בקיץ 2015 החליט דורון אשל, משתמש מן השורה בשירותי גוגל, לצאת לקרב משפטי מול אחת החברות הגדולות והמשפיעות בעולם. לטענתו, במשך שנים ארוכות ניצלה החברה את אמון המשתמשים, העבירה את פרטיהם האישיים לגורמים חיצוניים, עיבדה אותם לצרכיה המסחריים ולא רשמה כלל מאגר מידע כחוק. מה שהחל כתביעה אישית, צמח במהרה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית בשם מיליוני ישראלים. כעבור עשור, אחרי אינספור עיכובים, דיונים משפטיים, החלטות ביניים וערעורים, הגיע המאבק לסיומו: השופטת איריס רבינוביץ-ברון, מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אישרה את הסדר הפשרה שאליו הגיעו הצדדים, שבמסגרתו תעביר גוגל סכום של 5.15 מיליון שקל לקרן ייעודית לתובענות ייצוגיות, לטובת מטרות ציבוריות הקשורות בהגנה על פרטיות.

כתב התביעה ובקשת האישור הוגשו ב־27 ביולי 2015. אשל טען כי בין 2009 ל-2014 העבירה גוגל, בניגוד להתחייבויותיה בתנאי האתר, את פרטיהם של משתמשי מכשירי אנדרואיד שרכשו אפליקציות באמצעות חנות האפליקציות Google Play (לשעבר Android Market) אל מפתחי היישומים. עוד נטען כי גוגל אספה "מידע אישי פרטי רב" על המשתמשים ועשתה בו שימוש "שלא כדין, ושלא לטובת המטרות שלשמן נמסר, מבלי שניתנה הסכמה מצד המשתמשים לכך". בנוסף, החברה לא רשמה מאגר מידע כדין, השתמשה בו לצרכיה המסחריים, ואף שילבה ב-2012 את כלל המידע שנאסף משירותיה השונים לכדי "פרופיל דיגיטלי" אחיד של כל משתמש. בבקשה צוין כי נגרם נזק לא ממוני חמור למשתמשים, וכי חברי הקבוצה זכאים לפיצוי של לפחות 100 שקל על כל רכישת אפליקציה שבוצעה באותה תקופה. אשל דרש גם כי יושבו הרווחים שהפיקה החברה מהשימוש במידע.

בתשובתה לבקשה, טענה גוגל כי בתקופה הרלוונטית אכן אפשרה למפתחי האפליקציות לקבל מידע מסוים על הרוכשים, אך מדובר בפרטים מצומצמים שנדרשו "לצרכים תפעוליים ושירותיים מובהקים". לדבריה, נושא זה כבר נדון בארה"ב בתובענה דומה שנדחתה. לגבי מאגרי המידע, טענה החברה כי החובה לרשום מאגר חלה רק על גופים ישראליים, וכי מכיוון שהיא חברה זרה אין תחולה לחוק עליה. היא הדגישה כי המשתמשים נתנו את הסכמתם לאיסוף המידע כשאישרו את מדיניות הפרטיות. ביחס לקונסולידציה של 2012, טענה גוגל כי מהלך זה נועד לפשט את המדיניות ולהנגיש אותה, וכי בוצע קמפיין הסברה נרחב שכלל שליחת מייל אישי לכל בעלי חשבון ג'ימייל.

ההסכמות של המשתמשים אינן יכולות להיחשב הסכמה מדעת

אשל מצדו, דחה את הטענות. הוא טען כי ההסכמות של המשתמשים אינן יכולות להיחשב הסכמה מדעת, משום שמדיניות החברה היתה כללית ועמומה. לדבריו, גוגל עצמה הודתה כי העבירה מידע פרטי של המשתמשים למפתחים, בניגוד להתחייבויותיה, ולא הצביעה על מקור חוקי המאפשר זאת. לגבי אי רישום מאגר מידע טען כי החוק חל גם על חברות בינלאומיות, והזכיר את עמדת רשות הגנת הפרטיות בישראל, שקבעה באופן מפורש כי החובה חלה גם על חברות המחזיקות מידע רב על ישראלים, ללא קשר למיקום השרתים.

• היועמשי"ת מתנגדת לבקשת מגדל לערעור על הגשת תובענה ייצוגית
• ייצוגית: על עירייה ליידע על הזכות להשבת אגרת חניה לנהגים שחנו במקום אסור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לאחר שנים של דיונים מקדמיים, שכללו גם הכרעות עקרוניות בבית המשפט העליון בנוגע לסוגיית ברירת הדין, הגיעו הצדדים ביולי 2023 להסכמה לפנות להליך גישור בפני נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. ההליך הזה נמשך חודשים ארוכים ובסופו הושגה פשרה: גוגל תשלם 4.95 מיליון שקל לקרן לתובענות ייצוגיות. בהמשך, לאחר שהוצגה עמדת המדינה שהמליצה להפחית את שכר הטרחה והגמול, הוסכם להגדיל את סכום הפשרה ל-5.15 מיליון שקל, כשההפרש יופנה לקרן לטובת הציבור.