גינדי החזקות תפצה רוכשים של דירה מיד שנייה
בדירה, התגלו ליקויי רטיבות קשים שגרמו לה נזק, כולל קילופי צבע, רטיבות בארונות המטבח ונזקים לריצוף. גינדי החזקות טענה כי התביעה התיישנה, שכן הדירה נמסרה למוכרת ב-2009, וכי כל התיקונים שבוצעו בה לאחר מכן שוללים את אחריותה. המוכרת טענה כי חשפה בפני הרוכשים
את כל המידע שהיה לה בנוגע לדירה, ובפרט ציינה כי בוצעו תיקוני רטיבות משמעותיים ב-2012
בית משפט השלום ברמלה דחה באחרונה את טענת ההתיישנות שהעלתה גינדי החזקות, וקבע כי עליה לפצות רוכשי דירה בפתח תקווה, בסכום כולל של 334,700 שקל, בגין ליקויי רטיבות וליקויים נוספים שהתגלו בדירה. פסק הדין, שניתן על ידי סגנית הנשיא השופטת אביגיל פריי, דן במחלוקת בין רוכשי הדירה לבין חברת הבנייה ומוכרת הדירה הקודמת, תוך שהוא מדגיש את אחריותה של חברת הבנייה לתיקון הליקויים.
המקרה החל כשרוכשי הדירה בפתח תקווה גילו לאחר כניסתם לנכס נזקי רטיבות חמורים, שכללו קילופי צבע על הקירות, רטיבות בארונות המטבח ונזקים במצע הריצוף. הדירה נרכשה ב-2015 ממוכרת פרטית, שהחזיקה בנכס מ-2008. המוכרת הצהירה במסגרת הסכם המכר כי כל הליקויים הקיימים בדירה תוקנו.
"ליקויי הבנייה לא מאפשרים מגורים נאותים"
לטענת הרוכשים, ליקויי הרטיבות נגרמו כתוצאה מכשלי בנייה של גינדי החזקות, שלא טיפלה ביסודיות בליקויים שנחשפו במהלך השנים. הם ציינו כי חברת הביטוח של הדירה פיצתה אותם באופן חלקי, אך הנזק לא טופל באופן מלא. "ליקויי הבנייה אינם מאפשרים
מגורים נאותים בדירה וגרמו לעוגמת נפש קשה", הם טענו.
מנגד, גינדי החזקות טענה כי התביעה התיישנה, שכן הדירה נמסרה למוכרת ב-2009, וכי כל התיקונים שבוצעו בה לאחר מכן שוללים את אחריותה. עוד טענה החברה כי הרוכשים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא
תיקנו את הליקויים בעצמם.
- חיכו 14 שנה כדי שגינדי תתקן ליקויים - וזה הפיצוי
- הגשם הוביל להפסקות חשמל - הקבלן התנער מאחריות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המוכרת טענה כי חשפה בפני הרוכשים את כל המידע שידוע לה בנוגע למצב הדירה, ובפרט ציינה כי בוצעו תיקוני רטיבות משמעותיים ב-2012. לדבריה, האחריות לליקויים מוטלת על חברת הבנייה.
השופטת פריי בחנה לעומק את חוות הדעת המקצועיות שהוגשו מטעם הצדדים ואת העדויות שהובאו בפניה. עד מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי ליקויי הרטיבות נגרמו בשל כשלי איטום וכשלים מבניים אחרים, שהיו קיימים בנכס מאז בנייתו. "סימני הרטיבות הנצפים בדירת התובעים הינם פועל יוצא מתכולת רטיבות חריגה במצע הריצוף הדירתי", נכתב בחוות דעתו של המומחה.
השופטת התייחסה לטענת ההתיישנות של חברת הבנייה, וקבעה כי "מעשה התיקונים שבוצעו על ידי החברה בשנת 2015 משמש כהכרה מצדה באחריות לליקויים, ולכן מחדשת את מרוץ ההתיישנות". היא הדגישה כי התיקונים שבוצעו לא מייתרים את חובתה של החברה לספק מוצר ראוי ואיכותי. בנוסף, היא התייחסה להיבטים המשפטיים של חובת הגילוי מצד המוכרת. "המוכרת פעלה בתום לב כאשר גילתה לתובעים את כל הידוע לה בנוגע לליקויי הרטיבות. לא ניתן לייחס לה אחריות לליקויים שנגרמו על ידי חברת הבנייה", ציינה.
- רשות המסים תפצה אדם שקיבל שלוש דרישות תשלום שגויות
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
"האחריות לליקויי הרטיבות נובעת ממחדלי החברה"
בסיום הדיון, השופטת דחתה את טענת ההתיישנות של גינדי החזקות, וחייבה אותה לפצות את הרוכשים בסכום כולל של 244,872 שקל עבור עלויות תיקון הליקויים, 20 אלף שקל בגין עוגמת נפש, 3,600 שקל עבור הפסד ימי עבודה, והוצאות נוספות בסכום כולל של 35,050 שקל. סכום הפיצוי הסופי, כולל מע"מ ותוספות, הגיע ל-334,700 שקל.
בנוסף, השופטת פריי ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "הנתבעת כשלה במילוי חובתה הבסיסית לספק מוצר נטול ליקויים. האחריות לליקויי הרטיבות נובעת ישירות ממחדליה". בהקשר למוכרת, היא כתבה כי, "עדותה של המוכרת היתה מהימנה ומשקפת את תום ליבה. היא גילתה לתובעים את כל הידוע לה בזמן אמת".
השופטת הדגישה את חשיבות האחריות של חברות בנייה, והוסיפה כי, "על חברות בנייה להבין כי חובתן לא מסתיימת עם מסירת הנכס, אלא כוללת אחריות מתמשכת לתיקון ליקויים שנובעים מכשלי בנייה". לגבי טענת ההתיישנות, היא קבעה כי, "הנתבעת הכירה בליקויים כאשר בחרה לבצע תיקונים, ולכן לא ניתן לטעון להתיישנות".
פסק הדין מהווה תזכורת לחשיבות ביצוע בדיקות מקיפות בנכסים לפני רכישתם ולהקפדה על תיקון יסודי של ליקויים על ידי חברות הבנייה. הוא מבהיר כי תיקונים שבוצעו על ידי חברות בנייה עשויים לחדש את מרוץ ההתיישנות ולהוות הכרה באחריות לליקויים. בנוסף, הוא מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין כל הצדדים המעורבים בעסקות נדל"ן, תוך שמירה על שקיפות ותום לב.
- 1.שמעון מבת ים 01/02/2025 08:28הגב לתגובה זופסד חשוב להבנת הגדרת מוצר.לפי החוק ולפי פסד הדין תיקון מוצר הוא למעשה יצירת מוצר חדש.
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי רופא השיניים התרשל כשהחדיר שתלים בפיה של מטופלת, אף שידע כי רקמת החניכיים שלה דקה ועדינה ודורשת טיפול מקדים. התוצאה היתה דלקת חניכיים, כאבים עזים ואובדן עצם סביב השתלים שהוכנסו. השופט חייב את הרופא ואת חברת הביטוח להשיב
את עלות הטיפול ולפצות את המטופלת בגין כאב וסבל והוצאות רפואיות, בסכום כולל של 150 אלף שקל
בנובמבר 2021 פנתה אשה אל מרפאתו של ד"ר ערן פרמון, רופא שיניים, בתקווה לשים סוף למסכת טיפולים כואבת שנמשכה חודשים ארוכים. השתלים שבוצעו לה בלסת התחתונה במסגרת טיפול קודם כשלו, והיא ביקשה שיקום חדש, שיחזיר לה את היכולת ללעוס ולחייך ללא כאבים. אלא שמה שנראה כמו התחלה חדשה נהפך עד מהרה למסלול ייסורים נוסף - ייסורים שבסיומם קבע בית משפט השלום בתל אביב כי הרופא התרשל וגרם למטופלת נזק של ממש.
על פי פסק הדין שניתן באחרונה על ידי השופט אמיר צ'כנוביץ, הרופא הציע לתובעת תוכנית שיקום מקיפה, בעלות של 86 אלף שקל, שכללה החדרת שתלים בשני הצדדים האחוריים של הלסת התחתונה. אלא שכבר מהרישומים הרפואיים שערך הרופא עצמו היה ברור שמדובר במקרה עדין. הוא ציין כי התובעת סובלת ממחלת חניכיים כרונית מתונה, וכי רקמת החניכיים בלסת התחתונה דקה ועדינה במיוחד - מצב המחייב, לפי מומחים, טיפול הכנה פריודונטלי לפני ביצוע ההשתלות. למרות זאת, החל הרופא בביצוע ההליך ללא טיפול מקדים, ביצע החדרת שתלים במקביל להשתלת עצם, ובכך חרץ למעשה את גורל הטיפול לכישלון.
חוות דעתו של ד"ר מרק קסון, מומחה מטעם התובעת, הצביעה על שורת כשלים בטיפול: הרשומה הרפואית לקויה, מוקדי זיהום לא טופלו, והשתלים הוחדרו בניגוד לפרקטיקה המקובלת. לטענתו, צילומי הרנטגן הצביעו על החדרה לקויה של השתלים, והגשר שהותקן עליהם לחץ על החניכיים וגרם לתובעת כאבים בלתי נסבלים. ד"ר קסון העריך כי עלות טיפול מתקן הדרוש כעת מגיעה ליותר מ-100 אלף שקל, וקבע לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 20%, בשל הפגיעה בפרקי הלסת.
מנגד, ד"ר דניאל ניצן, מומחה בכירורגיית פה ולסת מטעם ההגנה, טען כי לא נפל כל פגם בטיפול. לדבריו, מצב החניכיים של התובעת לא הצריך הכנה פריודונטלית, וכי ביצוע השתלת עצם והחדרת שתלים במועד אחד הוא פרקטיקה מקובלת. עוד הוא טען כי התובעת לא גילתה כי היא סובלת ממחלת עור שלפוחיתית ונוטלת טיפול ביולוג -, דבר שלדבריו היה רלוונטי לטיפול.
- עבר החייאה ויצא עם שבר בכתף: מד"א תפצה ב-185 אלף שקל
- כאשר רשלנות רפואית משפיעה על החלטות כלכליות והשקעתיות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכרעת הדין ניתנה לאחר שמונה מטעם בית המשפט מומחה למחלות חניכיים ושיקום הפה, פרופ' אבינועם יפה, שנתן חוות דעת מקיפה. פרופ' יפה לא חסך במלים וקבע כי, "דר' פרמון גם מדבר על עצם דקה ורקמת חניכיים עדינה, הערות אלה שדר' פרמון עצמו מציין היו צריכות להדליק נורות אדומות זוהרות... ניסיון לבצע אוגמנטציית עצם עם רקמה 'דקה ועדינה' מעידה על או חוסר ידע או על חוסר ניסיון או על יוהרה". לדבריו, היה מדובר ב"טיפול כושל ולא ראוי", שהביא לאובדן עצם ניכר סביב השתלים בתוך חודשים ספורים.
