מדוע ירד השוק בתחילת מבצע "עופרת יצוקה"?

אילן ארצי |

מבצע "עופרת יצוקה" הוביל לירידות שערים בינוניות ביום א' השבוע.

השאלה הגדולה הנה מי היו עיקר המוכרים ביום א' ומדוע השוק ירד בצורה מתונה יחסית.

על מנת לענות על שאלה זו ננסה לאפיין את השחקנים בשוק. כאשר ישנו אירוע חריג כגון מלחמה או מבצע צבאי גדול מתחלקים השחקנים בשוק לארבע קבוצות. שלוש קבוצות עיקריות וקבוצה רביעית שהיא זניחה יחסית.

הקבוצה הראשונה המהווה את הקטליזאטור העיקרי לירידות כוללת משקיעים פסימיים (או לדעתם "ריאליים") הרואים באירוע שהחל רק את קצה הקרחון שבהמשכו צפויים אירועים בעיתים וקשים נוספים. לדעתם, מכאן ואילך המצב רק ילך ויחמיר. משפטים המאפיינים קבוצה זו הינם: "זאת רק ההתחלה", "טילים עוד יפלו במרכז הארץ", "הבוץ העזתי עמוק מהלבנוני", "המנהיגים שלנו לא יודעים לנהל " וכו'.

קבוצה זאת מוכנה למכור את אחזקותיה בשוק ההון גם בירידות, מתוך הערכה שבעתיד הקרוב כאשר התחזית השחורה שלהם תתגשם המחירים ימשיכו לרדת בחדות.

הקבוצה השניה, קבוצת ה"ממתינים על הגדר"- כוללת את מרבית המשקיעים המעדיפים להמתין ולא לבצע מהלכים משמעותיים עד אשר יתבהר המצב.

הקבוצה השלישית הינה "מחפשי המציאות", או "משקיעים לטווח ארוך", קבוצת משקיעים זו תהיה מוכנה לרכוש מניות שהיא חושבת שהינן מעניינות, אולם רק במידה ויהיו ירידות שערים חדות.

השילוב של שלושת הקבוצות יוצר בדרך כלל מצב של ירידות שערים בשלב הראשון, במידה והקבוצה הראשונה מונה מספר קטן יחסית של משקיעים נראה את אשר ארע ביום א, כלומר ירידות שערים קלות עד בינוניות תוך מחזור מסחר נמוך.

במידה וישנם רבים הנתפסים לחששות אזיי הירידות יהיו חדות והקבוצה השלישית "תכנס" למשחק ותעלה את המחזורים בצורה משמעותית.

הציבור הרחב אשר הינו "הידיים החמות", המוכר במהירות כאשר ישנו אירוע חריג, כבר כמעט ואינו משמעותי בשוק ההון כיום. כיום השחקנים העיקריים בשוק הינם משקיעים מוסדיים השייכים בעיקר לקבוצת ה"ממתינים".

מצד אחד, השוק כבר ירד בצורה חדה מאד, ועוד ירידה מסוימת לא משנה הרבה את כדאיות הרכישה של מניה ספציפית או מדד ספציפי. מצד שני יש תחושה שלא בוער לקנות והשוק לא יברח למעלה עם כל הבעיות הכלכליות שסביבנו.

המסקנה של רוב המשקיעים הגדולים הינה שניתן להמתין ולראות לאן מתפתחים הדברים לפני נקיטת צעד דרמטי. ומה לגבי האופטימיים? זו הקבוצה הרביעית והקטנה מכולן בדרך כלל משקיעים הסבורים שגם אם המצב כרגע בעייתי, הרי שהפעולה צפויה לשפר את המצב ולכן מבחינתם כדאי לקנות, אפילו בעליות. הבעיה היא שקבוצה זו הינה קטנה, בעיקר בשלבים הראשונים של המלחמה/המבצע.

בימים הראשונים של מבצע "עופרת יצוקה" לא ראינו את האופטימים, כנראה משום שכולנו כבר למודי מבצעים צבאיים, ומעטים מביננו חושבים שניתן לפתור במהירות בעיה למול החמאס במבצע צבאי קצר ופשוט.

ומה קורה לאחר ימי הפתיחה? כאן כבר מתחיל הניתוח הכלכלי.

מה תהיה ההשפעה של המלחמה/מבצע על הכלכלה. האם הדבר יגרום לשינוי הרגלי צריכה אצל הציבור? האם יגדיל הוצאות וגרעון ממשלתי בצורה משמעותית?

העניין הוא שלפחות בינתיים עוד אין לנו תשובה ברורה לשאלות אלו, ונראה שעדיין ההשפעות של משבר האשראי העולמי יהיו הרבה יותר משמעותיות לשוק ההון הישראלי מהפעילות בעזה, ולכן אנו מעדיפים בינתיים להיות בקבוצה השנייה ולעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות ולעבור לקבוצה השלישית ולרכוש מניות שאנו מעריכים כאשר יהיה מעט יותר ברור מה ההשלכות של "עופרת יצוקה", או מה שיותר חשוב לאן הולכת הכלכלה בחודשים הקרובים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.