ההאטה נמשכת בארה"ב, אירופה ויפן מגלות חוסן
בשווקי המניות נרשמה מגמה מעורבת ללא שינוים משמעותיים במדדי המניות העיקריים. בשוק האג"ח הפעילים מניחים כי הריבית בארה"ב לא תופחת בזמן הקרוב ועל כן האג"ח ל- 10 שנים של ממשלת ארה"ב נסחרת מזה חודש ימים סביב הרמה של 4.67%. הדולר התחזק מעט במאי מול המטבעות העיקריים אך עדין נמצא בנקודת שפל נמוכה מאוד.
מרבית הנתונים מהמשק האמריקאי ממשיכים להצביע על האטה בצמיחה ואף תומכים בעדכון אומדן הצמיחה של הרבעון הראשון כלפי מטה. במרץ נרשמה עליה נמוכה משמעותית מהצפי בגידול המלאים של העסקים ובמקביל נרשמה הרעה בגירעון המסחרי באותו החודש. שני נתונים אלה תומכים בהפחתת קצב הצמיחה מרמה של 1.3% על פי האומדן הראשוני לרמה של 0.5%-0.6% במונחים שנתיים. סביר להניח כי לירידה בפעילות הכלכלית - שנצפתה בין היתר גם בירידה המפתיעה במכירות הקימעונאיות בחודש אפריל - יש תרומה להמשך ההתמתנות בסביבת המחירים.
האינפלציה ממשיכה להתקרב לרמה הרצויה אליה מכוון הבנק הפדראלי (1%-2%) אך נראה כי הוא ימתין עם הפחתת הריבית בשלב זה. מנגד, באפריל חלה עליה בייצור התעשייתי מעבר לצפי והיא עולה בקנה אחד עם האיתות שסיפק מדד מנהלי הרכש של המגזר מוקדם יותר החודש. עם זאת, לא ברור עדיין האם העלייה בייצור תימשך גם בחודשים הבאים.
בשוק הדיור חלה עליה מפתיעה בהתחלות הבניה בחודש אפריל ובאותו החודש חלה ירידה משמעותית (8.9%) במספר היתרי הבניה – מדד מקדים לפעילות עתידית בענף. המשכה של החולשה בענף הדיור מקבלת משנה תוקף נוכח רמת השיא של מלאי הבתים יד שנייה ושל בתים חדשים שלא תומכת בהמשך הבניה בעתיד. בנוסף, המשבר המתמשך בשוק הסאב-פריים למשכנתאות מכביד על כל התאוששו ת בענף.
באירופה הצביע האומדן הראשוני על צמיחה של 2.4% ברבעון הראשון. הצמיחה בגרמניה הפתיעה כלפי מעלה ונמשכת המגמה של עליה בהשקעות העסקים שם. האינפלציה בחודש אפריל נותרה יציבה ברמה של 1.9% והבנק המרכזי האירופאי החליט להותיר את הריבית על כנה. עם זאת, סיפק הנגיד הבנק האירופאי איתות ברור להעלאתה בחודש יוני.
ביפן, קצב הצמיחה לרבעון הראשון הסתכם גם כן ב- 2.4% כשהצריכה הפרטית והיצוא נטו הובילו את הצמיחה ברבעון זה. למרות קצב הצמיחה הנאה ההאטה שנרשמה בהשקעות העסקים מעיבה על הצמיחה ברבעונים הקרובים. מנגד, המשכה של מגמת הצמיחה החיובית בעולם מפחיתה את הסיכון שמחזור הצמיחה הנוכחי ביפן יפגע משמעותית.
השבוע הקרוב צפוי יבול דל של נתונים ובשבוע כזה מה שיניע את השווקים הן בעיקר ציפיות המשקיעים לגבי הבאות. פיסגה בין סין לארה"ב צפויה לתפוס מקום באמצע השבוע ונתוני המסחר בין שני המדינות הללו ממשיכים ללמוד על גירעון מסחרי הולך וגדל של ארה"ב מול סין. עוד לפני פרסום הנתונים האחרונים על הגירעון המסחרי הדבר גרר למתיחות בין שני המדינות יש לקוות שפסגה זו תפיג אותה מעט.
כנס הנדל"ן. קרדיט: יואל אליווהדמרי ביביסט - אז מה?
ויכוח סוער בין ראול סרוגו שטען כי נתניהו מזניח את התשתיות ומותיר מעל ל-80 אלף דירות לא מכורות. אל מול יגאל דמרי, בעל השליטה בחברת דמרי, אשר השיב כי הכלכלה חזקה והנתונים מופרזים. מעבר ללהט הפוליטי, ברור שהבורסה, שוק ההון והכלכלה הישראלית פועלים על פי חוקי שוק ולא על פי נאמנות פוליטית
הוויכוח שפרץ בין ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים לשעבר, לבין יגאל דמרי, בעל השליטה בחברת דמרי דמרי 3.17% , העוסקת בבנייה למגורים,ייזום פרוייקטים ונדל"ן מניב - על במת כנס הנדל"ן השנתי של הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה
"זמורה" והמרכז האקדמי פרס, היה סוער, טעון, ובעיקר סימבולי. סרוגו האשים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו “זנח את נושא פיתוח התשתיות” וכי “יש מעל ל-80 אלף דירות שלא נמכרו”, וטען שהממשלה עסוקה בכיבוי שריפות במקום בחזון ארוך טווח. דמרי מצדו ענה ושאל: “למה אתה מתלונן
על ראש הממשלה? מזל שלנו שהוא ראש הממשלה! הכלכלה חזקה. לא מכיר מספרים של 80 אלף, מהיכרותי מדובר ב־20-30 אלף דירות. אתם רק מחפשים את מה שרע. דבר אחד חסר לנו - קצת יותר אחדות”. מדובר על שתי תפסיות שונות שביניהן שוק אחד שמתמחר הכול לפי חוקי כלכלה ולא לפי נאמנות
פוליטית.
הבורסה ושוק ההון אינם ימין פוליטי או שמאל פוליטי. הם מערכת תמחור של סיכונים וציפיות. הבורסה במיוחד אגב - מתמחרת את הציפיות של הפועלים בשוק. מניות של חברות בנייה עולות או יורדות לפי האופן שבו פועלת החברה. בין היתר בוחנים אותה על פי קצב מכירת הדירות, שיעור רווח גולמי, עלויות מימון, רמת המלאי והנזילות, והיכולת של הנהלה לעמוד ביעדים. מצד האג"ח, הקבלנים לא מתומחרים לפי מחיאות כפיים או עידוד מהקהל, אלא מבחינה מעמיקה של לוחות סילוקין, ביטחונות, יחס כיסוי חוב, ריבית שמשולמת, ההיסטוריה של אותה חברה ואיך היא שילמה ועמדה בהתחייבויותיה בעבר. גם בנק מלווה לא מעניק ליווי סגור על בסיס דעות פוליטיות, אלא על בסיס קדם-מכירות, הון עצמי, איכות הבטוחות ויכולת ביצוע.
מנקודת המבט הזאת, הוויכוח על “כמה מלאי לא מכור יש” פחות חשוב משנדמה. מעבר לכך שהגדרה של “מלאי לא מכור” יכולה להשתנות (דירות גמורות לעומת דירות בשלד, היתרי בנייה וכו') השוק ממילא בוחן כל פרויקט לגופו: היכן הוא ממוקם, איזה מוצר הוא מציע, האם המחיר תואם את כוח הקנייה המקומי, ומהו קצב המכירות בפועל. חשוב לציין - זה לא אומר שהפוליטיקה לא משפיעה. היא בהחלט משפיעה, אבל דרך מדיניות קונקרטית שמזיזה פרמטרים כלכליים, לא דרך זהות המצביע או העדפתו. כשיש האצה בהיתרי בנייה ובהליכי תכנון, עקומת ההיצע זזה. כשמאושרות מכסות לעובדים זרים בענף, עלויות וזמני ביצוע משתנים. כשמקדמים תשתיות תחבורה ומפחיתים היטלי פיתוח - תמחור הקרקע משתנה. וכשהריבית בבנק ישראל יורדת או עולה: לוחות התשלומים, כדאיות המשכנתאות ותמחור האשראי בענף מתעדכנים כמעט באופן מיידי.
מהסיבה הזו, גם אם נשמעים נתונים שונים על מספר הדירות הלא מכורות, המשקיע הסביר שואל את עצמו: מה קצב המכירות של החברות הציבוריות, מהו שיעור הריבית על ההיוון על נדל"ן שבידה, כמה תזרים חופשי נותר אחרי שירות החוב, עד כמה הפרויקטים ממונפים, והאם יש התאמה בין מחיר המוצר לבין כושר ההחזר של משקי הבית. עיתוי, תמחור, ותמהיל, אלה שלוש מילים שמכריעות יותר מכל ויכוח פוליטי בהקשר של חברות נדל"ן בדגש על חברות בנייה.
- "דירה ממוצעת בישראל צריכה לעלות מיליון שקל" - לא תאמינו מי אומר את זה?
- התאחדות הקבלנים; רוני בריק צפוי להחליף את ראול סרוגו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ומה לגבי “הכלכלה חזקה”?
גם כאן, התשובה נקבעת במדדים אמפיריים ודי ברורים: תעסוקה, שכר ריאלי, קצב אשראי, נפח משכנתאות, התחלות בנייה ומדדי מחירים. זה לא נקבע לפי אהדה למנהיג זה או אחר. חברות ותיקות יודעות לעבוד טוב גם בסביבה מאתגרת: הן מצמצמות מלאי איטי,
משנות תמהילי דירות, מציעות מסלולי תשלום (20/80 וכד'), ומנהלות את התזרים בזהירות. אחרות יתקשו יותר. אגב, לאחר שבנק ישראל הגביל את מבצעי ה-20/80 בתחילת השנה וקיבלנו הסברים בדוחות של חברות הנדל"ן למגורים שזה מה שהאיט את המכירות. כעת הן מקבלות 'סוכריה' חדשה - חבל הצלה ליזמים - תוספת לשטח הממ"ד תקזז את ירידת המחירים.
