יחס החוב הממשלתי-תוצר ירד ל-102%: 539 מיליארד ש'
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר (שלישי), כי החוב הממשלתי הכולל הגיע בתום שנת 2004 ל-539 מיליארד שקל - עלייה ריאלית של 2.3% לעומת סוף שנת 2003, המשקפת עלייה ריאלית בשיעור דומה בחוב הפנימי ובחוב החיצוני.
שוויו במט"ח של החוב החיצוני עלה ב-2004 בכ-5% בשל גיוסי ההון גבוהים של הממשלה בחו"ל - במסגרת הסדרי הערבויות מארה"ב והנפקת אג"ח בשוקי ההון בחו"ל. אולם, הייסוף שחל בשער החליפין של השקל מול הדולר בסוף 2004 מיתן את עליית יתרת שוויו בשקלים של החוב החיצוני.
ב-2004 ירד יחס החוב בתוצר ל-102%, לאחר מגמת העלייה בשנים האחרונות - משיעור של 88% בשנת 2000 עד ל-104% בשנת 2003 - שהתרחשה בעיקר הודות לעלייה החדה בתוצר הנומינלי. מרבית הירידה הזו משקפת צימצום במשקל החוב הפנימי בתוצר, לראשונה מאז שנת 2001, על רקע ירידה בצרכי המימון המקומי של הממשלה - בשל הצימצום בגירעון הממשלתי והגידול בגיוס ההון שלה בחו"ל בשנתיים האחרונות - בעיקר, במסגרת הערבויות.
על אף ירידה זו, עדיין נטל החוב בתוצר גבוה מהממוצע במדינות המפותחות (OECD) - שיעור של 77%, וכן מהממוצע במדינות האיחוד האירופי - 78% - ומאחד התנאים המרכזיים שנקבעו באמנת היציבות והצמיחה האירופית - אמנת "מאסטריכט" - עד 60% או תוואי ירידה ברור לקראת שיעור זה.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי על הממשלה להמשיך בתהליך הצמצום הרב-שנתי של הגירעון הממשלתי, תוך שמירה על שיעורי אינפלציה נמוכים, כדי להביא לצמצום נטל החוב בתוצר לשיעורים המקובלים בעולם. הדבר יתרום להמשך הירידה בתשואות לטווחים השונים, לפיתוח שוק האג"ח הפרטיות ולשיפור בדירוג האשראי של המשק ? ולכן גם להוזלת עלות המימון עבור הממשלה והסקטור העסקי.
בבנק ישראל מציינים בהקשר זה, כי נטל החוב בתוצר הוא אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיניי המשקיעים המקומיים והזרים וככל שזה נמוך יותר, כך נתפס המשק בעיניהם כיציב יותר.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי בתום שנת 2004 היווה החוב הלא-צמוד בריבית קבועה 14% בלבד מסך החוב הממשלתי. זאת, בעוד שחלקיהם של החוב הצמוד למדד היה 50%, של החוב הצמוד והנקוב במט"ח - 25% ושל החוב בריבית משתנה - 11%. משקלו הנמוך יחסית של החוב הלא-צמוד בריבית קבועה נובע בעיקר מההנפקות הגדולות של אג"ח לא-סחירות, הצמודות למדד - לרוב לקרנות הפנסיה - שביצעה הממשלה בעבר, ומההנפקות הנרחבות של אג"ח בריבית משתנה ושל אג"ח בחו"ל בשנתיים האחרונות. ראוי לציין, כי אין להתייחס לחוב בריבית משתנה כאל חוב לא-צמוד, שכן השינוי בריבית - לפי תשואות השוק - מהווה מנגנון לא פורמלי של הצמדה.
בשנת 2004 היו הטווחים הממוצעים לפדיון של החוב הכולל ושל החוב הפנימי קצרים יחסית: 6.8 ו-5.3 שנים, בהתאמה - בדומה לשנים האחרונות. על הממשלה להנפיק חוב לטווח ארוך יותר, כמקובל בעולם, שהוא גם פחות חשוף לסיכון, במיוחד לאור השיפור בתנאי הרקע המאקרו-כלכליים ב-2004, שהתבטאו בירידה בתשואות האג"ח, ביציבות מחירים ועוד.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי על הממשלה לשנות את אופן ניהול החוב בצורה עקבית עם השתלבותו של שוק ההון המקומי בשוקי ההון בעולם. לפיכך, על הממשלה להגדיל את חלקו הלא-צמוד של החוב ולהאריך את הטווח לפדיון שלו. במקביל, עליה להנפיק חוב צמוד למדד רק לטווחים ארוכים - לאור הרפורמה בקרנות הפנסיה - ולחדול מלהנפיק חוב בריבית משתנה, כפי שהחליטה בעבר לגבי החוב הצמוד למדד והחוב הצמוד לדולר - בריבית משתנה. ראוי להדגיש, כי החוב הלא-צמוד בריבית קבועה הוא הנסחר ביותר בשווקים הבין-לאומיים, שכן מדינות עם שיעורי אינפלציה נמוכים, כמו בישראל, מנפיקות את רובו הגדול של החוב הפנימי לא צמוד ובריבית קבועה.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי משקלו של החוב הסחיר בחוב הפנימי עלה ב-2004 והגיע בסופה ל-61%, לעומת 51% בלבד בשנת 1998. יתרה מזאת, תהליך מבורך זה צפוי להימשך בעקבות יישומה של הרפורמה בפנסיה - אשר בעקבותיה הופסקו ההנפקות של אג"ח לא-סחירות לקרנות הפנסיה ואלה פנו לשוק אג"ח סחירות.
מתי הריבית תתחיל לרדת?
הסיבות להפחתת ריבית והסיבות שלא להפחית - מתי זה צפוי להתחיל ולמה אתם לא ממש תרגישו את זה בפעמים הראשונות?
בנק ישראל צפוי להותיר את הריבית מחר על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, תפרסם מחר החלטת ריבית ובדומה לכל ההחלטות מאז ינואר 2024, לא צפוי שינוי. הנגיד, פרופ' אמיר ירון הולך על הצד הבטוח. הוא מחכה להורדת ריבית בארה"ב, הוא מחכה להפחתה ניכרת באי וודאות הגיאופוליטית. מנגד, יש הרבה סיבות טובות להפחתת ריבית מהירידה הצפויה באינפלציה, דרך הירידה בשער הדולר, הירידה בצמיחה, השיפור בפרמטרים הכלכליים, תמחור האג"ח והירידה בפרמיית הסיכון, לצד השיפור המשמעותי במצב הגיאופליטי. ועדיין - מבחינת הנגיד זה עדיין לא הזמן.
אינפלציה - 3.1% אבל בדרך ל-2.3%
האינפלציה השנתית עדיין חורגת מיעד היציבות של הבנק, שמוגדר בין 1% ל-3%. לפי נתוני המדד האחרונים שפורסמו ליולי, קצב העלייה השנתי עומד על 3.1%, מעט מעל הגבול העליון. אמנם המגמה מצביעה על התקרבות ליעד והכלכלנים מעריכים אינפלציה של 2.2%-2.3%, אך הנגיד יתעקש להסתכל על חצי הכוס הריקה
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה הוא המצב הגיאו-פוליטי, ובמיוחד חוסר הוודאות סביב המשך הלחימה ברצועת עזה והשלכותיה הרחבות על הכלכלה הישראלית. למרות הצלחות במספר זירות ועמידות וגמישות של המשק הישראלי, המלחמה והחשש מהתרחבותה, הם הבלם המרכזי להעלאת ריבית. החשש הגדול שהמלחמה תוביל לשבירת תקציב, צורך להרחיב גיוסים וחשש מעלייה בריבית החוב. אלא שבינתיים קורה בדיוק ההיפך - אגרות החוב בעלייה, הריבית על האג"ח יורדת והיא מבטאת כבר הפחתת ריבית דהפקטו.
הפד' עדיין לא החל במחזור הפחתות הריבית, ונראה שבבנק ישראל לא מעוניינים להקדים אותו. בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים מצפים להפחתה ראשונה בארה"ב רק בספטמבר, וככל הנראה רק אז יבשילו התנאים גם להפחתה בישראל. הסיבה לכך היא הרצון לשמור על יציבות מטבעית ולהימנע מתנודתיות מיותרת בשער החליפין.
- כצפוי: בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה - 4.5%
- בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה; ירידה בתחזית הצמיחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוק המקומי מושפע באופן ישיר מהפער בין הריביות: הריבית בישראל גבוהה יחסית לזו באירופה, ובקרוב גם בארה"ב. מצב זה מושך משקיעים זרים להחזיק בשקל, מה שתורם להתחזקותו מול הדולר ומטבעות אחרים. אמנם התחזקות השקל מסייעת בהפחתת לחצי יבוא ומחירים, אך היא גם מקשה על מגזרים ממונפים כמו נדל"ן, קמעונאות ועסקים קטנים ובינוניים, שסובלים מעלויות מימון גבוהות יותר ומתחרות יצוא מוחלשת.
טיל SM3 (RTX)כמה עולה התמיכה של ארה"ב בישראל - המספרים נחשפים
הפנטגון מבקש 3.5 מיליארד דולר לשיקום מלאים בעקבות פעילות צבאית בישראל. בקשה כזו מוגשת אחת למספר חודשים. בנוסף יש הוצאות שוטפות של שכר החיילים והוצאות התחזוקה השוטפות שאינן חלק מתקציב התמיכה בסך 14 מיליארד דולר. העלות הכוללת מגיעה למעל 25 מיליארד דולר
טיל בליסטי המסמכים התקציביים מצביעים על היקף ההוצאה האמריקאית בעקבות ההגנה על ישראל מול איראן. משרד ההגנה האמריקאי מתכנן להוציא מעל 3.5 מיליארד דולר על שיקום מלאים בעקבות שורת פעולות צבאיות שבוצעו בחודשים האחרונים בהגנה על ישראל. ההוצאה כוללת רכש נרחב של מערכות יירוט, תחזוקת מכ"מים, שיפוץ כלי שיט והובלת תחמושת, וממחישה את העלויות הגבוהות של נוכחות אמריקאית מתוגברת במזרח התיכון.
המסמכים שהוכנו עד חודש מאי ושהוגשו לוועדות הביטחון בקונגרס מתבססים על חוק התמיכות הביטחוניות לישראל משנה שעברה, במסגרתו אושרו כ-14 מיליארד דולר לחידוש מלאים אמריקאים ולרכש מערכות יירוט נוספות עבור ישראל. כמעט כל סעיף במסמכים מוגדר כ"בקשת תקציב חירום". הסכומים האלו לא כוללים את התמיכה הגדולה בעת מלחמת 12 הימים ביוני. למעשה, אישור תקציב לחידוש מלאי מוגש באופן שוטף, אחת למספר חודשים והוא חלק מהתקציב של ה-14 מיליארד דולר. אלא שההוצאות בפועל גדולות הרבה יותר וכוללות גם את "ההוצאות השוטפות הקבועות", לרבות כוח אדם, תחזוקה שוטפת של המערכות הקיימות במזרח התיכון לצורך המלחמה ועוד. מדובר על פי ההערכות על יותר מ-20 מיליארד דולר של תמיכה כלכלית בישראל עוד לפני מלחמת 12 הימים שהזניקה את ההוצאות כנראה לכיוון 25 מיליארד דולר ומעלה.
הגנה מול איראן - טילים, מל"טים ומערכות יירוט מתקדמות
הבקשה התקציבית נועדה לכסות את ההוצאות של פיקוד מרכז האמריקאי בעקבות התקפות איראניות ישירות או באמצעות שלוחותיה, כמו גם השתתפות בפעולות שבוצעו לבקשת ישראל. כך למשל, באפריל אשתקד שיגרה איראן מעל 110 טילים בליסטיים, לפחות 30 טילי שיוט וכ-150 מל"טים, התקפה שנבלמה בעיקר באמצעות מערכות יירוט אמריקאיות. נזכיר כי היקף השימוש גדול פי כמה היה ביוני השנה, כשהסכום הזה ככל הנראה עדיין לא תוקצב.
הבקשה הגדולה ביותר עומדת על כ-1 מיליארד דולר לצורך רכישת מיירטי SM-3 מתקדמים מתוצרת RTX, ובפרט הדגם SM-3 IB Threat Upgrade. מדובר במערכת שמיועדת ליירט טילים בליסטיים בעלות של 9 עד 12 מיליון דולר ליחידה. מערכות אלו הופעלו לראשונה על ידי ספינות הצי האמריקאי במהלך התקיפות האיראניות באפריל שעבר. בנוסף, נדרשת הוצאה נוספת לכיסוי טיסות מיוחדות להובלת מיירטים חדשים במהירות לישראל.
במהלך יוני 2025 השתמשו שתי משחתות אמריקאיות, USS Arleigh Burke ו- USS The Sullivans, במזרח הים התיכון, במיירטי SM-3 כדי להגן על ישראל. הן פעלו לצד סוללות THAAD שהופעלו ביבשה, שיירטו טילים בליסטיים איראניים. בהתאם לכך, בקשה נוספת עומדת על 204 מיליון דולר לרכישת מיירטי THAAD מתוצרת לוקהיד מרטין. כל מיירט כזה עולה כ-12.7 מיליון דולר.
מעבר לרכש המערכות, הפנטגון מבקש תקציבים נוספים לצורך תחזוקה ושדרוג. כך למשל, הוגשה בקשה להקצות 10 מיליון דולר להחלפת מנועים וגנרטורים במערכת המכ"ם TPY-2, המשמשת את מערכות ה-THAAD. במסמכים נכתב כי מדובר בצורך בלתי מתוכנן שנבע מהפעלת מערכות היירוט באופן ממושך.
