אמפא נדל"ן השטלתה על בית חבס הראל ב-4.7 מ' ד'

33% מהבניין בהרצליה פיתוח נותרו בידי משפחת אורנר הבלגית. העסקה משקפת 1,700 דולר למ"ר. בשוכרים: חבס ביג, מי עדן, דיימלר קריזלר ו-ICTS
שי פאוזנר |

אמפא נדל"ן הנמצאת בבעלות משותפת של קבוצת אמפא (50%) וקבוצת נקש (50%) רכשה 67% מבניין משרדים המשתרע על שטח של כ-3,750 מ"ר (מעל הקרקע) ועוד כ-140 חנויות ברח' יד חרוצים בהרצליה פיתוח - בית "חבס הראל". שווי העסקה כ-4.7 מיליון דולר. עם ביצוע העסקה הבניין יקרא "בית אמפא הראל".

יתרת הבניין (33%) נמצאת בבעלות משפחת אורנר מבלגיה.

העסקה בוצעה עפ"י תחשיב של 1,700$ למ"ר. בין החברות ששכרו שטחים בבניין "חבס הראל" הינם: חב' "ביג", חב' "מי עדן", חב' "דיימלר קרייזלר", חב' ICTS ועוד.

"אמפא נדל"ן" הינה בבעלות משותפת של חב' "אמפא" וקב' "נקש" שרכשה 50% מהחברה בתחילת השנה מתוך מגמה של העמקת השקעותיה בישראל. בבעלותה מלון אוכידאה, מפעל פריניר וחב' חלוצה.בין הפרוייקטים של חב' "אמפא נדל"ן": בית אמפא ת"א, מתחם יגאל אלון, בית אמפא הרצליה ובית אמצור בהרצליה, מבנה ברחובות המושכר לחב' שופרסל, שותפות ב"ביג" בבית שמש ועוד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.