו על ידי חוקרי ה-OECD הוא אי-השוויון התעסוקתי בין העשירים לעניים בישראל. הנתון נבדק על ידי השוואה של ממוצע השכר בעשירון התשיעי לעומת ממוצע השכר בעשירון הראשון. מהתוצאות עולה כי בישראל השכר בעשירון התשיעי גבוה פי 7.22 בהשוואה לעשירון התחתון. מדובר בפער הגבוה ביותר מכל 38 המדינות שנבדקו. ממוצע המדינות המתועשות של נתון זה עמד על 3.4 כך שהפער בישראל גבוה מפי 2 מהנתון הממוצע. נתוני אי השוויון התייחסו ברוב המדינות לשנת 2016 ואילו בישראל הנתונים העדכניים ביותר היו של שנת 2015. בשנת 2013 אותו הנתון עמד על 5.7, מה שמצביע על עלייה של כ-26.6% בשנתיים בלבד. נתון נוסף קשור שנבחן הוא הפער בין העשירון התשיעי לעומת העשירון החמישי. לפי מדד זה, ישראל נמצאת במקום השלישי לאחר קוסטה ריקה (2.93) וטורקיה (2.85) עם פער של פי 2.75 בשכרם של העשירים אל מול מעמד הביניים.   נתוני השכר לשנת 2017 ממשיכים להציג תמונה עגומה בהשוואה לממוצע ה-OECD. השכר השנתי (בדולר אמריקני) הגבוה ביותר נרשם במדינת לוקסמבורג, שם קיבלו עובדים בממוצע 63,062 דולר בשנה תמורת עבודתם. סכום זה משקף שכר חודשי בגובה 19,117 ש"ח. ממוצע המדינות המתועשות עמד על 45,056 דולר בשנה שמשקפים 13,658 ש"ח בחודש. ישראל תפסה מקום טוב מתחת לממוצע כאשר אזרחיה ירוויחו 35,067 דולר בשנה או 10,630 ש"ח בחודש. במקום האחרון נמצאת מקסיקו עם שכר שנתי ממוצע בגובה 15,314 דולר. נתוני שיעור האבטלה הם היחידים שהראו תמונה חיובית של ישראל בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD. הדבר הראשון שכלכלני הארגון ציינו הוא כי נתוני האבטלה לראשונה מציגים תמונה כללית חיובית יותר בהשוואה לתקופה של טרום משבר הסאב-פריים ב-2008. שיעור האבטלה ברוב המדינות הינו נמוך יותר בהשוואה לתקופת טרום המשבר. המדינה במקום הראשון המפוקפק עם שיעור אבטלה אסטרונמי של 21.5% הינה יוון שמתקשה עדיין להתאושש ממשבר החוב שפקד את אירופה ב-2010. מיד אחריהן נמצאות מדינות כמו ספרד ואיטליה עם שיעור אבטלה של 17.2% ו-11.2% בהתאמה. לפי הדוח, בישראל נרשם בשנת שיעור אבטלה של 4.2% בשנת 2017, לעומת שיעור אבטלה של 4.8% בשנת 2016. כמו כן, עשור לפני כן בשנת 2007 נרשם שיעור אבטלה של 7.3% מה שמצביע על ירידה מתמשכת. ממוצע ה-OECD עומד במקרה זה על 5.8% ואילו המדינות בעלות שיעור האבטלה המינימלי הן יפן ואיסלנד, שם רק 2.8% ממבקשי העבודה אינם עובדים. מבחינת המדינות שבהן עבדו הכי הרבה שעות ב-2017, עולה כי במדינות מרכז אמריקה, מקסיקו וקוסטה ריקה עובדים משמעותית יותר בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD בממוצע בשנה. בישראל עובדים בממוצע כ-1,885 שעות, כ-126 שעות מעל הממוצע של המדינות המתועשות שעומד של 1,795 שעות בממוצע בשנה. במדינות מסוימות ניתן למצוא קשר בין שעות העבודה לשיעור האבטלה, כך לדוגמא ביוון שם שיעור האבטלה גבוה ביותר עובדים הרבה מעל הממוצע - כ-2,018 שעות. הצרפתים עובדים הכי פחות עם 1,514 שעות עבודה שנתיות בממוצע. כלכלני הארגון מציינים כי למרות נתוני האבטלה, העלייה ברמת השכר הינה איטית מאוד וכי למדינות יש עוד דרך ארוכה להגיע לרמות שנצפו בתקופת טרום המשבר. בסוף 2017, הגידול הנומינלי בשכר היה רק חצי מהגידול שהיה טרם המשבר ב-2008. מה שיותר מדאיג, זה שהעלייה בשכר שכן נרשמה הייתה משמעותית הרבה יותר בקרב 1% מהעובדים שמרוויחים את רמות השכר הגבוהות ביותר. בכך נוצר מצב שאנשים חזרו לעבוד אך מי שנהנה מהצמיחה הם רק שיאני השכר. הכותב הוא ליאור נחום, מייסד ומנהל גיוס בחברת השמה StarHunter