יחס החוב הממשלתי-תוצר ירד ל-102%: 539 מיליארד ש'
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר (שלישי), כי החוב הממשלתי הכולל הגיע בתום שנת 2004 ל-539 מיליארד שקל - עלייה ריאלית של 2.3% לעומת סוף שנת 2003, המשקפת עלייה ריאלית בשיעור דומה בחוב הפנימי ובחוב החיצוני.
שוויו במט"ח של החוב החיצוני עלה ב-2004 בכ-5% בשל גיוסי ההון גבוהים של הממשלה בחו"ל - במסגרת הסדרי הערבויות מארה"ב והנפקת אג"ח בשוקי ההון בחו"ל. אולם, הייסוף שחל בשער החליפין של השקל מול הדולר בסוף 2004 מיתן את עליית יתרת שוויו בשקלים של החוב החיצוני.
ב-2004 ירד יחס החוב בתוצר ל-102%, לאחר מגמת העלייה בשנים האחרונות - משיעור של 88% בשנת 2000 עד ל-104% בשנת 2003 - שהתרחשה בעיקר הודות לעלייה החדה בתוצר הנומינלי. מרבית הירידה הזו משקפת צימצום במשקל החוב הפנימי בתוצר, לראשונה מאז שנת 2001, על רקע ירידה בצרכי המימון המקומי של הממשלה - בשל הצימצום בגירעון הממשלתי והגידול בגיוס ההון שלה בחו"ל בשנתיים האחרונות - בעיקר, במסגרת הערבויות.
על אף ירידה זו, עדיין נטל החוב בתוצר גבוה מהממוצע במדינות המפותחות (OECD) - שיעור של 77%, וכן מהממוצע במדינות האיחוד האירופי - 78% - ומאחד התנאים המרכזיים שנקבעו באמנת היציבות והצמיחה האירופית - אמנת "מאסטריכט" - עד 60% או תוואי ירידה ברור לקראת שיעור זה.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי על הממשלה להמשיך בתהליך הצמצום הרב-שנתי של הגירעון הממשלתי, תוך שמירה על שיעורי אינפלציה נמוכים, כדי להביא לצמצום נטל החוב בתוצר לשיעורים המקובלים בעולם. הדבר יתרום להמשך הירידה בתשואות לטווחים השונים, לפיתוח שוק האג"ח הפרטיות ולשיפור בדירוג האשראי של המשק ? ולכן גם להוזלת עלות המימון עבור הממשלה והסקטור העסקי.
בבנק ישראל מציינים בהקשר זה, כי נטל החוב בתוצר הוא אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיניי המשקיעים המקומיים והזרים וככל שזה נמוך יותר, כך נתפס המשק בעיניהם כיציב יותר. עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי בתום שנת 2004 היווה החוב הלא-צמוד בריבית קבועה 14% בלבד מסך החוב הממשלתי. זאת, בעוד שחלקיהם של החוב הצמוד למדד היה 50%, של החוב הצמוד והנקוב במט"ח - 25% ושל החוב בריבית משתנה - 11%. משקלו הנמוך יחסית של החוב הלא-צמוד בריבית קבועה נובע בעיקר מההנפקות הגדולות של אג"ח לא-סחירות, הצמודות למדד - לרוב לקרנות הפנסיה - שביצעה הממשלה בעבר, ומההנפקות הנרחבות של אג"ח בריבית משתנה ושל אג"ח בחו"ל בשנתיים האחרונות. ראוי לציין, כי אין להתייחס לחוב בריבית משתנה כאל חוב לא-צמוד, שכן השינוי בריבית - לפי תשואות השוק - מהווה מנגנון לא פורמלי של הצמדה.
בשנת 2004 היו הטווחים הממוצעים לפדיון של החוב הכולל ושל החוב הפנימי קצרים יחסית: 6.8 ו-5.3 שנים, בהתאמה - בדומה לשנים האחרונות. על הממשלה להנפיק חוב לטווח ארוך יותר, כמקובל בעולם, שהוא גם פחות חשוף לסיכון, במיוחד לאור השיפור בתנאי הרקע המאקרו-כלכליים ב-2004, שהתבטאו בירידה בתשואות האג"ח, ביציבות מחירים ועוד.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי על הממשלה לשנות את אופן ניהול החוב בצורה עקבית עם השתלבותו של שוק ההון המקומי בשוקי ההון בעולם. לפיכך, על הממשלה להגדיל את חלקו הלא-צמוד של החוב ולהאריך את הטווח לפדיון שלו. במקביל, עליה להנפיק חוב צמוד למדד רק לטווחים ארוכים - לאור הרפורמה בקרנות הפנסיה - ולחדול מלהנפיק חוב בריבית משתנה, כפי שהחליטה בעבר לגבי החוב הצמוד למדד והחוב הצמוד לדולר - בריבית משתנה. ראוי להדגיש, כי החוב הלא-צמוד בריבית קבועה הוא הנסחר ביותר בשווקים הבין-לאומיים, שכן מדינות עם שיעורי אינפלציה נמוכים, כמו בישראל, מנפיקות את רובו הגדול של החוב הפנימי לא צמוד ובריבית קבועה.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי משקלו של החוב הסחיר בחוב הפנימי עלה ב-2004 והגיע בסופה ל-61%, לעומת 51% בלבד בשנת 1998. יתרה מזאת, תהליך מבורך זה צפוי להימשך בעקבות יישומה של הרפורמה בפנסיה - אשר בעקבותיה הופסקו ההנפקות של אג"ח לא-סחירות לקרנות הפנסיה ואלה פנו לשוק אג"ח סחירות.
תשלומי הריבית על החוב הממשלתי, עפ"י ההגדרה המקובלת בעולם, היו ב-2004 5.8% מהתוצר - שיעור גבוה יחסית לזה ששורר בממוצע במדינות ה- 1.9% - (OECD) - ובאיחוד האירופי - 3%. זאת, בעיקר עקב רמתו הגבוהה של החוב הממשלתי בישראל יחסית למדינות מערביות אחרות. במחלקה המוניטרית מציינים, כי הקפדה על המשך מדיניות תקציבית שתוביל לצימצום החוב הממשלתי תביא גם לירידה בנטל תשלומי הריבית השוטפים עליו. מכאן, שגמישות הממשלה בקביעת סדרי עדיפויותיה בתקציב תגדל - שכן, תשלומי הריבית מהווים חלק קשיח בתקציב הממשלה שאין אפשרות לשנותם, לפחות בטווח הקצר.
