מדוע ירד השוק בתחילת מבצע "עופרת יצוקה"?

אילן ארצי |

מבצע "עופרת יצוקה" הוביל לירידות שערים בינוניות ביום א' השבוע.

השאלה הגדולה הנה מי היו עיקר המוכרים ביום א' ומדוע השוק ירד בצורה מתונה יחסית.

על מנת לענות על שאלה זו ננסה לאפיין את השחקנים בשוק. כאשר ישנו אירוע חריג כגון מלחמה או מבצע צבאי גדול מתחלקים השחקנים בשוק לארבע קבוצות. שלוש קבוצות עיקריות וקבוצה רביעית שהיא זניחה יחסית.

הקבוצה הראשונה המהווה את הקטליזאטור העיקרי לירידות כוללת משקיעים פסימיים (או לדעתם "ריאליים") הרואים באירוע שהחל רק את קצה הקרחון שבהמשכו צפויים אירועים בעיתים וקשים נוספים. לדעתם, מכאן ואילך המצב רק ילך ויחמיר. משפטים המאפיינים קבוצה זו הינם: "זאת רק ההתחלה", "טילים עוד יפלו במרכז הארץ", "הבוץ העזתי עמוק מהלבנוני", "המנהיגים שלנו לא יודעים לנהל " וכו'.

קבוצה זאת מוכנה למכור את אחזקותיה בשוק ההון גם בירידות, מתוך הערכה שבעתיד הקרוב כאשר התחזית השחורה שלהם תתגשם המחירים ימשיכו לרדת בחדות.

הקבוצה השניה, קבוצת ה"ממתינים על הגדר"- כוללת את מרבית המשקיעים המעדיפים להמתין ולא לבצע מהלכים משמעותיים עד אשר יתבהר המצב.

הקבוצה השלישית הינה "מחפשי המציאות", או "משקיעים לטווח ארוך", קבוצת משקיעים זו תהיה מוכנה לרכוש מניות שהיא חושבת שהינן מעניינות, אולם רק במידה ויהיו ירידות שערים חדות.

השילוב של שלושת הקבוצות יוצר בדרך כלל מצב של ירידות שערים בשלב הראשון, במידה והקבוצה הראשונה מונה מספר קטן יחסית של משקיעים נראה את אשר ארע ביום א, כלומר ירידות שערים קלות עד בינוניות תוך מחזור מסחר נמוך.

במידה וישנם רבים הנתפסים לחששות אזיי הירידות יהיו חדות והקבוצה השלישית "תכנס" למשחק ותעלה את המחזורים בצורה משמעותית.

הציבור הרחב אשר הינו "הידיים החמות", המוכר במהירות כאשר ישנו אירוע חריג, כבר כמעט ואינו משמעותי בשוק ההון כיום. כיום השחקנים העיקריים בשוק הינם משקיעים מוסדיים השייכים בעיקר לקבוצת ה"ממתינים".

מצד אחד, השוק כבר ירד בצורה חדה מאד, ועוד ירידה מסוימת לא משנה הרבה את כדאיות הרכישה של מניה ספציפית או מדד ספציפי. מצד שני יש תחושה שלא בוער לקנות והשוק לא יברח למעלה עם כל הבעיות הכלכליות שסביבנו.

המסקנה של רוב המשקיעים הגדולים הינה שניתן להמתין ולראות לאן מתפתחים הדברים לפני נקיטת צעד דרמטי. ומה לגבי האופטימיים? זו הקבוצה הרביעית והקטנה מכולן בדרך כלל משקיעים הסבורים שגם אם המצב כרגע בעייתי, הרי שהפעולה צפויה לשפר את המצב ולכן מבחינתם כדאי לקנות, אפילו בעליות. הבעיה היא שקבוצה זו הינה קטנה, בעיקר בשלבים הראשונים של המלחמה/המבצע.

בימים הראשונים של מבצע "עופרת יצוקה" לא ראינו את האופטימים, כנראה משום שכולנו כבר למודי מבצעים צבאיים, ומעטים מביננו חושבים שניתן לפתור במהירות בעיה למול החמאס במבצע צבאי קצר ופשוט.

ומה קורה לאחר ימי הפתיחה? כאן כבר מתחיל הניתוח הכלכלי.

מה תהיה ההשפעה של המלחמה/מבצע על הכלכלה. האם הדבר יגרום לשינוי הרגלי צריכה אצל הציבור? האם יגדיל הוצאות וגרעון ממשלתי בצורה משמעותית?

העניין הוא שלפחות בינתיים עוד אין לנו תשובה ברורה לשאלות אלו, ונראה שעדיין ההשפעות של משבר האשראי העולמי יהיו הרבה יותר משמעותיות לשוק ההון הישראלי מהפעילות בעזה, ולכן אנו מעדיפים בינתיים להיות בקבוצה השנייה ולעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות ולעבור לקבוצה השלישית ולרכוש מניות שאנו מעריכים כאשר יהיה מעט יותר ברור מה ההשלכות של "עופרת יצוקה", או מה שיותר חשוב לאן הולכת הכלכלה בחודשים הקרובים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.