משקיעים פרטיים מקדישים בממוצע שש דקות בלבד למחקר לפני רכישת מניה, כך עולה ממחקר של NYU Stern ו-NBER. התוצאה: תשואה ממוצעת של 16.5% ב-2024, לעומת 25% של מדד S&P 500. הפער הזה, שמייצג אובדן של אלפי דולרים לכל משקיע, נובע מדפוסים פסיכולוגיים שתועדו במחקרים אקדמיים רבים בשנים האחרונות. 

בנג'מין גראהם, שנחשב לאבי ההשקעות הערכיות, כתב ב"המשקיע הנבון": "הבעיה העיקרית של המשקיע,  ואפילו האויב הגדול ביותר שלו, היא ככל הנראה הוא עצמו". המחקרים החדשים מספקים בסיס אמפירי לאמירה הזו.

מדד הפחד כמנבא תשואות

במחקר שפורסם בנובמבר 2024 ב-Finance Research Letters, בחנו החוקרים פארל ואוקונור (Farrell & O'Connor) את מדד ה-Fear and Greed של CNN כמנבא תשואות. המחקר השתמש בנתונים מ-2011 עד 2024 ויישם מבחני סיבתיות כדי לבדוק האם רגשות משקיעים יכולים לחזות תנועות שוק.

הממצאים היו מובהקים: המדד חוזה תשואות של מדדי S&P 500, נאסד"ק וראסל 3000 ברמת מובהקות של 1%. יתרה מכך, מדד הפחד היה טוב יותר ממדד ה-VIX, מדד התנודתיות המסורתי, כמנבא של תשואות מניות.

• הבנק מול בית ההשקעות, מי מנצח בקרב על הסוחר הישראלי?
• העמלה מתייקרת - זו הפקודה שהבורסה משנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פארל ואוקונור מציינים ממצא נוסף: יכולת החיזוי של המדד משתנה לאורך זמן. הכוח המנבא היה חזק יותר בתקופה שלפני 2014, אך נחלש בשנים האחרונות. הסבר אפשרי: השווקים מתאימים את עצמם בהדרגה למידע פסיכולוגי, לפחד ולגרידיות, כך שאנומליות נוטות להיחלש ככל שהן מתגלות.

בשבוע שעבר אישרה הממשלה את תקציב 2026. מאחר וכלל לא ברור באם התקציב יאושר בכנסת בשל הקושי הפוליטי להעביר אותו, נראה שראוי להתייחס לשני רכיבים מרכזיים אשר משפיעים על התקציב שכל ממשלה אשר תהיה תידרש להתייחס אליהם. הרכיב הראשון הוא תקציב הביטחון. בשנה הקרובה יעמדו לרשות משרד הביטחון תקציב של 112 מיליארד ש"ח שמהווה אמנם קפיצה חדה לעומת השנים שלפני המלחמה, אולם ההערכה היתה שתקציב הביטחון יהיה גבוה בהרבה מזה שאושר. לצד זה נוסיף תחזית לא מופרכת, התקציב בפועל יהיה גבוה בהרבה. אלא שהסיפור בהקשר של תקציב הביטחון הוא אינו התקציב לשנה הקרובה, אלא להתחייבות הרב־שנתית בעתיד. עוד לפני אישור התקציב, הצהיר ראש הממשלה שיש צורך לבצע תוספת הדרגתית של כ 350 מיליארד ש"ח החל מ 2027 לתקציב הביטחון, כלומר תוספת שנתית ממוצעת של כ־30–40 מיליארד ש״ח מעל בסיס התקציב הנוכחי. המשמעות של תוספת בהיקף של כמה עשרות מיליארדים בשנה לביטחון אינה עוד “שורה בתקציב”, אלא שינוי עומק בהרכב ההוצאה הציבורית. בשנים האחרונות ההוצאה הביטחונית כבר קפצה במידה ניכרת על רקע המלחמה, והחוב הממשלתי עלה לסביבת כ־69% תוצר, לאחר שנים שבהן נשמר סביב 60%. המשמעות של התוספת שמוצעת היא הפיכת רמת ההוצאה הביטחונית הגבוהה מ”זמנית בגלל המלחמה” לבסיס קבוע של התקציב. בנוסף וכפי שניתן לראות בטבלה שמצורפת למטה, כמעט בכל שנה מסגרת תקציב הביטחון נפרצת, מה שמעיד על גישה "גמישה" למדי בכל מה שקשור בעמידה ביעדי התקציב.

השאלה איננה האם יש הצדקה להגדיל את תקציב הביטחון אחרי השנתיים האחרונות, אלא איך מממנים את זה מבלי לפגוע ביציבות המשק ולאפשר לו להמשיך ולצמוח. נגיד בנק ישראל אומר זאת במפורש בדבריו בישיבת הממשלה, ברמת ההוצאה הביטחונית שנדונה, יחד עם ההוצאה האזרחית הנוכחית וההיקף הנוכחי של ההכנסות ממיסים, יחס החוב לתוצר לא יירד והוא אף עלול להתקרב ל-80% תוצר לקראת סוף העשור, אם לא ייעשו התאמות. הנגיד חוזר ומדגיש בדבריו את החשיבות של הסבת משאבים להשקעות תומכות צמיחה בתשתיות ובהון אנושי ולצמצום תקציבים שמייצרים תמריץ לאי-יציאה לעבודה ולאי-רכישת השכלה. למי שתוהה, הנגיד מדבר בדיוק על הרכיב המרכזי השני שעימו תצטרך להתמודד כל ממשלה בעתיד והוא גיוס החרדים והשתתפותו של הציבור החרדי בשוק העבודה. הנגיד קושר במפורש בין מבנה השירות הצבאי לבין הצמיחה הכלכלית, שימוש מוגבר בימי מילואים כתחליף להגדלת הצבא הסדיר הוא יקר גם תקציבית וגם דרך אובדן ימי עבודה ושיבוש הפעילות במשק. במקביל, פטור משירות לאוכלוסיות שמשתתפות בשיעור נמוך בשוק העבודה מגדיל את הנטל על האוכלוסייה העובדת, מכביד על התקציב ופוגע בצמיחת המשק. מבחינה כלכלית, הרחבת ההשתתפות של החברה החרדית הן בצבא והן בשוק העבודה היא מנוע הצמיחה המשמעותי ביותר שהמשק יכול לקבל.

בעוד שכל דיון בנושא של שילוב של האוכלוסיה החרדית ברבדים השונים של המשק והצבא מוסט להיבטים וההשלכות הפוליטיות של הנושא, הרי שמהות הדיון היא בעיקר כלכלית וכמובן שגם חברתית. היכולת של המשק להכיל את הסיטואציה הנוכחית הגיעה לידי מיצוי וברור שבשל המגמות הדמוגרפיות, ככל שהממשלה לא תידרש לנושא, כך ההשפעה של הנושא הזה תהיה יותר משמעותית על המשק. כל זה משפיע גם על המדיניות המוניטרית. התביעה מנגיד בנק ישראל להפחית את הריבית באופן מיידי, כאילו שהסיטואציה הנוכחית היא רגילה, היא מנותקת מהמציאות המתהווה. בנק ישראל לא ישנה את הריבית עד שלא יהיה ברור לו שצד ההוצאות של הממשלה זוכה למענה ראוי בצד ההכנסות. במילים אחרות, עד שלא תוצג בפניו תוכנית פעולה לעידוד הצמיחה שתסיע להפחית את החוב, הריבית תישאר במקומה. הרבה יותר קשה להתמודד עם האטה ואינפלציה כאשר החוב הולך וגדל ואז לא רק שהריבית לא יורדת, אלא היא אף עולה. תשאלו את מי שחווה סיטואציה דומה בתחילת המאה.

• כל עוד אין רגיעה, כדאי לשמור על פוזיציה דפנסיבית בתיק האג"ח
• אינפלציה – עלייה לצורך עלייה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בשורה התחתונה, הסיפור הוא אינו תקציב המדינה לשנה הבאה אלא האופן שהממשלה תתמודד עם האתגרים שמציבה בפניה מערכת הביטחון והשילוב של הציבור החרדי בשוק התעסוקה ובצבא. יש לומר, היכולת של המשק להתמודד כיום עם האתגרים הללו היא גבוהה במידה ניכרת מזו שהיתה במשבר של שנת 2001. כל מה שצריך זה לקבל החלטות קשות אבל חשובות. תודיעו לבנק ישראל כשאלו יתקבלו.