יהודיה שנכנסה להריון ממוסלמי תסתפק בדמי מזונות של 750 שקל בחודש
כדאי לדעת עם מי נכנסים למיטה והרבה יותר מזה עם מי מביאים ילדים לעולם - יהודייה שנכנסה להריון ממוסלמי ביקשה תשלום דמי מזונות של 4,100 שקל בחודש, אך תסתפק ב-750 שקל בחודש. בנוסף קבע בית השמפט לענייני משפחה שעליה לשלם הוצאות בית משפט בגובה של 10,000 שקל.
רווקה יהודיה ניהלה קשר רומנטי עם גבר מוסלמי נשוי, ואב לשלושה, וכעבור מספר חודשים, נכנסה ממנו להיריון. עם היוולד בתה, הוכח כי הגבר המוסלמי הוא אכן האב (לאחר שנתבקש לעבור בדיקת DNA), וביהמ"ש התבקש לפסוק לו מזונות.
ביהמ"ש נזף בה והטיל עליה הוצאות משפט חריגות של 10,000 שקל
בדיון טען עו"ד אליעזר גריסרו, פרקליטו של הגבר, כי הדין המוסלמי מחייב אב בתשלום מזונות רק ביחס לילדיו מאשתו, או במידה שהאב מכיר בילד כבנו. לעומת זאת, הדין העברי לא מכיר באפשרות של אב מוסלמי ואם יהודיה ולכן יש לקבוע מזונות לפי הדין האזרחי, הנקבעים על פי הכנסותיהם של ההורים וצרכי הילד.
ביהמ"ש למשפחה בירושלים קיבל את עמדתו של עו"ד גריסרו, וקבע שהגבר ישלם מזונות לילדה בגובה של 750 שקלים בחודש בלבד - מחצית מדמי הבסיסים הנפסקים בין בני זוג יהודיים. האישה, שלא הייתה מרוצה בעליל מההחלטה הגישה בקשה לעדכון מזונות נגד האב.
עו"ד גריסרו דיווח כי האישה כלל איננה מגדלת את בתה בביתה, וכי זה מספר חודשים שהיא גדלה בבית סביה. בראותה כי נתפסה בקלקלתה, ביקשה האישה למשוך את תביעתה, אך ביהמ"ש נזף בה והטיל עליה הוצאות משפט חריגות של 10,000 שקל.
התנגשות בין הדין המוסלמי לדין העברי בסוגיית המזונות
מצד אחד, הדין השרעי מחייב אב בתשלום מזונות רק ביחס לילדיו שנולדו לו מאשתו, או במידה שהאב מכיר בילד כבנו או כבתו ומצד שני, הדין העברי אינו מכיר באפשרות של אב מוסלמי ואם יהודיה, מה שיצר בעיה בהתמודדות עם הסוגיה.
האם טענה בדיון כי האב מכיר בבתו, ביקר אותה מספר פעמים, ואף הציע לה עזרה כספית בגידולה. על כן, לדבריה, מתקיים התנאי בדין השרעי, לפיו האב מכיר בילדה כבתו, ויש לפסוק לו תשלום מזונות עד לנשואי הבת כאמור בחוק השרעי.
מנגד, טען עו"ד גריסרו כי לצורך הליך ההכרה, אין די בכך שהאב מכיר בבתו בחיי היומיום, ואין די באבהות טבעית. הליך ההכרה, לדבריו, אמור להיעשות בפני בית הדין השרעי, ומכיוון שלא נעשה הליך כזה, לא ניתן לכפות על האב תשלום מזונות על פי הדין המוסלמי.
עו"ד גריסרו טען בדיון, כי בשל הבעייתיות שבקביעת המזונות עקב הבדלי הדת של ההורים, יש לקבוע אותם לפי הדין האזרחי, כלומר: על פי הכנסותיהם של ההורים וצרכי הילד.
בית המשפט פסק מזונות חודשיים בסך 750 שקלים
האם העריכה את סכום המזונות החודשי בכ-4,100 שקל, וכללה בהם הוצאות רבות ובהם משפחתון. האב טען כי מדובר בהוצאות מוגזמות, וכי בפועל צרכיה ההכרחיים של הילדה עומדים על 1,400 שקל בלבד.
האב טען כי שכרו עומד על כ-4,100 שקלים נטו בחודש. לדבריו, הוא מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו בבית אמו הקשישה, ושכר זה מפרנס את כל המשפחה, לרבות אמו. בהיעדר כל רכוש או הכנסה נוספת, נותרת בידו בסוף כל חודש הכנסה פנויה בסך 600 שקלים.
עו"ד גריסרו טען כי הכנסתה של האם גבוהה משלו, ובבעלותה חשבון חיסכון וכן יתרת זכות, בגובה של כ-40 אלף שקל.
- 12.חני 29/07/2013 16:24הגב לתגובה זוהילדה היא המסכנה בכל הסיפור. מקווה שהסבים יגדלו אותה באופן סביר עדיין לא הבינותי האם הילדה היא יהודיה או מוסלמית.
- חני 29/07/2013 18:04הגב לתגובה זוהילדה יהודיה במאה אחוז . זה הולך לפי האמא בכל מקרה .
- 11.מסכנה הילדה איזה נשמה קיבלה (ל"ת)44 29/07/2013 15:57הגב לתגובה זו
- 10.אראל 29/07/2013 15:41הגב לתגובה זוראשית כל ובשיא הרצינות הנני מוכן לקבל הילדה בלי שום תנאי . אינני יודע מה גילה ומה מצב בריאותה אבל אם קשה לך והסבא לא צריך לסבול ואם יש לך נכונות תני לי אותה בבקשה . תוכלי להשאיר פרטים באתר ונגשים זאת . מעבר לכך הנקודה בסיפור היא לא התגובות הקשות והלא נעימות . אחים וחברים יקרים . לערבי אין מה לאכול בבית עם מה שהוא מרויח . איזה פלא שיש לו עו"ד יהודי . הרי מאיפה ישלם לו ? העו"ד תפר טוב טוב את היהודיה וגילה שיש לה גם חיסכון בבנק . 10,000 ש"ח הוצאות משפט ילכו אליו וכבר תוך יום יהיה עיקול על הכל . אכלת אותה אחותי אבל תלמדי ואל תתיאשי או חלילה תאבדי עצמך לגדעת . תביני שעל טעויות משלמים . תמיד יהיה עו"ד מנוול שבשביל כסף חעשה הכל אבל הכל . האם היה עו"ד ערבי עושה ככה ההיפך ? תענו בכנות לעצמכם . אחי עוכר דין . אינך יודע מה ילד יום ומה ממתין לך בסיבוב הרי זה שקלים בודדים שכבר בחודש הבא אינם . אבל דפקת את אחותך יותר גרוע ממה שהיא עשתה לעצמה כי עם הערבי היא עוד נהנתה כנראה אבל מימך ??????.........
- 9.חיפשה אצל היהודים לא מצאה,הלכה לדודים ומצאה בענק,זומברה (ל"ת)אלברט 29/07/2013 15:38הגב לתגובה זו
- 8.כל המחפשת בשדות זרים ,יוזרם לה צינור ענקי (ל"ת)רונן 29/07/2013 15:35הגב לתגובה זו
- 7.חיפשה גדול קיבלה זובור ענק! (ל"ת)עודד 29/07/2013 15:35הגב לתגובה זו
- 6.ש.א 29/07/2013 15:06הגב לתגובה זוהחמולה היו שוחטים אותך
- 5.חחח דין של יהודיה שהולכת עם מוסלמי (ל"ת)מגיע לה שתעבוד קשה ע 29/07/2013 14:45הגב לתגובה זו
- 4.המלש 29/07/2013 14:43הגב לתגובה זוטעות איומה של האשה היהודיה גם לגרום בעקיפין לבגידה עם גבר נשוי ועוד יותר גרוע עם מוסלמי. האם חסרים גברים יהודיים במדינה שלנו.
- 3.בידי 29/07/2013 14:42הגב לתגובה זוחטאה פעמיים. פעם ראשונה שכבה עם גבר נשוי ופעם שניה שכבה עם מוסלמי. מכאן בא עונשה אל העולם, רק חבל על התינוקת, שתאלץ לשאת את חטא אמה כל חייה.
- 2.יהודיות שימרו על גופכן. גם בפן הכספי... (ל"ת)אנונימי 29/07/2013 14:29הגב לתגובה זו
- 1.רוצה בולבול של בדואי ??? חחח (ל"ת)פיליפ 29/07/2013 14:28הגב לתגובה זו

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
חוזה מכירת דירה CHATGPTניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים
שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית
בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.
ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.
אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.
"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"
בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.
- בעל שליטה בחברה שקרסה ב-2014 ישלם את חובותיה
- רשם החברות מאפשר פטור מאגרה על פירוק חברות לא פעילות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי, "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.
