אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון, או העבודה הגרועה בעולם
בשנת 2009 זכה פרויקט יוצא דופן של לשכת התיירות בקווינסלנד, בעשרות פרסים נחשבים כולל הזכייה הגדולה מכולן בעולם הפרסום-שיווק - אריה הזהב בפסטיבל קאן. מדובר היה בהצעה ל"עבודה הטובה ביותר בעולם" - שמירה על אי שהוא שמורת טבע מדהימה, בתנאי 5 כוכבים. הבאזז התקשורתי היה אדיר, ומאות מיליונים ברחבי העולם פנטזו על הג'וב החלומי.
בשבוע שעבר, פרסם הוול-סטריט ג'ורנל את גרסת המציאות של העבודות הטובות ביותר והגרועות ביותר בעולם.
כשצוללים לתוך הדוח המלא, מגלים שהתמונה למעשה גרועה הרבה יותר. הנה לדוגמא כמה מקצועות שהם טובים יותר (או גרועים פחות) מלהיות כתב בעיתון, כאמור מקום 196 בדוח: פועל זבל (160), שוטף כלים (193), אחות בבית חולים (89), טכנאי שמנקה כורים גרעיניים (115), שוטר (163), ואפילו מלצר במסעדה זכה למקום אחד גבוה יותר מכתב בעיתון (195). למעשה, כל המקצועות בעיתונות ובתקשורת המסוקרות בדוח, נמצאות בצד הלא נכון של 100 העבודות הטובות בעולם. כך למשל שדרן רדיו או טלוויזיה (191), צלם עיתונות (166), עורך פרינט (118), עורך וידאו (121) ואפילו סופר (113). אגב, מה שירגיז אולי כמה מהעיתונאים, זו העובדה שגם בעלי המקצוע בהם נוהגים חלק מהעיתונאים להתעמר (במקרה הרע) או לזלזל (לרוב), היחצנים, נמצאים - לפחות לפי הדירוג האמריקני - במרחק שנות אור מהם בדוח, במקום ה-70 המכובד, הרבה לפני רופאים וטייסים. כן ידידי העיתונאים, אותם כותבי קומוניקטים מרוויחים יותר טוב, עובדים בפחות לחץ ויש להם אופק תעסוקתי בטוח הרבה יותר מרובכם.
בעבר הלא רחוק הייתה למקצוע העיתונות הילה של זוהר. העיתונאים בסרטים האמריקנים של שנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה היו מרוצים ממעמדם, אכלו תדיר במסעדות (תרגיעו, על חשבונם...), ותמיד קיבלו הצעות מפתות. חלקם אף היו גיבורים של ממש. אז איך הפך מקצוע העיתונות לאחד הגרועים בעולם? או במילים אחרות, אם נישאר לרגע באלגוריה ההוליוודית: איך הפך סופרמן ללוזר-מן?
חלק מה"אשמה" אפשר לתלות במהפכה הטכנולוגית-תקשורתית שעברנו בשנים האחרונות. בימינו, קלארק ולואיס לא היו רודפים אחרי סופרמן ברחובות מטרופולין או בערבות קנזס, אלא היו מחפשים עליו בגוגל ודולים תמונות מהפייסבוק (במקרה הטוב), או מסתפקים בשכתוב הקומוניקט של היחצן שלו (ברוב המקרים). הילת הזוהר של חיפוש האמת בשטח, גילוי השחיתויות והמלחמה ב"רעים", התחלפה בפפראצי, לא רק של תמונות אלא גם של סטטוסים מהפייסבוק.
מבחינה מקצועית, דווקא תרבות הרייטינג שקידשה את המטרה על פני האמצעים, היא זו שגרמה לזילות המקצוע בעיני הקהל, למרות שאותו (את הקהל) היא באה לרצות. כך הפכה התקשורת ל"שמאלנית" (בחוגים מסוימים), ל"ימנית" (זו האופנה בשנים האחרונות), ל"מגויסת" או סתם לצמאת דם. הכלים התקשורתיים זמינים כיום לחוג רחב הרבה יותר של אנשים ואישים, והם תוקפים את העיתונות בנשק שלה עצמה. כך למשל שר בכיר שספג השבוע ביקורת מוצדקת מאחד מבכירי העיתונאים בארץ, מיהר לתקוף אותו בחזרה אישית ותקשורתית, וקיבל כותרות -
על רקע התנודות בשוק הפרסום, הביטחון התעסוקתי של העיתונאים ירד כמעט לאפס. למרות התחזיות לבקרים של אנשי הדיגיטל, לא האינטרנט הרג את העיתונות, לפחות עדיין לא, בדיוק כמו שהטלוויזיה לא הרגה את העיתונות המודפסת בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. ברשתות החברתיות אנשים דנים ומתלהמים על כתבות של 'ידיעות' ו'הארץ', וההישג הגדול ביותר בו מתפארים רוב אנשי הניו-מדיה בפייסבוק, הוא סריקה של ידיעה עליהם באחד מעיתוני הפרינט, שבחלק מהמקרים קיבלה פחות חשיפה מסטטוס ממוצע שלהם.
העיתונות הורגת את עצמה, לאט אבל בטוח. זה מתחיל בכתבים במקומונים שמוכנים לעבוד ללא תמורה לבד מקרדיט, אבל זה נובע מהעורכים והמו"לים שמוכנים להעסיק אותם בצורה זו. נכון, רוב הצרכנים במציאות של היום כבר לא ממש שמחים לשלם כסף על תוכן, אבל 'ישראל היום' הוא לא החינמון הראשון שגילה שאפשר להרוויח גם בלי למכור את העיתון, קדמו לו עיתונים גדולים יותר ומרוויחים הרבה יותר באירופה. אבל קל הרבה יותר לשלם מעט או לא לשלם כלל עבור תוכן איכותי.
גם ההתערבות הברוטאלית בשנים האחרונות של המו"לים ושליחיהם בתוכן המערכתי, גובה את המחיר הן מהעיתונאים והן מהקוראים. התחרות והאגו העבירו אותם על דעתם: ה-TheMarker תוקף את דנקנר, שקונה את 'מעריב', שתוקף את 'הארץ'. קשת "בוגדת" ב'ידיעות אחרונות' ונותנת את החסות ל'האח הגדול' ל'ישראל היום', ומקבלת בחזרה טראח גדול של כדורים פסיכיאטרים. שלדון אוהב לראות את ביבי בשער. לאודר לא אוהב לראות את שלדון בתחקיר בערוץ 10, ובערוץ לוקחים הימור בטוח ויורדים על הברכיים. העיתונים, שהיו פעם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, עסוקים כיום יותר בקרבות כלבים עד זוב דם בינם לבין עצמם ולבין בעלי ההון שמחזיקים בהם.
גילוי נאות: גם אני הייתי במשך רוב חיי הבוגרים בצד הלא נכון של המקצועות הנכונים, ככתב וכעורך. הרווחתי מעט ונלחצתי הרבה, אבל נשארתי במקצוע כמעט 20 שנה, ואני לא מוציא מכלל אפשרות שאשוב אליו יום אחד. למה? לא ממזוכיזם. לא נזקקתי לדוח של Careercast כדי לדעת את מיקומי ומקומי, גם לא לטלפונים מהבנק. אבל אני יודע משהו שכותבי דוחות באשר הם לא ידעו לעולם. אני יודע את חדוות היצירה של כתבה שנכתבה בלילות חסרי שינה ומרובי סיגריות, אני מכיר את הסיפוק שבעריכת טקסט טוב וחיבורו לכותרת מנקרת, אני חוויתי את תחושת הניצחון באותם מקרים בהם נלחמנו בטחנות הרוח - ויכלנו להם, אני התמלאתי מבפנים כשקוראים אמרו לי שקלעתי להם בול בפוני, או בלב. ואיכשהו, זה גבר על כל הפעמים שקיבלתי מכות משוטרים או מפגינים, על המינוס בבנק, על הלחץ של העורך או המו"ל, על השאלה של מה יהיה מחר. הייתי גאה להיות חמישה מקומות מהסוף, כי אפילו הסוף - הוא במודעת אבל בעיתון, שלעיתים היא רק ההתחלה של הכתבה הבאה.
- 7.מוכשר כמו שד! :-) (ל"ת)23/04/2012 14:06הגב לתגובה זו
- 6.מוטי וזינק 19/04/2012 03:20הגב לתגובה זוהיי מותק, אלמלא הגילוי הנאות הייתי קורע לך את הצורה. אין דבר מאכזב יותר מעיתונאי בנשמה שהלב שלו בעיתונות, ואז נחצה לשני עיגול גולים, שם על אחד מהם מעט טרוניה ופרוסות מררה, מחמם קצת בעצבים ואומר אבל זה חנטריש זה סו וואט
- 5.נמר של נייר שכמוך (ל"ת)יעקובוף 18/04/2012 14:39הגב לתגובה זו
- 4.מטי 18/04/2012 14:23הגב לתגובה זולמה יש לי תחושה שבסוף אתה ואני נחזור לצד הלא נכון של רשימת המקצועות...
- זה חידק טורף מטי.... (ל"ת)אורי 18/04/2012 19:47הגב לתגובה זו
- 3.סניף גולן 18/04/2012 14:20הגב לתגובה זורשומה נפלאה
- 2.לא ברור לי העניין 18/04/2012 13:43הגב לתגובה זוהאתר הזה זאת מכונת השכפול לקומניקטים הגדולה בעולם. מעולם לא הביאו סיפור, אז מה לזה ולעיתונות?
- 19/04/2012 11:48הגב לתגובה זוהאתר הזה מביא יותר סיפורים מקוריים מרוב המקומות האחרים שעושים בראנז'ה. אמירה מטומטמת, חסרת כל שחר ובסיס. ואם אתה רוצה דוגמאות, רק תיכנס. חתיכת דגנרט
- 1.כתבה מצויינת! (ל"ת)ליליאן 18/04/2012 11:19הגב לתגובה זו
מתוך הכוכב הבא לאירוויזיון של קשת 12, מתוך אתר מאקורייטינג: כוכב הבא ומהדורת 12 בטופ, ערוץ 14 רושם עלייה בשעות הערב
במהדורות 12 נשארת בטופ אבל למהדורת החדשות של ערוץ 14 נרשמת עלייה קלה ברייטינג
מהדורת החדשות של 12 עדיין מונופול. ובכלל, קשת, למרות ניסיונה להתחמק מכך - היא מונופול. ערוץ 13 בגסיסה, 14 די נעצר, אך פחות מביא מפרסמים. קשת מקבלת את כל הקופה וכל הקצפת. סוד ידוע בשוק הפרסום והתקשורת הוא שקשת "שולחת" לקוחות לרשת רק כדי שתהיה לה תחרות ושהרגולטור לא יטיל עלייה סנקציות.
המהדורה המובילה היא כאמור של קשת 12 עם 17.6% ברייטינג ו-443 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעה המדורה של ערוץ 14 עם רייטינג של 9.3% ו-257 אלף צופים. אחרונות הן רשת 13 עם 6.7% ו-153 אלף צופים וכאן 1 עם 3.2% ו-38 אלף צופים.
פריים טיים
הכוכב הבא לאירווזיון ממשיך להוביל את טבלת הרייטינג עם 16.2% רייטינג ו-429 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעים הפטריוטים, תכנית הדגל של ערוץ 14 שרושמים 9.2% ו-262 אלף צופים. מעט אחריה מגיעה ווראט של רשת 13 עם 8.9% רייטינג ו-229 אלף צופים ותכנית הדרמה המקורית מקום שמח בכיכובה של נועה קולר של כאן 11 עם 6% ו-127 אלף צופים.
- בידור או חדשות? התשובה של הציבור מפתיעה
- הכוכב הבא לאירוויזיון בראש לוח השידורים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תכניות הבוקר והמהדורות המוקדמות
בקרב תכניות הבוקר מגיעה ראשונה חדשות הבוקר של 12 עם ניב רסקין ורייטינג של 4.1% ו-101 אלף צופים. אחריה חדשות היום עם אלי ראכלין בערוץ 13 ו-75 אלף צופים. הרבה מאחור היא תכנית הבוקר של ערוץ 14, ישראל הבוקר עם 1.4% רייטינג ו-26 אלף צופים. התכנית על הבוקר עם עודד מנשה בערץ 14 בשעה תשע עם רייטינג של 1.2% ו-28 אלף צופים בלבד. באותה השעה ב-13 משודרת פותחים יום עם רייטינג של 1.3% ו-29 אלף צופים והמובילה היא נסלי ברדה במשדר הבוקר של 12 ורייטינג של 2.6% ו-56 אלף צופים.
כמה ירוויח אלמוג בוקר בחדשות 12 ומי הם העיתונאים עם השכר הגבוה ביותר?
קשת היא מונופול
בפועל, ההכנסות של קשת שנשלטת על ידי דודי ורטהיים, הבעלים של קוקה קולה בישראל ובנק מזרחי טפחות, גדולות פי 4-5 לפחות מרשת וגדולות מכל ההכנסות של ערוצי הטלוויזיה גם יחד. העוצמה והכוח נובעים גם מערוץ חדשות חזק וגם מרצועות הבידור הטובות של קשת לעומת המתחרים. ערוץ 13 (רשת) סובל פעמיים - גם מהתחזקות ערוץ 14 שנתפס כאתר הימני היחיד וגם מזה שהוא נחשב "אותו הדבר" וסוג של ניסיון העתקה לא מוצלח של קשת. במקביל למינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חברת חדשות 13 העיתונאים חששו משינוי הקו המערכתי של החדשות שנתפס בדומה לחדשות 12 כאנטי ביבי עם אג'נדה של שמאל-מרכז. במקביל הועזב רביב דרוקר והחלו עזיבות. ספי עובדיה עזב, וכעת אלמוג בוקר. ספי עובדיה עזב לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, גם היא מבית קשת. ההערכות בשוק מדברות על עלות שכר של בין 700 ל-800 אלף שקל לשנה לעובדיה. המעבר של עובדיה הוא עוד נקודה של כוח עבור ערוץ 12. הוא מתחיל להעביר לשורותיו טאלנטים ונראה כי הוא לא מפספס הזדמנויות. כעת, מעניין יהיה לראות האם ערוץ 13 יגיב - וכיצד ומה תהיה ההשפעה של שוק ההעברות החדש בתקשורת על ערוץ 14 (לאחרונה, אחרי שהכריז על מעבר לערוץ 13, ערוץ 14 סיכם על הישארותו של שרון גל).בוקר, כתב הדרום של הערוץ, שנחשב לעיתונאי מוערך, אמור להחליף את תמיר סטיינמן שעזב לאחרונה את תפקידו. ההערכות הן ששכרו ינוע בין 800 אלף שקל למיליון שקל בשנה.עמית סגל מעל 3 מיליון שקל בשנה; יונית לוי כ-2 מיליון שקל
הטאלנטים בחדשות 12 מרוויחים נהדר. על פי ההערכות שכרם מבטא עלות מעביד של בין 1.5 ל-2 מיליון שקל בשנה. כך מרוויחה גם יונית לוי, וכמוה דני קושמרו, אמנון אברמוביץ', עמית סגל ועוד. סגל נחשב לעיתונאי המרוויח בישראל, כשההערכות מדברות על הכנסות של מעל 3 מיליון שקל בשנה, כשבתוכן גם הכנסות מהספר המצליח וסדרת ההרצאות שהוא מעביר וכן כתיבת טור בידיעות אחרונות.
