"לא יכולתי לדמיין כיף יותר גדול ממה שהיה לי בניהול ברקשייר" באפט בראיון פרישה

וורן באפט לא נשמע בראיון הפרישה שלו כמו אדם שעוזב אחרי שנגמר לו הכח, זה נשמע יותר כמו מישהו שמניח את המפתחות אחרי סיבוב ארוך, מלא, ובעיקר מהנה. באפט יושב על הכורסט חיוני, מלא בהומור ונראה כמו תמיד, נינוח.

בשיחה רחבה עם בקי קוויק ב-CNBC, ששודרה במסגרת ספיישל בן שעתיים על חייו ומורשתו, באפט מסכם קריירה של עשרות שנים בברקשייר האת’וויי Berkshire Hathaway Inc 0.14%   בלי דרמה ובלי סנטימנטליות מיותרת. "לא יכולתי לדמיין כיף יותר גדול ממה שהיה לי בניהול ברקשייר", הוא אומר בפשטות. המשפט הזה מזקק לא רק את סיפור ההצלחה העסקי שלו שלקח חברת ביטוח לאימפרייה של למעלה מטריליון דולר אלא גם את תפיסת החיים שלו.

באפט מדבר על זה שכמעט כל מה שרצה שיקרה אכן קרה, גם אם לא כל החלטה הייתה באמת מוצלחת. מבחינתו, זה חלק בלתי נפרד מהמשחק. הוא מספר שבמקרים רבים, הוא ושותפו המיתולוגי צ’ארלי מאנגר נהנו מהדברים שלא עבדו אפילו יותר מאשר מהצלחות. לא מתוך מזוכיזם, אלא מתוך סקרנות, למידה והבנה שטעויות הן חלק מהדרך.

כשבקי קוויק שאלה אותו על השינוי בהתנהלותו בשנים האחרונות, ובעיקר על העובדה שהוא כבר לא משמיע את קולו בנושאים פוליטיים כפי שעשה בעבר, באפט סיפק תשובה מפוכחת - לא התבטאת בפומבי בתקופה האחרונה באותה מידה. אתה שומר את התגובות שלך בעיקר לאסיפה השנתית. למה בעצם?

• עם פרישתו וורן באפט במסר לצעירים: השכר חשוב, אך סביבת העבודה יותר
• לא רק באפט: המנהלים האייקונים שפרשו ב-2025
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"בעבר האמנתי שמנכ"ל לא צריך לוותר על הזכות שלו להביע דעה פוליטית רק בגלל התפקיד. אבל היום שיניתי את דעתי, כי החברה הפכה למאוד מפולגת ו'שבטית'. אני לא רוצה שמוקדנית ב-GEICO או מוכר בחנות רהיטים שלי יספגו כעס או יחס רע מלקוחות רק בגלל דעה פוליטית שאני הבעתי. לעובדים שלי לא מגיע לסבול בגלל הדיבורים שלי. אם אני רוצה להתבטא כאדם פרטי, אני צריך להתפטר; כל עוד אני הפנים של החברה, אני בוחר לשתוק כדי להגן עליהם". להעמיד את הרווחה של העובד הפשוט לפני האגו או הדעה האישית שלו היא אולי השיעור הכי גדול שבאפט משאיר אחריו למנכ"לים של הבאים.

אבל באפט לא עצר רק בניהול. הוא ניצל את הבמה כדי לתת עצות לחיים עצמם. כשנשאל על היחסים עם ילדיו ועל הדרך שבה הוא רואה את הדור הבא, הוא שיתף בתובנה שאולי כל הורה צריך לאמץ: "העצה היחידה שיש לי לזוגות צעירים היא לעולם לא להשתמש בסרקזם עם הילדים שלכם. זה אולי נראה לכם כמו הומור שנון, אבל עבורם זה כמו הצלפת שוט שהם לא ישכחו לעולם".

לזהות עסק טוב זה לא מדע טילים

באפט נשאל מה בעצם נדרש כדי לזהות עסק טוב, במיוחד בעידן שבו שוק ההון מוצף במודלים, אלגוריתמים מתוחכמים והכל הרבה יותר אינסטנט ומהיר, עד שלפעמים נדמה שהניתוח הפונדמנטלי הישן כבר איבד מהרלוונטיות שלו. התשובה שלו נשארת נאמנה לקו שמלווה אותו עשרות שנים, "זה לא דורש גאונות, וזה בטח לא דורש סימנים יווניים או משהו כזה, כדי להבין מה שווה עסק", הוא אומר. מבחינתו, הבסיס לא השתנה ולא הוחלף. צריך להבין מה החברה עושה, איך היא מרוויחה כסף, ואם המודל הזה באמת מחזיק מים לאורך זמן, גם כשהסביבה משתנה.

• איילון ייסגר הלילה לטובת הקמת גשר שיחבר בין נחלת יצחק למידטאון
• נסיעות מבחן בקו הירוק ירושלים: הפתיחה מתקרבת, אבל העיכובים נמשכים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדברת ועושה - תרמה 26.3 מיליארד דולר בשנים האחרונות

באפט אומר שאת הפשטות הזאת הוא הוריש הלאה לממלא מקומו בקונגלומרט. מבחינתו, חוכמה ניהולית לא נמדדת במסלול אקדמי או בתארים על הקיר, אלא ביכולת לקבל החלטות טובות לאורך זמן. הוא מדגיש שגם אם גרג אייבל, המנכ"ל המיועד שיחליף אותו, היה עוזב את התיכון מוקדם, כמו שעשו חלק ממנהלי ברקשייר לאורך השנים, זה לא היה הופך אותו לפחות חכם או פחות מתאים להוביל את הקבוצה. הניסיון, ההבנה של השטח והיכולת לחשוב בהיגיון קר שווים לא פחות מכל השכלה פורמלית.

הגישה הזו עומדת בבסיס האופן שבו באפט בנה את ברקשייר. לאורך השנים הוא העדיף מנהלים שמבינים לעומק את העסק שלהם ופחות זקוקים להנחיות מלמעלה, כאלה שיודעים לנהל בלי רעש ובלי צורך להצדיק כל החלטה במצגות מסובכות. בעיניו, פשטות היא לא פשרה אלא יתרון תחרותי, במיוחד בעולם שמנסה להיות חכם מדי.

מכאן השיחה גולשת גם לעתיד של ברקשייר עצמה, ובאפט מקפיד לא לצייר תמונה של יציבות או של אימפריה שאמורה להישאר כפי שהיא לנצח. להפך. "ברקשייר תמיד תהיה בתנועה במידה מסוימת", הוא אומר, "אבל ברוב הזמן היא גם תתרחב". בעיניו, שינוי הוא לא איום אלא מצב טבעי של גוף כלכלי גדול שחי בתוך מציאות משתנה.

באפט מדבר על כך שחלק מהעסקים פשוט לא ישרדו את מבחן הזמן. "מדי פעם יהיו דברים שייעלמו", הוא מסביר, ומוסיף ש"יהיו לנו חברות שבעוד חמישים או מאה שנה לא יהיו בנות קיימא בכלכלה של אותו זמן". במקביל, הוא מדגיש שהצד השני של המשוואה הוא הצמיחה. לצד החברות שייעלמו, יהיו גם "הרבה יותר חברות שיתפתחו במהלך השנים". כאן, לדבריו, טמון היתרון האמיתי של ברקשייר. לא בזהות של החברות הבודדות, אלא ביכולת של הקבוצה לנוע עם הכלכלה ועם ההון כמכלול. "אנחנו יכולים ללכת לכל מקום שהמדינה הולכת, ואנחנו יכולים ללכת עם הון", הוא אומר, ומבהיר שגמישות והקצאת הון חכמה חשובות יותר מכל מבנה ארגוני קבוע.

"אפשר לנצח מרוץ אחד, אבל אי אפשר לנצח את כל המרוצים"

באפט חוזר לרגע קטן מתקופת התיכון, אבל כזה שהוא עצמו מזהה כשיעור מוקדם ומשמעותי בחיים. הוא מספר איך ניסה את מזלו בהימורים על מירוצי סוסים, וגילה מהר מאוד את הפער בין ניצחון נקודתי לבין מערכת שפועלת נגדך. "אחד הדברים הראשונים שלומדים במרוצי סוסים הוא שאפשר לנצח מרוץ, אבל אי אפשר לנצח את כל המרוצים", הוא אומר. באותו יום היו לו כמה סוסים בראש, אבל כבר במרוץ הראשון הוא הפסיד את הכסף. במקום לעצור, הוא עשה את מה שהוא עצמו מגדיר בדיעבד כטעות הקלאסית, והמשיך להמר מרוץ אחרי מרוץ, מתוך תקווה להחזיר את ההפסד.

בסוף היום, הוא חזר הביתה 'עני' יותר ב-50 דולר, כל הכסף שהיה איתו. עם כמה דולרים שנשארו בכיס, הוא נכנס להווארד ג’ונסון, קנה לעצמו "ארוחה מפוארת", וישב שם לבד, חושב על מה שקרה, וגם על הדרך חזרה ברכבת. זו לא הייתה דרמה גדולה, אלא רגע שקט של הארה והבנה. "פשוט ישבתי שם וחשבתי על זה וחשבתי על זה ברכבת", הוא מספר, ומסכם במשפט אחד שמסביר הכול, "וזה היה סוף מרוצי הסוסים". עבור באפט, זה היה השיעור הראשון בהבנה של סיכון, משמעת, ומתי צריך לדעת לעצור.

באפט מסיים את הפרק הזה עם דגש על אנושיות. הוא מאמין שהמדד האמיתי להצלחה הוא לא כמה מיליארדים צברת, אלא כמה אדיב היית לאנשים סביבך: "אני מזמין כל אדם לבדוק - האם להיות אדיב פגע בו אי פעם? העולם יהיה טוב יותר אם כל אדם היה אומר לעצמו בכל בוקר: 'יכולים לקרות לי היום דברים טובים או רעים, אבל דבר אחד נמצא בשליטתי - אני יכול לבחור להיות אדיב לכל אדם שאפגוש'."