"היא עתידה להרוויח הון": דרש הפחתה במזונות
התובע, אב לשני ילדים מגרושתו, טען שחלו שינויים קיצוניים במצבו הכלכלי: פיטורים, ירידה בהכנסה והולדת ילד נוסף מבת הזוג החדשה שלו. מנגד, לטענתו, מצבה של אם שני ילדיו הגדולים השתפר: היא סיימה לימודי משפטים וצפויה להתחיל התמחות, שלדבריו המשמעות שלה היא "עלייה
ברורה ברמת ההכנסה". במהלך הדיונים התגלה שהתובע הסתיק מידע חשוב כמו העובדה שהוא גר עם זוגתו ולא אצל אמו, ושהוא מנהל עסק של קייטרינג
זה החל כמו תיקים רבים של בני זוג שמחליטים להתגרש, ולא מצליחים להסכים ביניהם בנושאים שונים ללא התערבות בית המשפט. ואולם במקרה הזה, של בני זוג שהתגרשו ב-2017, התגלגל הסיפור לקרב משפטי חוזר על מזונות ילדים. בניגוד לרבים מהתיקים האלה, הפעם עמדו במרכז הדיון לא רק טענות על צורך ושכר, אלא גם על העתיד - על שכרה הצפוי של האם כעורכת דין במהלך ולאחר סיום שלב ההתמחות שלה, ועל חובות הגינות ואמת, שהשופטת קבעה כי לא מולאו כנדרש על ידי האב.
התובע, אב לשני ילדים מהקשר הקודם, שבמרכז התביעה, פנה לבית המשפט בבקשה להפחתת המזונות שהוא משלם. הוא טען שחלו שינויים קיצוניים במצבו הכלכלי: פיטורים, ירידה בהכנסה והולדת ילד נוסף מבת הזוג החדשה שלו. מנגד, לטענתו, מצבה של אם שני ילדיו הגדולים השתפר: היא סיימה לימודי משפטים וצפויה להתחיל התמחות, שלדבריו המשמעות שלה היא "עלייה ברורה ברמת ההכנסה". ואולם האם מדובר אכן בשיפור כלכלי מצד הנתבעת? לא בהכרח. השופטת דיאנה ואגו-פסו מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבעה בפסק הדין שלה כי לא ניתן לקבוע באופן ודאי את ההשתכרות העתידית של הנתבעת. "אין מדובר בהתפתחות טבעית בעבודתה של הנתבעת, אלא בפניה לתחום חדש לאחר שהשתלבה בלימודי משפטים", כתבה השופטת בהכרעתה. "לא ניתן לדעת את עתידה של הנתבעת בתחום, ובוודאי שלא את גובה שכרה העתידי. מדובר במידע ספקולטיבי".
השופטת לא הסתפקה בהכרעה הטכנית הזו. לאורך פסק הדין,שנפרש על פני 21 עמודים, הובא סיפור שמלא בסתירות, תסבוכות אישיות והיעדר גילוי נאות. כך למשל, התברר במהלך הדיון כי האב טען בתביעתו כי הוא מתגורר בבית אמו, מתקיים מדמי אבטלה בלבד ואין לו מקורות הכנסה נוספים. ואולם במהלך הדיונים נחשף כי בפועל הוא מתגורר עם בת זוגו, שעמה יש לו ילד נוסף, וכי הוא מפעיל עסק בתחום הקייטרינג והאירועים - עסק שלא הוזכר כלל בתחילת ההליך. “התובע טען לתקופת אבטלה, אך לא ציין כי במקביל הוא מפעיל עסק עצמאי עם בת זוגו, ואף מקיים איתה משק בית משותף”, נכתב בפסק הדין שפורסם. "מדובר בהצגת מצג מטעה ביודעין". הדבר הוביל את השופטת למסקנה נוקבת: "מהעדויות והמסמכים שהובאו במהלך הדיון, ניתן היה להתרשם כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, והצגת נתונים שאין להם אחיזה במציאות".
על פניו, התובע ניסה להציג מציאות שבה הוא מתקשה כלכלית, אך כשנשאל על הוצאותיו, התברר כי הוא מוציא אלפי שקלים בחודש על בשר איכותי, בין היתר לצורך העסק שהוא מנהל. השופטת תהתה מדוע אדם שמצהיר על קושי כלכלי חי ברמת חיים גבוהה. בנוסף, טענתו המרכזית של האב היתה כי קצבת הנכות המשולמת עבור שני הילדים - שניהם מאובחנים על הרצף האוטיסטי - מהווה תחליף למזונות, ולכן יש להחשיבה ככזו ולפטור אותו מתשלום נוסף. גם כאן נתקלה עמדתו בחומה משפטית: השופטת קבעה באופן חד משמעי כי, "קצבאות הנכות לא נועדו לשמש תשלום מזונות", אלא לסייע בצרכים המיוחדים של הילדים, כולל טיפולים, חוגים והוצאות רפואיות. האם מצדה, העידה כי הקצבאות משמשות למימון חוגים, טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים ולעתים גם נסיעות או עזרים נוספים: "אני לוקחת אותו לפסיכיאטר כל שלושה חודשים, משלמת על חוגים, מחפשת פסיכולוג שיעזור לו להתמודד עם גיל ההתבגרות. זה לא נועד לכלכל את הבית".
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- האם חוב מזונות יכול לשמש להחזר לנושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובע ניסה לטעון גם לקיום תנאי בסעיף 38 להסכם הגירושים, שלפיו לידת ילד נוסף מהווה עילה לבחינה מחודשת של גובה המזונות. אלא שגם כאן נבלמה דרישתו: בית המשפט פסק כי ההסכם מדבר על ילד נוסף שייולד לשני הצדדים ביחד, כלומר הרחבת התא המשפחתי המשותף - לא יצירת תא משפחתי נפרד. כפי שהסבירה השופטת בפסק הדין שלה, "פרשנותו של התובע אינה מתיישבת עם לשון הסעיף או עם כוונת הצדדים במועד החתימה. מדובר בסעיף שנועד להסדיר מקרה בו הצדדים חוזרים לחיות יחד ומביאים לעולם ילד נוסף, ולא מקרה שבו צד אחד מקים משפחה חדשה".
ומה בנוגע להכנסות של כל אחד מהצדדים כיום? השופטת לא חסכה בהשוואות ופרטים: מהנתונים עלה כי האב דיווח על הכנסה ממוצעת של כ-6,500 שקל בחודש, אך סירב למסור נתונים מלאים לגבי העסק שהוא מפעיל. עוד התברר כי בת זוגו תורמת רבות לכלכלת הבית, משלמת את המשכנתא, וביתה אף שימש את שניהם למגורים - מה שמפחית את ההוצאות שלו בפועל. האם, לעומת זאת, הציגה תלושי שכר שהצביעו על עלייה ניכרת בהכנסתה, אך היא העידה בכנות כי מדובר בעלייה זמנית. לדבריה, "אני מתחילה התמחות בפברואר. זה אומר ירידה דרסטית בשכר - אני מצפה לקבל שכר של בין 4,000 ל-5,000 שקל בחודש". השופטת התייחסה לכך וקבעה בבירור כי, "מדובר בירידה צפויה בשכר, ולא בשיפור. אי אפשר לדעת כמה תרוויח הנתבעת במקצוע בעתיד – זה ספקולטיבי בלבד. אין מדובר בשינוי שיכול להצדיק הפחתת מזונות". גם טענתו של התובע לגבי תשלום רטרואקטיבי שקיבלה האם - כ-380 אלף שקל לדבריו - נדחתה. הוא לא הצליח להוכיח את הסכום, לא הציג מסמכים תומכים, וכמו כן האשה עצמה העידה כי מדובר בתשלום חד פעמי שהתקבל לפני יותר משנה, ולא כזה שמשנה את מאזן ההכנסות לצמיתות.
בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה להפחתת מזונות. מעבר לכך, בשל התנהלותו של התובע והסתירות בין גירסתו למציאות שנחשפה בדיונים לגבי אורח חייו, הוא חויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל. "די היה בכך כדי לדחות את התביעה", כתבה השופטת בהכרעת הדין שלה, "אך מצאתי לנכון להכריע גם לגופן של הטענות, אשר לא הוכחו ברמה הנדרשת. התובע לא הרים את הנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי, ואף פעל בחוסר תום לב".
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
- צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
האם בית המשפט שקל את העובדה שהתובע הקים משפחה חדשה בעת הכרעתו לגבי המזונות?
כן, אך הוא קבע כי לידת ילד נוסף מבת זוג חדשה אינה מהווה כשלעצמה עילה להפחתת מזונות. השופטת הבהירה כי, "הלכה פסוקה היא שלידת ילד נוסף מאשה אחרת אינה נסיבה
מספקת לשינוי פסיקת מזונות, אלא אם כן חלה ירידה מהותית ובלתי צפויה במצבו הכלכלי של ההורה החייב". במקרה הזה, בית המשפט סבר כי לא הוכח שינוי מהותי.
מדוע התייחס בית המשפט בחומרה לשאלה היכן גר האב וממה
הוא מתפרנס?
התובע הציג בתביעתו מצג כאילו הוא גר בבית אמו וחסר הכנסה, בעוד שבפועל התברר כי הוא מתגורר עם בת זוגו ומפעיל עסק פעיל לקייטרינג. אי גילוי מלא של עובדות מהותיות נחשב חוסר תום לב, והשופטת הדגישה כי "התביעה הוגשה תוך ניצול לרעה של
ההליך, בחוסר ניקיון כפיים, ובהצגת נתונים לא מדויקים ביודעין".
האם השופטת האמינה שלתובע יש פוטנציאל השתכרות גבוה יותר מהנתבעת?
כן. אף שטען לקשיים, הנתונים שהוצגו הצביעו על כך שהתובע מייצר הכנסות גבוהות יותר בפועל, גם אם העסק נמצא בשלבי הקמה. לפי עדותו, הוא הגיע להכנסות של 20 אלף שקל ברוטו בבאוקטובר 2024. השופטת הסיקה כי בפועל מדובר ב"שינוי לטובה" במצבו של התובע, לא לרעה.
האם ההכנסה
הצפויה של האם כמתמחה נלקחה בחשבון?
לא לצורך הפחתת המזונות. השופטת ציינה כי מדובר בהכנסה עתידית, שאינה ודאית, ואמרה במפורש כי, "אי אפשר לדעת כמה תרוויח במקצוע - זה ספקולטיבי". לכןם היא לא נתנה משקל ממשי לעניין זה בקביעת ההשתכרות הפנויה של
האם.
האם האב ניסה להסתיר גם את קיומו של העסק החדש?
כן. אף שהעסק היה קיים כבר במועד הגשת התביעה, הוא לא הוזכר. רק במהלך הדיונים נחשף כי מדובר בעסק פעיל, עם מחזור הכנסות משמעותי,
ותמיכה תפעולית מבת הזוג של התובע. בנוסף, לא הוגשו מסמכים מרכזיים כמו הסכמי התקשרות או דו"חות מלאים.
כיצד התייחס בית המשפט לחלוקת הנטל הכלכלי בין ההורים לאחר הגירושים?
השופטת ציינה
כי עיקר הנטל הכלכלי, בייחוד בכל הקשור לילדים עם צרכים מיוחדים, מונח על כתפי האם. היא הבהירה כי מדובר בשהות לא שוויונית במובן הכלכלי, וכי "הדאגה לכל ענייני הילדים, ללא סיוע חיצוני, מוטלת על האם בלבד".
האם
התובע נדרש להחזיר סכומים מסוימים בגין קצבאות שקיבלה הנתבעת?
לא. התובע טען שהאם קיבלה סכומים רטרואקטיביים שאמורים להוות תחליף למזונות, אך לא הצליח להוכיח את הסכומים, מטרת השימוש בהם או את זכאותו לשיעור מסוים מהם. נקבע כי אין בכך כדי להצדיק
הפחתת מזונות.
האם בית המשפט האמין שמדובר בתביעה שמטרתה כנה?
לא. השופטת קבעה כי, "התביעה הוגשה בחוסר תום לב", וכי "הנתונים שהוצגו אינם משקפים את המציאות". לאור כך, בנוסף לדחיית
התביעה, חויב התובע לשלם הוצאות משפט גבוהות, בסכום כולל של 25 אלף שקל.
מה הייתה תגובת בית המשפט להוצאות התובע על מוצרי מזון ובשר?
השופטת הביעה תמיהה רבה לנוכח הפער בין טענותיו לקשיים
כלכליים לבין פירוט ההוצאות בפועל. נמצאו הוצאות חודשיות של אלפי שקלים על רכישת בשר מובחר - מה שעמד בסתירה ברורה לטענותיו של התובע בדבר דוחק כלכלי.
האם הדיון עסק גם בהכנסות של בת זוגו של התובע?
כן. התברר כי לבת הזוג יש הכנסה משמעותית, ושהיא משלמת את המשכנתא בבית המשותף שלהם. כמו כן, היא גם משתתפת בפעילות העסק. השופטת הדגישה כי הנתונים שהסתיר התובע כללו גם את מצבה הכלכלי של בת זוגו, שהשליך ישירות על יכולתו לשאת במזונות.
במקרה אחר, אב לשני ילדים ביקש מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים לבטל או להפחית את דמי המזונות שעליו לשלם, בטענה כי הוא שקוע בחובות כבדים, בזמן שגרושתו מנהלת חיי פאר, מתגוררת בדירת יוקרה ונוסעת הרבה לחו"ל. האב טען כי מצבו הכלכלי הקשה, לעומת רמת החיים הגבוהה של גרושתו, מצדיקים את ביטול או הפחתת דמי המזונות. המקרה הנדון עסק כאמור באב לשני ילדים שהתגרש מאשתו לפני כחמש שנים. במסגרת הסכם הגירושים, התחייב האב לשלם דמי מזונות חודשיים עבור ילדיו, לצד השתתפות בהוצאות נוספות כמו חינוך ובריאות. במשך השנים, לטענתו, מצבו הכלכלי הידרדר באופן משמעותי. הוא צבר חובות כבדים, הסתבך עם נושים, והתקשה לשלם את תשלומי המזונות כפי שנקבעו בפסק הדין המקורי. האב טען כי גרושתו, אם ילדיו, שיפרה משמעותית את מצבה הכלכלי. לדבריו, היא מתגוררת בדירת יוקרה, נוהגת לטוס לחופשות בחו"ל לעתים קרובות, ומנהלת אורח חיים מפואר. על כן, הוא פנה לבית המשפט בבקשה לבטל או לכל הפחות להפחית את דמי המזונות שעליו לשלם, בטענה כי היא מסוגלת לממן את הילדים בעצמה, וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בנטל כפי שנקבע בעבר. המקרה הגיע להכרעה במרץ האחרון.
- 2.אנונימי 01/07/2025 06:48הגב לתגובה זושל סכסוך בין גבר לאישה שבו שופטת שפטה לטובת הגבראפשר לקרוא רק את הכותרות לבדוק את מינו של השופטת לדעת מי יזכה במשפט.
- 1.כרגיל מערכת המשפט הרקובה צולבת גברים (ל"ת)עדיף משמורת המהפכה 30/06/2025 14:47הגב לתגובה זו

נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה דן בסכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, שבמרכזו דרישת האשה לקבל 800 אלף שקל כתנאי למכירת הדירה המשותפת. למרות חתימה על מסמך שכונה “הסכם ממון”, בית המשפט קבע כי ההסכם חסר תוקף, אינו תואם את המציאות, ואף מקפח את הבעל באופן
משמעותי. בפסק הדין הדגישה השופטת את חשיבות האישור הפורמלי של הסכמי ממון ואת הצורך לדייק בסכומים ובהסכמות בעת ניסוחם
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות, גילה ספרא־ברנע, מצאה את עצמה לאחרונה ניצבת מול מחלוקת שנראתה לכאורה פשוטה: שני בני זוג לשעבר, דירה שנרכשה במהלך הנישואים, מסמך ישן שנחתם ביניהם לפני כמעט עשור והבטחה לא ממומשת ל-800 אלף שקל. ואולם מאחורי הסיפור התגלה סכסוך רחב ומורכב, שנולד משילוב של אמון, חוסר בהירות משפטית, ניסוח לקוי של מסמכים ונתונים כספיים שלא התאימו למציאות בשטח. מה שהתחיל כתביעה שבמסגרתה ניסתה האשה לאכוף הסכם ממון, הסתיים בקביעה תקיפה של בית המשפט: ההסכם אינו תקף, הסכום שדרשה אינו הגיוני, והדירה, כך על פי הרישום, שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.
הצדדים נישאו ב-2008 וחיו יחד עד הגירושים ב-2020. במהלך חייהם המשותפים, ב-2014, הם רכשו יחד דירת מגורים שנרשמה על שמם בחלקים שווים. שנה לאחר רכישת הדירה, בפברואר 2015, חתמו הצדדים על מסמך שכונה "הסכם ממון", שבו נקבע בין היתר כי במקרה של מכירת הדירה יקבלו האשה או בנה סכום של 800 אלף שקל, בטענה שמדובר בסכום המגלם את ערך דירתה הקודמת של האשה. המסמך נחתם בנוכחות נוטריון, אך לא אושר בבית המשפט, למרות דרישת החוק כשמדובר בבני זוג נשואים.
עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים ולקראת הגירושים, ביקשה האשה לאכוף את ההסכם ולקבוע כי הדירה אינה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים כתנאי לרישום, אלא כי עליה לקבל את אותם 800 אלף שקל עוד לפני כל חלוקה. מנגד, טען האיש כי המסמך שנחתם אינו אלא טיוטה לקויה, שאינה עומדת בדרישות החוק, אינה תואמת את העובדות, ואף נחתמה בנסיבות כאלה שלא מאפשרות לראות בה הסכמה אמיתית ומודעת.
בית המשפט פתח את בחינתו מן הנתון הבסיסי והברור ביותר: הרישום בטאבו. הצדדים רשומים כבעלי מחצית הזכויות כל אחד, והרישום הקנייני מהווה ראיה חזקה לטובת השוויון. השופטת הדגישה בהכרעתה כי הנטל לסתור רישום שכזה מוטל על האשה. לדבריה, “הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות [...] מוטל על כתפי האשה”. לטענתה, אותו הסכם ממון, שעל פיו מגיעים לה 800 אלף שקל, צריך לשנות את החלוקה.
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן החלה להתברר התמונה הבעייתית סביב אותו הסכם. השופטת ציינה בפסק הדין שפורסם כי המסמך “נחזה להיות הסכם ממון”, ולכן, על פי חוק יחסי ממון, הוא היה חייב לקבל אישור בפני בית משפט או בית דין דתי. כל עוד הוא לא אושר, אין לו תוקף. אבל מעבר לכך, גם אם היה מדובר בהסכם רגיל שלא מחייב אישור פורמלי, עדיין לא ניתן לאשר אותו בשל כשלים מהותיים. “ההסכם מעורר בעייתיות בנושא של גמירות דעת ותום לב”, קבעה השופטת, והוסיפה כי הוא “לוקה ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות בפועל”.

צוואת של קשיש בבית החולים הועדפה על זו מלפני 20 שנה
כחודש לפני שמת, כשגופו חלש אך דעתו צלולה, חתם אלמן ללא ילדים על צוואה חדשה ממיטת בית החולים. הוא הוריש את כל רכושו לאחותו היחידה, בניגוד לצוואה קודמת שהותירה כמעט הכל למשפחת מעסיקו לשעבר. מאבק משפטי טעון התנהל סביב שאלת כשירותו, מעורבות אחותו בתהליך
והאם הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. פסק הדין חושף סיפור חיים, סכסוך משפחתי, והכרעה ברורה של בית המשפט לגבי רצונו החופשי של המנוח
הסיפור הבא החל הרבה לפני הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הרבה לפני שחוות דעת רפואיות הוגשו וחקירות נגדיות נפרשו לאורך עשרות עמודים של פרוטוקולים. הוא החל בחדר אשפוז בבית החולים בילינסון, שבו שכב ש.ש., גבר ערירי בן 80, לאחר נפילה בביתו. מצבו הגופני היה קשה, כך טענו הנתבעים, אך מי שבאמת הכיר אותו באותם ימים העיד כי למרות חולשתו, הוא היה צלול, מתקשר, ומודע למצבו ולרצונותיו. בתוך המציאות הזאת, בפברואר 2022, כשהוא מבין שהזמן ואוזל והולך, הוא ביקש לערוך מחדש את צוואתו.
המנוח, אלמן ללא ילדים, השאיר אחריו שתי צוואות שונות מאוד זו מזו. הראשונה, מ-2004, היתה מנוסחת בחריפות רגשית יוצאת דופן. הוא כתב בה כי את רכושו הוא מותיר ל”אנשים הקרובים והיקרים לי מכל ואשר שימשו לי תחליף למשפחה שהפנתה לי עורף ומשענת בשעות הקשות”, ובחר להעניק לאחותו, התובעת, אך ורק מקרר. מנגד, צוואה חדשה, שנחתמה ב-25 בפברואר 2022 בבית החולים, העניקה את כל רכושו דווקא לאותה אחות. השינוי הדרמטי הזה עמד בלב המחלוקת המשפטית.
הנתבעים, מעסיקו לשעבר של המנוח וארבעת ילדיו, שאליהם ייעד את מרבית רכושו בצוואה הישנה, טענו שהצוואה המאוחרת פסולה מיסודה. הם טענו שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, שהוא לא ידע להבחין בטיבה, שהתובעת השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת, ואף היתה מעורבת בצורה פסולה בעריכתה. ואולם ככל שהעמיק בית המשפט בחומר הראיות, כך הלכו טענותיהם ונחלשו. השופט תומר שלם פתח את פסק דינו בקביעה ברורה כי ראשית יש לבחון את הצוואה האחרונה, שכן “רואים צוואה חדשה כמבטלת את קודמתה, ככל שהוראותיה סותרות את הוראות קודמתה”. מכאן נפתח מסע בירור ארוך, שכלל שלושה הליכים משפטיים במקביל, חוות דעת רפואיות, עדויות ממקור ראשון, וניתוח מדוקדק של התנהלות הצדדים.
לא סבל מדמנציה או מליקוי שפגע בכושרו המשפטי
במוקד ההכרעה עמדה שאלת כשירותו של המנוח בעת שחתם על צוואתו האחרונה. התמונה שעלתה מהמסמכים הרפואיים ומעדויות המומחים היתה אחידה וברורה. ד"ר אליעזר פלדינגר, פסיכוגריאטר שבדק את המנוח ביום עריכת הצוואה לבקשת הנוטריון, כתב במפורש כי המנוח “בדעה צלולה, מצבו הקוגניטיבי שמור, וללא הפרעה נפשית... הוא מבחין היטב בטיבה של צוואה אותה מבקש לעשותה על פי רצונו החופשי”. הוא אף הדגיש שמבחן המיני־מנטל שבוצע לו הניב תוצאה גבוהה של 27 מתוך 30, וכי על אף ירידה קוגניטיבית קלה, לא מדובר בדמנציה או בליקוי שפגע בכושרו המשפטי.
- הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם מומחה מטעם בית המשפט, פרופ’ שלמה נוי, בחן את מלוא הרשומות וקבע בחוות דעתו כי, “לא ניתן לשלול את כשירותו המשפטית במועד הנדון... בסבירות גבוהה יותר, היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד הנדון”. הנתבעים, אף שהנטל הוטל עליהם, ויתרו על חקירת המומחה - ויתור שבית המשפט ראה בו חיזוק למסקנתו. לצד חוות הדעת, הציג בית המשפט גם ראיות שהעידו על תפקודו השכלי של המנוח בימים שקדמו לחתימה. עדותה של העובדת הסוציאלית שביקרה את המנוח בבית החולים תיארה אדם “ערני... אולי עייף, אבל רגיל. לא מבולבל”. המטפל הסיעודי שלו העיד כי, “תמיד הייתי יכול לדבר איתו”. גם הרישומים הרפואיים הצביעו שוב ושוב על התמצאות מלאה בזמן, במקום ובאנשים.
