ישראל מנצחת, אבל כנראה שהיא לא יכולה להשיג את מטרת העל בלי ארה"ב. חיסול מתקני הגרעין בארה"ב דורש תקיפה של מטוס B2 החמקן ובעיקר פצצות עומק. לישראל יש יכולת תקיפה מרשימה ומוכחת ונראה שגם אם הכורים מוגנים, חיל האוויר יכול לנצח את ההגנה הזו כפי שניצח את ההגנה בכל מקום באיראן. אבל אין לנו פצצות עומק קרובות לאלו של האמריקאים. אלו הנחות הבסיס, אבל אלו לא עובדות, ולא בטוח שאנחנו לא יכולים לבד - בתקשורת האמריקאית הופיעו בימים האחרונים הערכות שישראל יכולה גם לבד, אם כי ברור שעם היכולות האמריקאיות זה יהיה פשוט יותר.

נראה שישראל גם רוצה את ההצטרפות של ארה"ב, זה יגביר את הקשר, אפילו האינטימיות בין המדינות, זה יעיד על המטרה המשותפת, וזה גם יעיד על הבאות - אנחנו ביחד, גם בהגנה וגם בהתקפה. אולי הצורך הוא לא רק מבצעי אלא גם מדיני, פוליטי. בינתיים דונלד טראמפ נתן לאיראנים עד שבועיים לרדת מהעץ. הוא אמר שההחלטה אם להצטרף למבצע תתקבל בתוך שבועיים. זה קצת טריקי, לכאורה הוא יכול לקבל החלטה גם היום וגם מחר, אבל לא נראה שטראמפ רוצה לשחק בזמנים, אלא לעמוד על המילה שלו - כפי שנתן לאיראנים 60 יום להגיע להסכם וישראל תקפה ביום ה-61, כל הנראה גם כאן הוא ייתן לדיפלומטיה צ'אנס, מקסימום שבועיים, אלא אם יהיה ברור שאין התקדמות ואז זה יכול להיות עוד קודם.

ואז מה יקרה? מכונות השמדה מתוחכמת עם מראה חייזרי - ה-B2 תפעל בשמי איראן. מה שאפילו חשוב יותר הוא לא הצורה והתכונות של מטוס הקרב בעילאי, אלא מה שמסתתר בבטן המטוס: פצצות חודרות בונקרים מסוג GBU-57 שמסוגלות, על פי הידוע, לחדור עד 80 מטר לתוך הקרקע. המטוס כבר נמצא באזור - בבסיסים אמריקאיים שזה בפני עצמו - אמירה חזקה.

האם B2 הוא בהכרח הפתרון לחיסול הגרעין האיראני? לא בטוח. גם החמקן הכי מתוחכם לא מבטיח הצלחה של 100%. באיראן בנו את המתקנים שלהם בעומק רב, פיזרו אותם, והקפידו להסתיר ולכסות בשכבות בטון ואולי חומרים נוספים כל אתר שיכול להיות קריטי. ולכן, לצד היכולות המרשימות, צריך לסייג - אין וודאות מלאה להצלחה. מה שבטוח שהשתתפות של ה-B2 והפצצות המיוחדות תוביל לפגיעה מאוד חמורה וקשה במתקנים, לא בטוח שחיסול מוחלט. 

שאלות ותשובות על ה-B2 והאיום הגרעיני האיראני

האם ה־B2 באמת מסוגל להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים?

ה־B2 נושא את הפצצות הכי מתקדמות בעולם לחדירה לעומק האדמה – מדגם GBU-57 MOP. מדובר בפצצות במשקל של כ־13 טון כל אחת, שנועדו במיוחד כדי לפרוץ בונקרים תת־קרקעיים. אבל כאן צריך לסייג: הפצצות האלו מצליחות לחדור לעומקים של 60–80 מטר בתנאים אידאליים – וזה כולל קרקע סלעית או מבוטנת. חלק מהכורים באיראן, במיוחד פורדו ונתנז, לא רק שנמצאים בעומק רב, אלא גם מכוסים בשכבות רבות של בטון ומוגנים באמצעות טכניקות ייחודיות שתוכננו בדיוק כדי לשרוד תקיפות כאלה.

לכן, התשובה היא – אולי. אם יש מודיעין מדויק על נקודת החולשה, ה־B2 יכול לפגוע קשה. אבל גם אז, אין הבטחה שהוא יצליח לחסל את כל המתקן או למנוע את השבתתו לצמיתות.

למה דווקא ה־B2 ולא מטוס אחר?

כי רק ה־B2 יכול לשלב בין שלושה פרמטרים קריטיים: חמקנות קצה – כמעט בלתי אפשרי לזהותו על ידי מכ”מים. טווח עצום – יותר מ־11,000 ק”מ בלי תדלוק. יכולת לשאת פצצות כבדות במיוחד מבלי לחשוף את עצמו.

מטוסי F35 או F22 אולי חמקניים יותר במונחים של שטח מכ”מי, אבל הם פשוט לא מסוגלים לשאת את פצצות ה־GBU-57. ומצד שני, מפציצים כמו B52 או B1 הם הרבה פחות חמקניים, ולכן גם הרבה יותר פגיעים.

האם קיימת חלופה ל־B2 במקרה הצורך?

בינתיים – לא באמת. ה־B21 ריידר, הדור הבא של המפציצים החמקנים, נמצא בשלבים מתקדמים אבל טרם נכנס לשירות מבצעי מלא. צוללות גרעיניות אמריקאיות שמסתובבות באזור אמנם מחזיקות בטילים מדויקים מאוד – כולל יכולת גרעינית – אבל הן פחות יעילות נגד מטרות שמצריכות חדירה לעומק קרקע מדויק.

כמה B2 יש לארצות הברית והאם היא תשתמש בהם במקרה של תקיפה באיראן?

בפועל יש לארצות הברית 20 מטוסי B2 בלבד, מתוכם לא כולם כשירים לפעולה בו־זמנית. כל משימה שלהם דורשת הכנות לוגיסטיות אדירות. ארה"ב ככל הנראה תפעיל אותם רק אם תחליט שאין ברירה אחרת והאיום האיראני הופך קיומי. זה כלי לשעת חירום, לא למכה יזומה על מתקן קטן.

האם ישראל יכולה לבצע את המשימה בלי ארצות הברית?

לכאורה, ישראל מחזיקה באחת מחילות האוויר החזקים והמתקדמים בעולם, כולל טייסת F35 עם חמקנות טובה ומערכות מתקדמות. אבל גם לישראל אין גישה לפצצות GBU-57, והיא לא מחזיקה במפציצים כבדים שמסוגלים להוביל מטען שכזה. גם הכניסה למרחב האיראני, כשהוא מוגן על ידי טילי נ"מ ורדארים מתקדמים, מצריכה יכולות שאפילו ה־F35 עלול להתקשות מולן. לכן, ללא סיוע אמריקאי, המשימה הזו כמעט בלתי אפשרית – לא בגלל חוסר יכולת טכנית, אלא כי היכולת להרוס מתקני גרעין עמוקים ומוגנים דורשת שילוב כוחות שלא בטוח שיש כיום בידיה של ישראל בלבד.

עד כמה מתקדמים הכורים באיראן מבחינה הגנתית?

כנראה שמאוד. איראן למדה לאורך השנים לא רק מה תקפו אצלה, אלא גם מאירועים בעולם – כמו תקיפת הכור הסורי או המלחמות בעיראק. לכן, הכורים כמו פורדו נבנו בתוך הרים, תחת שכבות בטון עבות במיוחד ובמיקומים גיאוגרפיים שנבחרו בקפידה כדי להקשות על כל סוג של תקיפה. חלקם אף מקושרים בתעלות ומעברים כדי לאפשר העברה מהירה של ציוד וחומר מבלי להיחשף.

מה החשש המרכזי של ארצות הברית מהפעלת ה־B2 נגד איראן?

הפעלת ה־B2 אינה פעולה טקטית רגילה, אלא הצהרה אסטרטגית. השימוש בו עלול להוביל להסלמה אזורית דרמטית. התקיפה תתפרש כפעולה מלחמתית ישירה, ותגובת איראן עשויה לכלול מתקפות טילים, טרור, פגיעה במכליות במפרץ, ואף שיגור מל"טים וטילי שיוט לעבר כוחות אמריקאיים וישראליים. לכן ארצות הברית בוחרת בזהירות מתי ואיך להפעיל את המטוס.

מה יקרה אם גם ה־B2 לא יצליח?

במקרה כזה, תצטרך ארצות הברית לחשוב על אלטרנטיבות – כמו המשך של מערכה מתגלגלת שתשלב לוחמה קיברנטית, תקיפות מרובות גלים, חדירה קרקעית, או סנקציות משתקות נוספות. במקביל, היא תצטרך גם להסביר לעולם מדוע ההפצצה לא הביאה תוצאה מלאה, דבר שיכול לערער את ההרתעה האמריקאית.

האם ה־B2 ישמש גם לביצוע גיחות נוספות מעבר להשמדת הגרעין?

בהחלט. ה־B2 אינו רק כלי "נגד גרעין". הוא יעיל מאוד גם בהשמדת תשתיות קריטיות – תחנות כוח, מתקני תקשורת, מרכזי פיקוד – מבלי להיחשף. המשמעות היא שגם אם לא יצליח לפגוע ישירות בלב הגרעין, הוא יכול לנתק את המתקנים מהעולם ולהשבית אותם לפרקי זמן משמעותיים.

האם ההרתעה של ה־B2 מספיקה כדי למנוע עימות?

זו שאלה פתוחה. בפועל, עצם ההופעה של ה־B2 באיזור כבר מהווה אזהרה ברורה. אבל כל עוד איראן לא מרגישה שהמערב באמת מוכן להשתמש בכוחו, עצם האיום לא תמיד מספיק. הרתעה עובדת כשיש אמון שהאיום יתממש – ואם זה יקרה, ה־B2 בהחלט יהיה הראשון שיתקוף.