מסע הצלב של קרל אייקן: "צריך שינוי דראסטי בתרבות הניהול והפיצוי למנהלים"
קרל אייקן, ה"פושט" המפורסם מוול סטריט הידוע בשיטת העבודה שלו הדוגלת ברכישת נתחים משמעותיים מחברות ואחר כך פעולה אקטיבית לשיפור רמת הניהול בחברה (הפעילות האחרונה שלו, שנכשלה נכון להיום, כללה רכישת נתח משמעותי ממניות יאהו בהנחה שמיקרוסופט תשתלט על החברה), יוצא במסע צלב חדש.
אייקן, ביחד עם עוד הרבה אנשי ציבור ידועים בארה"ב, מוביל מהלך אגרסיבי שמטרתו הסופית שינוי מהותי בתרבות הניהול הדוגלת במתן בונוסים בהיקפים עצומים למנהלים בכירים, גם כאלה שנכשלו לחלוטין בניהול ופרשו לאחר שהחברות שלהן קרסו ואלפי עובדים נשלחו הביתה עם פיצויים מועטים ולעיתים ללא פיצויים בכלל.
ואם יש מישהו שיכול להוביל לשינוי בתחום הזה, זה אייקן. "לדירקטוריונים יש אחריות כבדה גם כלפי בעלי המניות ולא רק כלפי המנהלים", הוא כותב בבלוג שלו. "שינוי דראסטי בתרבות הניהול והפיצוי למנהלים היה צריך לקרות מזמן, במיוחד על רקע האירועים שהתרחשו לאחרונה בחברות כמו AIG, פאני מיי, פרדי מאק ועוד.
אבל, הוא מוסיף, "יש עוד הרבה מה לעשות. קרי קילינגר, המנכ"ל היוצא של וושינגטון מיוצ'יאל שקרסה, הוביל את החברה באגרסיביות לתחום הלוואות הסאב פריים, פוטר כשבועיים לפני שהרשויות השתלטו על הבנק בספטמבר, וזכאי לפיצויי פיטורים בהיקף של כ-33 מיליון דולר. מתוך סכום זה, 16.5 מיליון דולר הוא בונוס במזומן. האם קילינגר, שהוביל את החברה אל קצה הצוק..משם היא נפלה..זכאי לכך?", שואל אייקן.
"ברור לגמרי שחייב לבוא שינוי מהותי לגבי כל חבילות הפיצויים של כל מנהל בכיר בכל חברה ציבורית. האם בעלי המניות צריכים לשלם למנהלים שכשלו כשלון חרוץ וגרמו לחברות ליפול מעבר לצוק?" . אייקן קורא לכל בעלי המניות של חברות אמריקניות להצטרף אליו במאבק לשינוי, תחת מיזם שהקים בשם "בעלי המניות של אמריקה".
אייקן שווה, נכון להיום, כ-17 מיליארד דולרים. הוא נולד בניו יורק וסיים לימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית. לאחר מכן למד רפואה ב- NYU אבל עזב לפני שעבר את הבחינות והלך לשחק באופציות ובארביטראז'. 17 שנה היה טריידר בחוזים עתידיים ובאופציות ואחד הטובים שבהם.
בשנת 1978 זנח באחת את מקצוע הטריידר ועבר להיות מה שמכונה, Corporate Raider (כינוי למשקיע שמשתלט על חברות באמצעות רכישת מניות בבורסה). הרצינות והיסודיות שלו יצרו לו מוניטין של אחד השחקנים המרכזיים בוול סטריט. שיטת העבודה שלו, שדומה לזו של קירק קרקוריאן, היא להגיע, באמצעות רכישת בלוק מניות משמעותי, לעמדת השפעה בחברה ולהשפיע על האסטרטגיה במטרה לייצר ערכים גבוהים לבעלי המניות שהוא, כמובן, מהגדולים שבהם.
"אם יזם רוצה לגייס כספים באמצעות הבורסה מהציבור", אמר פעם, "בבקשה, בשביל זה הקימו בורסה. אבל אם לא יזכור ממי קיבל הכסף ולא ייתן למשקיעים ערכים הוא צריך לדעת שיש אנשים כמוני שיודעים איך לגרום לערכים לצוף ואיך להעבירם לבעלי המניות. ערכים לא נוצרים מעצמם".
האיש עלה לכותרות, בפעם הראשונה, בשנת 1985, כאשר השתלט בצורה עוינת, על חברת התעופה המובילה בעולם אז TWA. מדובר באחד ממקרי ההשתלטות המורכבים והמעניינים ביותר ב- 200 שנות קיומה של וול סטריט. אייקן הוביל את החברה 8 שנים ומכר אותה בשנת 1993 כאשר בדרך גרף לכיסו הון עתק. ב- TWA עשה שימוש נרחב באג"ח זבל. רבים לא מודעים לעובדה שללא השימוש שעשה אייקן באג"ח הזבל שהמציא מייקל מילקן מי יודע אם סיפורן של האג"ח הללו היה כפי שהיה.
איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?
מה זה חשבונית פיקטיבית, איך הצליחו ברשות המסים לעלות על חשבוניות פיקטיביות ומה צפוי בהמשך?
מלחמה של שנתיים כמעט ולא מורגשת בגירעון של המדינה. יש הורדות דירוג, הציבור מרגיש את העול הכלכלי, הכלכלה פחות צומחת, ועדיין מבחינת הגירעון - הוא נמוך (להרחבה: הגירעון ממשיך להצטמצם: 4.7% מהתוצר באוגוסט). איך מסבירים את "הקסם" הזה? הכנסות גדולות ממסים. אבל, מסים הולכים יחד עם הכנסות - ההכנסות והרווחים של העסקים והציבור בירידה במקרה הרע, קיפאון במקרה הטוב - זה לא אמור להגדיל מסים.
הגידול במסים נובע מפעולות אסטרטגיות ויזומות של רשות המסים בניהולי של שי אהרונוביץ , לצד חקיקה שהגדילה את בסיס המס. החוק על מיסוי רווחים כלואים הוביל לכך שהרווחים חולקו או יחולקו והגדיל את המס על הדיבידנדים. הקפאת מדרגות המס הגדילה את המש השוטף על השכר. היוזמות להגברת בדיקות תשלומי המס והמע"מ, מניבות הכנסות משמעותיות, ונראה שחוד החנית של פעילות רשות המסים היא הפעילות נגד ההון השחור.
הון שחור בהיקף של מאות מיליארדים מסתובב במשק מדי שנה, ופעולה אחת חשובה חיסלה חלק ממנו - פרויקט חשבונית ישראל שקיבל כתף קרה מאוד מרואי החשבון, יועצי המס והשוק כולו, מתברר כחבל הצלה לתקציב השנתי. המתנגדים חששו גם לפרנסה שלהם - הפרויקט מדבר על דיגיטציה מלאה כזו שתקביל חשבונית שמוציא א' עם קבלת חשבונית שמדווח עליה ב'. ככה אי אפשר לזייף, או נכון יותר - קשה יותר לזייף. ככה עולים על חשבוניות פיקטיביות.
חשבונית פיקטיבית היא חשבונית של עסק בכאילו או של עסק אמיתי שנוצר רק כדי לייצר חשבוניות. בדרך הזו מייצרים הוצאות ל"מזמין החשבונית". דמיינו שיש לכם עסק עם הכנסות חודשיות נטו של 300 אלף והוצאות של 100 אלף שקל. יש לכם רווח של 200 אלף שקל. אתם צריכים לשלם על זה מס של 23% - כלומר 46 אלף שקל. אם תקנו חשבונית פיקטיבית של 200 אלף שקל - אתם במצב שאין לכם רווח ואין מס. יתרה מכך, אתם מקבלים את מע"מ התשומות - 36 אלף שקל (18% על 200 אלף שקל). כלומר חשבונית של 200 אלף שקל הניבה לכם 72 אלף שקל.
- נותנים לכם כסף ואתם לא לוקחים - לישראלים מגיע מיליארד שקל בשנה מרשות המס והם מוותרים
- מספרים לכם שיורידו לכם מסים על השכר - זה לא יקרה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשתמשים בחשבוניות הפיקטיביות היו ארגוני פשע, גופים מפוקפקים וחברות ועסקים אמיתיים שרימו את רשויות המס, ושכך הצליחו לגנוב מהמדינה עשרות מיליארדי שקלים. החשבוניות הפיקטיביות הגיעו לחפי ההערכות ל-100 מיליארד שקל בשנה. לא בכל מצב הזדכו על המס באופן מלא, אבל גם בהערכה שמרנית מדובר על רווח למשתמשים של מעל 30 מיליארד שקל.
ליאור כגן, מנכ״ל הקרנות של מיטב"המניות בתל אביב לא זולות, אבל זו לא בועה; השוק נתמך באופטימיות גבוהה"
ליאור כגן, מנכ"ל מיטב קרנות נאמנות, אומר כי "כשהרגש מוביל את השוק, האלוקציה קובעת את התוצאה"; לדבריו, בטווח הקצר המסחר מונע מפחד לפספס את הראלי, בטווח הארוך השיקולים נטולי-רגש; מי פועל בשוק עכשיו, מי קונה ומי מוכר ואיזה סקטורים יכולים הכי ליהנות מהסביבה החדשה?
מיטב השוק רותח, המדדים שוברים שיאים, והמשקיעים מתקשים להישאר על הגדר. מדד ת"א־35 פרץ בשבועות האחרונים שוב את השיא ההיסטורי שלו, בפעם ה־40 מתחילת השנה, על רקע שילוב של אופטימיות סביב תכנית טראמפ ותחושה כללית ש"מי שלא בפנים - מפספס".
אבל מאחורי הכותרות והראלי עומדים דפוסים מורכבים יותר. בשיחה עם ליאור כגן, מנכ"ל מיטב קרנות נאמנות, עולה תמונה שמבחינה היטב בין מסחר קצר־טווח, פסיכולוגי, לבין ניהול השקעות שמבוסס על החלטות לטווח ארוך. לדבריו, הסנטימנט הציבורי מתחלף במהירות, אבל אצל השחקנים הגדולים - המוסדיים והזרים - הדברים נמדדים אחרת לגמרי.
מחקר מעניין: למה משקיעים מתנהגים כמו עדר - והמחיר שאנו משלמים על כך
כתבה מעוררת מחשבה: רמז עבה לסיום העליות בבורסה
"בטווח הקצר זה פחד לפספס, בטווח הארוך זה שיקול דעת"
“צריך להבחין בין מה שקורה ביומיום לבין מה שקורה באמת בטווח הארוך,” אומר כגן. “המסחר הקצר־טווח, כמו שאנחנו רואים בימים האחרונים, מונע מ־FOMO - פחד לפספס את הראלי. כל מי שמנהל כסף נמדד מול התעשייה ומול התחרות שלו, וכולם מפחדים להישאר בחוץ. זה מסחר רגשי, של חדשות, של מומנטום.”
