כך נתפס ראש כנופיית גנבים ישראלית-פלסטינית; ועל השיטות של גנבי הרכב

כבר בתחילת פסק הדין, השופטת דורית סבן-נוי לא השאירה הרבה מקום לספק. "מצאתי לזכות את הנאשם ב-36 אישומים ולהרשיעו ב-45", היא קבעה. מדובר באישום רחב-היקף נגד מחמד עגל, שהואשם כי היה חלק מרכזי בכנופיה שפעלה במרכז הארץ לאורך חודשים, וגנבה לפחות 81 רכבים – רובם מסוג מאזדה. לא מדובר רק בגניבה, אלא בשיטה ברורה: שליחת אנשים מטעמו של עגל לתוך שטח ישראל, גניבת הרכב, העברתו לשטחי הרשות – ואז שיחה לבעל הרכב עם הצעה: תשלם בין 15 ל-30 אלף שקלים, ותקבל את הרכב שלך בחזרה.

השיחות האלה, ברובן המוחלט, בוצעו ממספרים שונים – לא פחות מ-17 ממספרי ניידים שונים לפי כתב האישום – אבל תמיד בקול דומה, בשפה מעורבת בערבית ובעברית, עם משפטים שחזרו שוב ושוב: "יש לך מישהו ערבי שידבר איתי", או האיום הקבוע: "אם לא תשלם, אני מפרק את הרכב לחלקים – 'אפרוטה'".

מה שהפיל את עגל בסופו של דבר, היה לא טביעת אצבע, לא מצלמת אבטחה, לא עדות של קורבן. הקול שלו. לפי פסק הדין, כל מערך הראיות של התביעה התמקד סביב האזנות, והשוואת קולו של הדובר בכל שיחה לשיחת עוגן אחת – שם מזדהה הדובר כ"אבו עלי". בהמשך מזדהה אדם נוסף בשם "עגל". השופטים האזינו שוב ושוב להשוואות, השוו לתקליטורי חקירה, והגיעו למסקנה ברורה: מדובר באותו אדם.

השופטת לא הסתפקה בכך – היא ציינה כי המתמללים במשטרה תיארו קול ייחודי, עם "עיוות קולי" קבוע. לדבריהם, גם אם עגל ניסה לשנות את קולו – ההאזנה הממושכת חשפה את הדפוסים: אותם איומים, אותו טון, אותה תבנית דיבור.

• מנורה נגד הרש"פ: תובעת אותה על רבע מיליארד שקל
• פוינטר NOK - נסיון ל'נוק אאוט' לגנבי הרכב

לאורך כל המשפט, הנאשם חזר ואמר: זה לא אני. לא הדובר, לא המזדהה, לא המתקשר. הוא אפילו טען כי באותם תאריכים שההאזנות בוצעו, הוא היה עצור בכלל ברשות הפלסטינית. אבל כאן פסק הדין מצטיין בבהירותו: גם אם היו מעצרים קודמים, אין שום ראיה שהוא שהה במעצר בתקופת האישומים. מעבר לכך – ההגנה כלל לא הציגה עד מומחה, אפילו לא חוות דעת, שתערער על זיהוי הקול. הם הבטיחו – ולא קיימו.

הראיות הפיזיות לא הותירו מקום לספק. עגל נעצר כשברשותו פאוץ' עם טלפון סלולרי אשר נקשר למספרים מהם בוצעו שיחות הסחיטה. המסמכים שנמצאו עליו תיאמו מסמכים של בעלי רכבים שנגנבו. לפי פסק הדין, עגל פעל יחד עם שותפים שאין להם אישור שהייה בישראל. הוא היה האיש שבנה את השיטה, והחזיק את הקשר עם הקורבנות. הוא גם היה זה שהציע את העסקאות – והרבה פעמים, כשהקורבנות לא הסכימו, הרכב נעלם לפירוק.

כמו שמסכמת השופטת: "הנאשם לא הוכיח כי לא מדובר בקולו. כל זיהוי שבוצע, בוצע בזהירות, בהתבסס על השוואות חוזרות לשיחת עוגן. העדים לא מיהרו לקבוע שמדובר בו – להפך, במקרים של ספק, הם סימנו את הדובר כ'גבר' או 'נדון' בלבד. אבל כשהם זיהו אותו – הם היו בטוחים לחלוטין".

• תקציב הביטחון תופס נפח: הגירעון יעמוד על 4.9% בשל לחצי המלחמה
• התאוששות בענף המשכנתאות: עלייה בהיקף ההלוואות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כעת, עגל צפוי לעמוד בפני שלב גזר הדין – אבל כבר עכשיו ברור שמדובר באחד מהפסקי הדין המשמעותיים ביותר בתחום עבירות הרכב בישראל בשנים האחרונות.

מכת מדינה: כך פועלות כנופיות גנבי הרכב בישראל

יותר מ-30 רכבים נגנבים מדי יום בישראל, כמעט תמיד לפי תבנית קבועה - התעשייה הזו מתחילה בכפר פלסטיני ומסתיימת בשוק פירוקים או במוסך בישראל עצמה. למשטרה אין מספיק משאבים, והגנבים יודעים את זה היטב.

הציבור הישראלי כבר כמעט התרגל: בכל יום נגנבים בישראל עשרות רכבים, כמעט תמיד באותו אופן – ובכמעט אותו אזור. זוהי לא עוד תופעת פשיעה, אלא תעשייה משומנת, חוצת גבולות, שמגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה.

לפי נתוני המשטרה, כ-1,000 רכבים נגנבים בחודש. 

השיטה: גניבה, הברחה, דרישה לכופר

מרבית הגניבות מבוצעות על ידי כנופיות פלסטיניות שפועלות בשיתוף פעולה עם עבריינים ישראלים. אלה מביאים את הידע, את הגישה לרכבים ואת האפשרות לנוע בחופשיות בערים הישראליות. הפלסטינים מביאים את המקום, את הידיים העובדות – ואת שוק הפירוקים שמעבר לקו הירוק.

השיטה עצמה פשוטה: בלילה או לפנות בוקר נגנב רכב מחניון פתוח או רחוב צדדי. תוך דקות הוא מועבר לאזור קו התפר – דרך מעברים חקלאיים, פרצות בגדר או עם לוחיות רישוי מזויפות. משם, או שהוא מפורק לחלפים ונעלם, או – וזה מעניין במיוחד – הבעלים מקבל טלפון אנונימי: "שלם 20 אלף שקל ותקבל את הרכב בחזרה".

השיטה הזו, המכונה "כופר רכב", הפכה שכיחה מאוד בעיקר במרכז ובשפלה. לעיתים, המשטרה יודעת מי עומד מאחורי המקרה – אך מתקשה להפליל. במקרים רבים, בעלי הרכב בוחרים לשלם, כדי לחסוך את המאבק – או פשוט מתוך ייאוש.

הערים המובילות בגניבות רכבים הן ראשון לציון, תל אביב, פתח תקווה, חולון, לוד, רמלה ונתניה. הרכבים האהובים על הגנבים: טויוטה קורולה, מאזדה 3, יונדאי איוניק, ניסאן קשקאי וג'יפונים מכל הסוגים.

לא פעם נגנבים רכבים לפי הזמנה – כלומר, לקוח כלשהו מבקש רכב מדגם מסוים, עם קילומטראז' מסוים, וצוות הגנבים יוצא לחפש את המועמד המתאים. לפעמים, רכב נגנב כדי לשמש לפיגוע, לבריחה מזירת פשע, או למטרות חילופין.

מה עושים עם הרכב? אחרי הגניבה, יש כמה מסלולים אפשריים: פירוק בשטחי הרשות הפלסטינית – במיוחד באזוריים כמו שכם, טול כרם, קלקיליה וג'נין. הרכב מפורק לחלפים, ומועבר למכירה חופשית – לעיתים אפילו חוזר למוסכים ישראלים. החזרת הרכב בתמורה לכופר – נוהל שקט ורווחי. שימוש לרכב כפול – שימוש במסמכים ובמספרי שלדה מזויפים, כדי לרשום את הרכב מחדש ולמכור אותו ללקוח תמים בישראל.

איפה המשטרה? משטרת ישראל והיחידה המרכזית של מג"ב עוסקות במרדפים כמעט יום-יומיים אחרי גנבי רכב, ולעיתים מצליחות לתפוס רכבים עוד בדרך לגדר. לפי נתונים פנימיים, מדי חודש מסוכלות 300-400 גניבות בין אם על ידי תפיסת רכבים, סיכול הברחות או מעצרים. עם זאת, הרוב של ממקרי הגניבה לא מפוענחים לעולם.