דן הלמן: "המשבר הריאלי רק מתחיל וזו הסיבה לכך ששוקי המניות לא מצליחים לתקן"

לדברי הלמן, בשנה הקרובה נחווה בארץ, בדומה לעולם, ירידה במחירי איגרות החוב הממשלתיות הארוכות
איריס בר טל |

"המשבר הריאלי רק מתחיל וזו הסיבה לכך ששוקי המניות בעולם לא מצליחים לתקן". כך אומר דן הלמן, מנכ"ל הלמן-אלדובי קרנות נאמנות. להערכתו, הירידות בשווקים המתפתחים יימשכו גם בתקופה הקרובה.

"בשבועות האחרונים היינו עדים להתרחבות המשבר מחוץ לגבולות המערב כאשר יותר ויותר מדינות מבקשות סיוע מקרן המטבע העולמית. איסלנד (המדינה המערבית הראשונה שמבקשת ומקבלת סיוע מקרן המטבע העולמי מאז שנות ה-70) והונגריה כבר קיבלו מענק. בלרוס, אוקראינה ופקיסטן נמצאות בדיונים. מדינות אלו לא יהיו האחרונות" מעריך הלמן.

לדבריו, משבר האשראי פוגע בצורה חזקה במדינות המתפתחות. כך למשל ראינו השבוע את תחילת קריסתה של ארגנטינה ואם שופטים על פי התנהגות המטבעות גם טורקיה ודרום אפריקה בבעיה קשה והרשימה רק מתארכת.

הלמן מציין כי הגל הנוכחי של המשבר, מקורו בפאניקה שמתחילה במגזר קרנות הגידור שאיננו תחת רגולציה ונראה כי אלפי קרנות גידור נכנסו לחדלות פירעון ולא יכולות לשלם למשקיעים שלהם אפילו חלק מהקרן. "התחזית האופטימית בענף מדבר על מחיקה של מחצית משוק קרנות הגידור" אומר הלמן.

ומה בשוק הסולידי? לדברי הלמן, הורדת הריביות של הבנקים המרכזיים משפיעה על איגרות החוב הממשלתיות לטווח קצר בלבד ולכן צפויה ירידה באג"ח הממשלתיות ארוכות הטווח".

לדבריו, עלות תוכניות החילוץ השונות בצירוף ירידה מהכנסות ממיסים בכלל מדינות המערב, יובילו לשלב האחרון והגדול מכולם במשבר הפיננסי והוא ירידה במחירי איגרות החוב הממשלתיות הארוכות. גם בישראל נחווה תהליך דומה בשנה הקרובה. "חשוב להדגיש כי הן ירידות הריבית של הבנקים המרכזיים והן הבריחה לחוף מבטחים משפיעות בעיקר על איגרות חוב ממשלתיות לטווח הקצר ולא אגרות החוב הארוכות". מוסיף הלמן.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.