"היא עתידה להרוויח הון": דרש הפחתה במזונות

התובע, אב לשני ילדים מגרושתו, טען שחלו שינויים קיצוניים במצבו הכלכלי: פיטורים, ירידה בהכנסה והולדת ילד נוסף מבת הזוג החדשה שלו. מנגד, לטענתו, מצבה של אם שני ילדיו הגדולים השתפר: היא סיימה לימודי משפטים וצפויה להתחיל התמחות, שלדבריו המשמעות שלה היא "עלייה ברורה ברמת ההכנסה". במהלך הדיונים התגלה שהתובע הסתיק מידע חשוב כמו העובדה שהוא גר עם זוגתו ולא אצל אמו, ושהוא מנהל עסק של קייטרינג

עוזי גרסטמן | (2)

זה החל כמו תיקים רבים של בני זוג שמחליטים להתגרש, ולא מצליחים להסכים ביניהם בנושאים שונים ללא התערבות בית המשפט. ואולם במקרה הזה, של בני זוג שהתגרשו ב-2017, התגלגל הסיפור לקרב משפטי חוזר על מזונות ילדים. בניגוד לרבים מהתיקים האלה, הפעם עמדו במרכז הדיון לא רק טענות על צורך ושכר, אלא גם על העתיד - על שכרה הצפוי של האם כעורכת דין במהלך ולאחר סיום שלב ההתמחות שלה, ועל חובות הגינות ואמת, שהשופטת קבעה כי לא מולאו כנדרש על ידי האב.


התובע, אב לשני ילדים מהקשר הקודם, שבמרכז התביעה, פנה לבית המשפט בבקשה להפחתת המזונות שהוא משלם. הוא טען שחלו שינויים קיצוניים במצבו הכלכלי: פיטורים, ירידה בהכנסה והולדת ילד נוסף מבת הזוג החדשה שלו. מנגד, לטענתו, מצבה של אם שני ילדיו הגדולים השתפר: היא סיימה לימודי משפטים וצפויה להתחיל התמחות, שלדבריו המשמעות שלה היא "עלייה ברורה ברמת ההכנסה". ואולם האם מדובר אכן בשיפור כלכלי מצד הנתבעת? לא בהכרח. השופטת דיאנה ואגו-פסו מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבעה בפסק הדין שלה כי לא ניתן לקבוע באופן ודאי את ההשתכרות העתידית של הנתבעת. "אין מדובר בהתפתחות טבעית בעבודתה של הנתבעת, אלא בפניה לתחום חדש לאחר שהשתלבה בלימודי משפטים", כתבה השופטת בהכרעתה. "לא ניתן לדעת את עתידה של הנתבעת בתחום, ובוודאי שלא את גובה שכרה העתידי. מדובר במידע ספקולטיבי".


השופטת לא הסתפקה בהכרעה הטכנית הזו. לאורך פסק הדין,שנפרש על פני 21 עמודים, הובא סיפור שמלא בסתירות, תסבוכות אישיות והיעדר גילוי נאות. כך למשל, התברר במהלך הדיון כי האב טען בתביעתו כי הוא מתגורר בבית אמו, מתקיים מדמי אבטלה בלבד ואין לו מקורות הכנסה נוספים. ואולם במהלך הדיונים נחשף כי בפועל הוא מתגורר עם בת זוגו, שעמה יש לו ילד נוסף, וכי הוא מפעיל עסק בתחום הקייטרינג והאירועים - עסק שלא הוזכר כלל בתחילת ההליך. “התובע טען לתקופת אבטלה, אך לא ציין כי במקביל הוא מפעיל עסק עצמאי עם בת זוגו, ואף מקיים איתה משק בית משותף”, נכתב בפסק הדין שפורסם. "מדובר בהצגת מצג מטעה ביודעין". הדבר הוביל את השופטת למסקנה נוקבת: "מהעדויות והמסמכים שהובאו במהלך הדיון, ניתן היה להתרשם כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, והצגת נתונים שאין להם אחיזה במציאות".


על פניו, התובע ניסה להציג מציאות שבה הוא מתקשה כלכלית, אך כשנשאל על הוצאותיו, התברר כי הוא מוציא אלפי שקלים בחודש על בשר איכותי, בין היתר לצורך העסק שהוא מנהל. השופטת תהתה מדוע אדם שמצהיר על קושי כלכלי חי ברמת חיים גבוהה. בנוסף, טענתו המרכזית של האב היתה כי קצבת הנכות המשולמת עבור שני הילדים - שניהם מאובחנים על הרצף האוטיסטי - מהווה תחליף למזונות, ולכן יש להחשיבה ככזו ולפטור אותו מתשלום נוסף. גם כאן נתקלה עמדתו בחומה משפטית: השופטת קבעה באופן חד משמעי כי, "קצבאות הנכות לא נועדו לשמש תשלום מזונות", אלא לסייע בצרכים המיוחדים של הילדים, כולל טיפולים, חוגים והוצאות רפואיות. האם מצדה, העידה כי הקצבאות משמשות למימון חוגים, טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים ולעתים גם נסיעות או עזרים נוספים: "אני לוקחת אותו לפסיכיאטר כל שלושה חודשים, משלמת על חוגים, מחפשת פסיכולוג שיעזור לו להתמודד עם גיל ההתבגרות. זה לא נועד לכלכל את הבית".


התובע ניסה לטעון גם לקיום תנאי בסעיף 38 להסכם הגירושים, שלפיו לידת ילד נוסף מהווה עילה לבחינה מחודשת של גובה המזונות. אלא שגם כאן נבלמה דרישתו: בית המשפט פסק כי ההסכם מדבר על ילד נוסף שייולד לשני הצדדים ביחד, כלומר הרחבת התא המשפחתי המשותף - לא יצירת תא משפחתי נפרד. כפי שהסבירה השופטת בפסק הדין שלה, "פרשנותו של התובע אינה מתיישבת עם לשון הסעיף או עם כוונת הצדדים במועד החתימה. מדובר בסעיף שנועד להסדיר מקרה בו הצדדים חוזרים לחיות יחד ומביאים לעולם ילד נוסף, ולא מקרה שבו צד אחד מקים משפחה חדשה".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

ומה בנוגע להכנסות של כל אחד מהצדדים כיום? השופטת לא חסכה בהשוואות ופרטים: מהנתונים עלה כי האב דיווח על הכנסה ממוצעת של כ-6,500 שקל בחודש, אך סירב למסור נתונים מלאים לגבי העסק שהוא מפעיל. עוד התברר כי בת זוגו תורמת רבות לכלכלת הבית, משלמת את המשכנתא, וביתה אף שימש את שניהם למגורים - מה שמפחית את ההוצאות שלו בפועל. האם, לעומת זאת, הציגה תלושי שכר שהצביעו על עלייה ניכרת בהכנסתה, אך היא העידה בכנות כי מדובר בעלייה זמנית. לדבריה, "אני מתחילה התמחות בפברואר. זה אומר ירידה דרסטית בשכר - אני מצפה לקבל שכר של בין 4,000 ל-5,000 שקל בחודש". השופטת התייחסה לכך וקבעה בבירור כי, "מדובר בירידה צפויה בשכר, ולא בשיפור. אי אפשר לדעת כמה תרוויח הנתבעת במקצוע בעתיד – זה ספקולטיבי בלבד. אין מדובר בשינוי שיכול להצדיק הפחתת מזונות". גם טענתו של התובע לגבי תשלום רטרואקטיבי שקיבלה האם - כ-380 אלף שקל לדבריו - נדחתה. הוא לא הצליח להוכיח את הסכום, לא הציג מסמכים תומכים, וכמו כן האשה עצמה העידה כי מדובר בתשלום חד פעמי שהתקבל לפני יותר משנה, ולא כזה שמשנה את מאזן ההכנסות לצמיתות.


בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה להפחתת מזונות. מעבר לכך, בשל התנהלותו של התובע והסתירות בין גירסתו למציאות שנחשפה בדיונים לגבי אורח חייו, הוא חויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל. "די היה בכך כדי לדחות את התביעה", כתבה השופטת בהכרעת הדין שלה, "אך מצאתי לנכון להכריע גם לגופן של הטענות, אשר לא הוכחו ברמה הנדרשת. התובע לא הרים את הנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי, ואף פעל בחוסר תום לב".

קיראו עוד ב"משפט"


האם בית המשפט שקל את העובדה שהתובע הקים משפחה חדשה בעת הכרעתו לגבי המזונות?

כן, אך הוא קבע כי לידת ילד נוסף מבת זוג חדשה אינה מהווה כשלעצמה עילה להפחתת מזונות. השופטת הבהירה כי, "הלכה פסוקה היא שלידת ילד נוסף מאשה אחרת אינה נסיבה מספקת לשינוי פסיקת מזונות, אלא אם כן חלה ירידה מהותית ובלתי צפויה במצבו הכלכלי של ההורה החייב". במקרה הזה, בית המשפט סבר כי לא הוכח שינוי מהותי.


מדוע התייחס בית המשפט בחומרה לשאלה היכן גר האב וממה הוא מתפרנס?

התובע הציג בתביעתו מצג כאילו הוא גר בבית אמו וחסר הכנסה, בעוד שבפועל התברר כי הוא מתגורר עם בת זוגו ומפעיל עסק פעיל לקייטרינג. אי גילוי מלא של עובדות מהותיות נחשב חוסר תום לב, והשופטת הדגישה כי "התביעה הוגשה תוך ניצול לרעה של ההליך, בחוסר ניקיון כפיים, ובהצגת נתונים לא מדויקים ביודעין".


האם השופטת האמינה שלתובע יש פוטנציאל השתכרות גבוה יותר מהנתבעת?

כן. אף שטען לקשיים, הנתונים שהוצגו הצביעו על כך שהתובע מייצר הכנסות גבוהות יותר בפועל, גם אם העסק נמצא בשלבי הקמה. לפי עדותו, הוא הגיע להכנסות של 20 אלף שקל ברוטו בבאוקטובר 2024. השופטת הסיקה כי בפועל מדובר ב"שינוי לטובה" במצבו של התובע, לא לרעה.


האם ההכנסה הצפויה של האם כמתמחה נלקחה בחשבון?

לא לצורך הפחתת המזונות. השופטת ציינה כי מדובר בהכנסה עתידית, שאינה ודאית, ואמרה במפורש כי, "אי אפשר לדעת כמה תרוויח במקצוע - זה ספקולטיבי". לכןם היא לא נתנה משקל ממשי לעניין זה בקביעת ההשתכרות הפנויה של האם.


האם האב ניסה להסתיר גם את קיומו של העסק החדש?

כן. אף שהעסק היה קיים כבר במועד הגשת התביעה, הוא לא הוזכר. רק במהלך הדיונים נחשף כי מדובר בעסק פעיל, עם מחזור הכנסות משמעותי, ותמיכה תפעולית מבת הזוג של התובע. בנוסף, לא הוגשו מסמכים מרכזיים כמו הסכמי התקשרות או דו"חות מלאים.


כיצד התייחס בית המשפט לחלוקת הנטל הכלכלי בין ההורים לאחר הגירושים?

השופטת ציינה כי עיקר הנטל הכלכלי, בייחוד בכל הקשור לילדים עם צרכים מיוחדים, מונח על כתפי האם. היא הבהירה כי מדובר בשהות לא שוויונית במובן הכלכלי, וכי "הדאגה לכל ענייני הילדים, ללא סיוע חיצוני, מוטלת על האם בלבד".


האם התובע נדרש להחזיר סכומים מסוימים בגין קצבאות שקיבלה הנתבעת?

לא. התובע טען שהאם קיבלה סכומים רטרואקטיביים שאמורים להוות תחליף למזונות, אך לא הצליח להוכיח את הסכומים, מטרת השימוש בהם או את זכאותו לשיעור מסוים מהם. נקבע כי אין בכך כדי להצדיק הפחתת מזונות.


האם בית המשפט האמין שמדובר בתביעה שמטרתה כנה?

לא. השופטת קבעה כי, "התביעה הוגשה בחוסר תום לב", וכי "הנתונים שהוצגו אינם משקפים את המציאות". לאור כך, בנוסף לדחיית התביעה, חויב התובע לשלם הוצאות משפט גבוהות, בסכום כולל של 25 אלף שקל.


מה הייתה תגובת בית המשפט להוצאות התובע על מוצרי מזון ובשר?

השופטת הביעה תמיהה רבה לנוכח הפער בין טענותיו לקשיים כלכליים לבין פירוט ההוצאות בפועל. נמצאו הוצאות חודשיות של אלפי שקלים על רכישת בשר מובחר - מה שעמד בסתירה ברורה לטענותיו של התובע בדבר דוחק כלכלי.


האם הדיון עסק גם בהכנסות של בת זוגו של התובע?

כן. התברר כי לבת הזוג יש הכנסה משמעותית, ושהיא משלמת את המשכנתא בבית המשותף שלהם. כמו כן, היא גם משתתפת בפעילות העסק. השופטת הדגישה כי הנתונים שהסתיר התובע כללו גם את מצבה הכלכלי של בת זוגו, שהשליך ישירות על יכולתו לשאת במזונות.


במקרה אחר, אב לשני ילדים ביקש מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים לבטל או להפחית את דמי המזונות שעליו לשלם, בטענה כי הוא שקוע בחובות כבדים, בזמן שגרושתו מנהלת חיי פאר, מתגוררת בדירת יוקרה ונוסעת הרבה לחו"ל. האב טען כי מצבו הכלכלי הקשה, לעומת רמת החיים הגבוהה של גרושתו, מצדיקים את ביטול או הפחתת דמי המזונות.​ המקרה הנדון עסק כאמור באב לשני ילדים שהתגרש מאשתו לפני כחמש שנים. במסגרת הסכם הגירושים, התחייב האב לשלם דמי מזונות חודשיים עבור ילדיו, לצד השתתפות בהוצאות נוספות כמו חינוך ובריאות. במשך השנים, לטענתו, מצבו הכלכלי הידרדר באופן משמעותי. הוא צבר חובות כבדים, הסתבך עם נושים, והתקשה לשלם את תשלומי המזונות כפי שנקבעו בפסק הדין המקורי. האב טען כי גרושתו, אם ילדיו, שיפרה משמעותית את מצבה הכלכלי. לדבריו, היא מתגוררת בדירת יוקרה, נוהגת לטוס לחופשות בחו"ל לעתים קרובות, ומנהלת אורח חיים מפואר. על כן, הוא פנה לבית המשפט בבקשה לבטל או לכל הפחות להפחית את דמי המזונות שעליו לשלם, בטענה כי היא מסוגלת לממן את הילדים בעצמה, וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בנטל כפי שנקבע בעבר. המקרה הגיע להכרעה במרץ האחרון.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אנונימי 01/07/2025 06:48
    הגב לתגובה זו
    של סכסוך בין גבר לאישה שבו שופטת שפטה לטובת הגבראפשר לקרוא רק את הכותרות לבדוק את מינו של השופטת לדעת מי יזכה במשפט.
  • 1.
    כרגיל מערכת המשפט הרקובה צולבת גברים (ל"ת)
    עדיף משמורת המהפכה 30/06/2025 14:47
    הגב לתגובה זו
צוואה הסכם ירושה חתימה
צילום: Istock

ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע

במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה צוואה ירושה


לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.

מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.

בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.


לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה


אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.

עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.

צוואה הסכם ירושה חתימה
צילום: Istock

ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע

במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה צוואה ירושה


לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.

מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.

בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.


לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה


אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.

עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.