"האח הקטן והחתרן של העיתונות": הספד לרשת 'זמן מעריב'

"לו הייתי נאלץ לבחור בין מדינה שיש בה ממשלה ואין בה עיתונות, לבין מדינה שיש בה עיתונות ואין בה ממשלה, הייתי בוחר באפשרות השנייה", תומס ג'פרסון.

תומס ג'פרסון היה בחור רציני. האיש כיהן כנשיא ארה"ב, נחשב לאחד מהאבות המייסדים של המדינה, ועד היום - אם תשימו את היד שלכם על שטר של 2 דולר - תמצאו את דמותו מרצינה אליכם מבט. ג'פרסון, כאמור, היה ממקימי הממשל האמריקאי אולם למרות מקצועו, היה מעריך גדול של העיתונות החופשית, זו שהיום, עם סגירתה הצפויה של רשת 'זמן מעריב', קיבלה מכה קשה.

זה השלב שבו מצקצקים בלשון, נושפים בזלזול ואומרים לעצמכם: רשת 'זמן'? למי אכפת. אז זהו, שלכם אכפת. כי רשת 'זמן' שהיה לי הכבוד לערוך בה 3 עיתונים עד שנת 2010, הייתה האח הקטן והחתרן של העיתונות הישראלית. זה שבועט במוסכמות, שנושך, שנאבק, שמציף דברים בלי פחד, זה שעושה את כל הדברים הקטנים שעושים עיתונות לחופשית - עד שתש כוחו.

6 שנים הייתי כתב ולאחר מכן עורך ברשת 'זמן מעריב'. אני מנסה לדלות מהזיכרון ומוצא מקרה אחד בלבד בו אמנון דנקנר ז"ל, עורך 'מעריב' דאז, פסל לנו כתבה. במקרה שני שעולה לי לראש, ביקש אבי בטלהיים, אז המשנה לעורך, לעבור על ביקורת אוכל שעמדתי לפרסם. אלה 2 טיפות בים. בשאר אלפי הכתבות שכתבתי, ובעיקר באלה שאישרתי כעורך, איש לא התערב.

גם כשהרשת החלה להתמוטט, אט אט, כמו בלטות שנושרות ממבנה ישן, נשאר החופש העיתונאי איתן כשהיה. גם כשישבתי עם מי שהיה העורך הראשי של הרשת ברוב התקופה, יואב צור, בלשכות של ראשי ערים שהיו מוכנים לזרוק אותי ואותו מהחלון, גם אז, לאחר שהוחלפו הדעות, התפרסמו התחקירים, קשים ככל שהיו. הסיפורים הקטנים האלה לא רק הפכו את רשת 'זמן' למפיצת עיתונים ש(ברוב הזמן) היה מעניין לקרוא, אלא גם נתנו במה לעיתונים אחרים להעלות את הרף ולהעיז. רשת 'זמן', אולי בגלל דלות התקציב, אולי בגלל הרגשת ה"ביחד" ששררה אז ב'מעריב', נהנתה משיתוף פעולה הדוק במיוחד עם עיתון האם. כך מצאתי את עצמי כעורך רוב מוספי החג של הרשת בין 2007-2010, נהנה משירותיהם של בן כספית, עופר שלח, שלום ירושלמי, בן דרור ימיני, דרור גלוברמן ואחרים. כך מצאו עצמם כתבים צעירים מעבירים ידיעה לעורך המקומון שלהם, ומוצאים אותה ביום חמישי בבוקר מככבת בעמודי החדשות של העיתון הארצי. כמו שיודע כל אוהד ספורט, דקות משחק זו הדרך לגדל כוכבים, וברשת 'זמן' היו דקות משחק, או עמודים למלא, בשפע.

סקירה מהירה של האנשים שעבדו איתי ביחד ברשת, רק מראה את רמת החומר האנושי הגבוה שעבד בה. עמיתיי לשעבר ב'זמן מעריב' נמצאים היום ב'ידיעות אחרונות', 'הארץ', 'סופהשבוע' החדש, בערוץ 2, ב'עובדה', בערוץ 10 וערוץ 1, ובתפקידים בכירים באתרי האינטרנט. רק בשביל לסבר את האוזן, הנה כמה פרשות מהתקופה האחרונה. עמנואל רוזן, זוכרים? קראתם עליו בתחקיר של גילי איזיקוביץ ושרון שפורר. לי זה נראה כאילו רק אתמול גילי כתבה עבורי את כתבת המגזין הראשונה בחייה (דירוג עשרת הערבים העשירים ביותר בישראל). את המוסף השבועי של 'סופשהשבוע' עורך מאור זכריה, שנדמה כאילו רק אתמול ביקש ממני "להרים טלפון לאלי אוחנה, פשוט הוא לא מוכן לדבר איתי", כשהיינו שנינו כתבי ספורט ב'זמן תל אביב'. דורון כהן, זה שמעליו, ביקש ממני לכתוב תיק חבצלת לרלף קליין, כתבה שלשמחתי נשארה הרבה זמן בנפתלין. אלכסנדר כץ, שהיה הסגן שלי ב'זמן השרון', עורך את האתר שעל גביו אתם קוראים שורות אלה (כן, קומבינה, אלא מה?). אלה ברייר, סגניתי ב'זמן השרון' ועוד לפני כן כתבת טרייה, היא היום הדוברת של יו"ר וועדת החינוך. את העורך הראשון שלי, עוז בן יצחק, תמצאו בראשות 'ידיעות תל אביב' החזק, וכתב החינוך של ערוץ 10, אסף אוזן, היה רק לפני 6 שנים כתב מדור הלילה, שבתור עורך מדורים ב'זמן תל אביב' - הייתי מתחנן אליו שיעביר כתבות בזמן. חברו למערכת, מאור צור, היום כתב הפלילים של ערוץ 10, התחיל את דרכו ככתב פלילים ב'זמן מקומי'. והרשימה, תאמינו לי, בלתי נגמרת.

אז תסלחו לי שאני כותב את רשימת המכולת הארוכה הזאת, היא למעשה לא מתחילה לגרד את קצה הקרחון ורק מוכיחה כמה המקום שקראו לו "רשת זמן מעריב", היה איכותי. לא היה שם כסף, לקראת הסוף גם לא היו עמודים ופרסומות אף פעם לא מכרו שם. אבל הייתה שם, בין המחשבים האיטיים והכיסאות המתנדנדים, כמות אדירה של נשמה ששייכת לאנשים שחלמו לשנות את העולם דרך העיתונות. היום, כמו שראיתם, רובם מוברגים היטב במקומות אחרים, ובכל זאת, נדמה לי שעם סגירת רשת 'זמן מעריב', משהו קטן מת איתם, משהו קטן אבל קריטי מת עם התקשורת הישראלית. סגירת רשת 'זמן מעריב' היא בסך הכל עוד מסמר קטן בארונה של התקשורת שספגה את סגירת 'חדשות', 'דבר', 'שם המשחק', 'רייטינג', 'שבוע ספורט' ושאר מוספים שריפדו את חיינו. העניין הוא שבסוף כבר לא יישארו מסמרים.

יעוז סבר היה עורך אשכול 'זמן השרון', וכיום מנכ"ל משרד היח"צ 'סבר הופר תקשורת'