האיש שהפך נוסחה פשוטה למכונת רווחים

ג'ואל גרינבלט גדל בשכונת מידווד בברוקלין, ניו יורק. אביו היה מורה בבית ספר ציבורי, והמשפחה חיה חיים צנועים. כבר בילדותו נמשך למספרים – לא בגלל כסף, אלא מתוך סקרנות. הוא אהב פאזלים, בעיות מתמטיות, ונהנה לשחק בלוח המונופול, שם למד לראשונה את ההבדל בין "להחזיק נכס" לבין "לעשות עליו רווח".

אחרי לימודי תיכון הצטיין, הוא התקבל לאוניברסיטת פנסילבניה – שם סיים תואר ראשון ושני במנהל עסקים בבית הספר וורטון. עוד בימי הקולג', הוא החל לנתח חברות קטנות בבורסה האמריקאית, והבין שמאחורי הרעש של השוק – יש הרבה חברות מעולות שנשכחו על המדף. הוא התחיל להשקיע בעצמו בגיל צעיר, והזיהוי המוקדם של חוסר היעילות בשוק הפך לחתימה האישית שלו.

בשנת 1985, כשהיה בן 28 בלבד, הקים את Gotham Capital – קרן גידור שהחלה עם 7 מיליון דולר בלבד, מהם 1 מיליון מכספו האישי. הוא קיבל גיבוי ממשקיעים נועזים כמו מייקל מילקן, והתחיל להשקיע בדיוק הפוך ממה שעשו מרבית הקרנות: הוא חיפש את הלא פופולרי, המוזנח, והלא מובן – ושם הניח את הכסף.

חפשו את המניות שלא מתחת לפנס - ככה ייצר גרינבלט תשואה של 40% בשנה

והתוצאה? פנומנלית. במהלך עשר השנים הראשונות, הקרן הניבה תשואה שנתית ממוצעת של יותר מ-40%. כלומר, פי שלוש ממדד ה-S&P 500. ההצלחה הייתה לא רק מרשימה – היא הייתה חריגה בקנה מידה עולמי.

גרינבלט נולד בברוקלין, ניו יורק, בשנת 1957. כמו רבים מהשמות הגדולים בוול סטריט, הוא עבר דרך האוניברסיטה של פנסילבניה – בית הספר למנהל עסקים וורטון – שם סיים תואר ראשון ותואר שני במנהל עסקים. כבר בשלב מוקדם התעניין בחריגים: לא מה שכולם קונים, אלא מה שאף אחד לא רוצה.

בשנת 1985, כשהוא בסך הכול בן 28, הקים את Gotham Capital עם סכום התחלתי של 7 מיליון דולר – רובו מהשקעה פרטית של מייקל מילקן, איש האג"ח הידוע לשמצה. בעוד כולם בוול סטריט רצים אחרי מניות החמות, גרינבלט פנה להסתכל היכן שאחרים לא טורחים לבדוק.

והתוצאה? בעשור הראשון לקיום הקרן – מ-1985 עד 1995 – היא הניבה תשואה שנתית ממוצעת של מעל 40%. לשם השוואה, מדד ה-S&P 500 באותה תקופה הניב בערך 12%. כלומר, אם השקעת אצלו דולר, תוך עשר שנים הוא הפך לשלושה עשר דולר.

מה הוא קנה? מניות שאחרים לא רצו. גרינבלט לא חיפש את אפל. הוא חיפש את החברות המוכות, אלו שהשוק לא אהב ולא רצה. למשל, כשהחברה דופונט התפצלה, הוא קנה את חברת הבת Chemours – בזמן שכולם ניסו למכור אותה. הוא חיפש "ספין-אופים" – חברות שמפוצלות מחברות אם, בדרך כלל כשוק מתעלם מהן זמנית למרות שספין אוף מייצר ערך בהמשך. היום זה כבר קצת אחרת, יש משקיעים שמחפשים חברות מהסוג הזה ומשקיעים בהן אפילו רק בשלב שהם מריחים ספין אוף. 

אחת ההשקעות הידועות שלו הייתה ב-Marriott Host Services – חלק שהופרד ממריוט העולמית ונתפס כ"פחות נוצץ". גרינבלט קרא את הדוחות, ניתח את המאזנים – והבין שהשוק פספס. "כשהשוק עסוק בלהגיב לרעש, אתה יכול למצוא שקט – ושם נמצאות ההזדמנויות," הוא אומר לסטודנטים שלו בקולומביה. 

הוא נוהג לומר שהשוק לא טיפש – הוא פשוט רגשי. "השוק הוא כמו בחור צעיר מאוד דרמטי. ביום אחד הוא בטוח שהוא מלך, וביום למחרת הוא בוכה בפינה. אתה צריך להתעלם מהרגשות שלו, ולהתמקד במספרים."

כללי ההשקעות של גרינבלט

בשנת 2005 הוציא את "The Little Book That Beats the Market" – ספר פשוט, קל לקריאה, ובתוכו נוסחה אחת, מהפכנית. "הנוסחה הקסומה" (Magic Formula) מתבססת על שני מדדים בלבד:

תשואה על ההון (Return on Capital) – כדי להבין אם העסק הוא טוב.

תשואה ביחס למחיר (Earnings Yield) – כדי להבין אם המחיר נמוך.

הוא דירג מניות לפי שני הפרמטרים, קנה את אלו שמדורגות הכי גבוה – וחיכה. פעם בשנה מחליפים. זהו. בלי ניתוח אינסופי, בלי תחזיות כלכלה, בלי רגשות. "זה לא עובד כל יום, כל חודש או אפילו כל שנה", הוא אמר, "אבל לאורך זמן, זו הדרך הסטטיסטית הכי טובה להכות את השוק."  הנוסחה הפכה לכלי השקעה אמיתי, אנשים התחילו ליישם את השיטה, והיא הראתה תוצאות טובות במשך שנים.

בואו נתעכב על זה לרגע - תשואה להון מבטאת את התשואה שמנהלי החברה מייצרים על ההון של החברה. אם חברה לדוגמה עם הון של 100 מיליון דולר והרווח השנתי הוא 8 מיליון דולר, אזי התשואה להון היא 8%. התשואה לשווי היא תזזיתית יותר, משתנה על פני כל רגע במסחר. נניח שהשווי שוק של החברה הוא 120 מיליון דולר, אזי התשואה לשווי מתבטאת ב-8 מיליון דולר חלקי 120 מיליון דולר, התשואה היא 6.7%.  אם נניח שהשווי דווקא נמוך מההון - 80 מיליון דולר, נקבל תשואה לשווי של 10%. 

גרינבלט תמך בהשקעות לטווח ארוך והדגיש שהשיטה שלו תיתן תוצאות טובות בטווח הארוך, לא בהכרח בזמן הקצר. אחד הציטוטים האהובים עליו בהקשר הזה הוא: "הבעיה היא שמשקיעים לא מוכנים להיות צודקים בעוד שנתיים. הם רוצים להיות צודקים עכשיו." והוא הזהיר - "אם אתה לא מוכן לראות את המניה שלך יורדת 30% בזמן שאתה מחזיק בה – כנראה שאתה לא באמת מבין מה קנית".

גרינבלט לא אהב לסבך. הגישה שלו הייתה ברורה: אל תנסה להיות חכם מדי – תהיה חכם בעקביות, בהתמדה. העקרונות והכללים שלו היו מאוד ברורים ולכאורה פשוטים. הבעיה היתה ביכולת האנושית ליישם אותם. הנה הכללים:

תפוס ערך – לא תחזיות. הוא האמין שלחזות את העתיד זו משימה כושלת. במקום זה, תסתכל על מה שיש – רווחים קיימים, תזרים מזומנים, החזר על ההון. לדוגמה: כשהשוק נבהל מהתפצלות Chemours מדופונט – גרינבלט ראה תזרים חזק ויחסי חוב סבירים. התוצאה? רווח משמעותי כשהשוק חזר לעצמו.

תן זמן לתיאוריה לעבוד. אם אתה קונה חברה מצוינת במחיר נמוך – ייקח לשוק זמן להבין את זה. מי שממהר למכור – מפספס. גרינבלט החזיק לעיתים השקעות שנתיים-שלוש בלי שראו תזוזה – ואז בבת אחת המניה זינקה.

פשטות גוברת על תחכום. הוא היה מזלזל בקרנות שמפעילות מודלים עם מאות משתנים. מבחינתו – שני פרמטרים פשוטים (תשואה על ההון ותשואה ביחס למחיר) עוקפים את מרבית הקרנות. והנתונים, לאורך זמן, הוכיחו את זה.

קנה כשהשוק מפחד. הוא חיפש מניות שמושלכות לשוליים בגלל אירוע זמני. למשל: השקעה בחברות אחרי שערורייה תקשורתית, כשהפעילות העסקית עצמה נשארה יציבה.

התמדה מנצחת. המשקיעים שמיישמים את השיטה שלו רואים לעיתים תשואות נמוכות בהתחלה – אבל מי שנשאר בתכנית רואה תוצאות. הוא השווה את זה לדיאטה טובה: "לא רואים שינוי אחרי שבוע, אבל תתמיד שנה – והכול משתנה."

איפה הוא היום?

גרינבלט ממשיך לנהל את Gotham Asset Management, מלמד בקולומביה, ומשפיע על דורות שלמים של משקיעים. הוא תורם רבות גם לחינוך הציבורי בניו יורק. הוא נחשב למורה דרך בשווקים הפיננסים, כשה שלקח את היכולות שלו והעביר הלאה למרות שתורת ההשקעות שלו לא טריוויאלית וזה הציטוט שמראה עד כמה הוא צודק ועד כמה קשה להתמיד בזה - "המניות שאתה הכי לא רוצה להחזיק – הן אלו שכנראה הכי כדאי לך לקנות."