השימוש לצורך עצמי בנכסים על פי חוק מע"מ

שאלה בהתאם להוראות סעיף 137א לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"]: כאשר נשארים נכסים בעסקו של עוסק מורשה בעת הפסקת פעילות העסק - יש לראות אותם כנכסים, אשר נעשה בהם שימוש עצמי. סעיף קטן (א) לסעיף 137א האמור לחוק מע"מ קובע, כי הוראות סעיף 137א לחוק מע"מ לא יחולו על נכסים עד סכום שנקבע ל"עוסק פטור". ● מהו הסכום האמור, שנקבע ל"עוסק פטור" ? רו"ח אבי ביבי; בני בוחניק - משיבים: סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"] מגדיר "עוסק פטור"; וזו לשון ההגדרה: "עוסק שמחזור העסקאות שלו אינו עולה על 65,721 שקלים חדשים לשנה או על סכום גבוה יותר שקבע שר האוצר". לעניין זה - מובהר בזה, כי ההפניה של סעיף 137א לחוק מע"מ אל סעיף 31(3) לחוק מע"מ היא לעניין הסכום בלבד. למותר לציין, כי הוראות הסעיף חלות על כל "עוסק מורשה". מצוין בזה, כי יש לאמוד את "הנכסים" כמשמעותם בחוק מע"מ (ראה הגדרה בסעיף 1 לחוק מע"מ). הוראות הסעיף האמור קובעות, כי יראו בנכס, כנכס שנעשה בו שימוש לצורך עצמי, שנתיים ממועד הפסקת פעילות העסק. מן המובא לעיל עולה השאלה: מהו המועד לקביעת שווי הנכס / מחיר הנכס - האם ביום הפסקת פעילות העסק או בתום שנתיים ממועד זה [?]. לדעתנו, יש לאמוד את שווי הנכס במועד הפסקת הפעילות (קרי: מועד הסגירה / ההקפאה של התיק). סוגיה נוספת, בנושא הנידון כאן, היא: מה דינם של נכסים, שמכירתם תהא פטורה ממע"מ. דוגמה לזה: אם הפסיק העוסק את פעילות עסקו ונשאר ברשותו (בין שאר הנכסים) גם רכב פרטי שמכירתו פטורה ממע"מ - האם יש לכלול בשווי הנכסים לעניין סעיף 137א לחוק מע"מ גם את מחירו של הרכב [?]. מבחינה לשונית - נראה, כי הסעיף אינו מבחין בין הנכסים השונים; אולם נראה לנו, כי תכלית החקיקה של הסעיף תתיישב נכון יותר אם ינוטרלו, בענייננו כאן, נכסים שמכירתם פטורה ממע"מ.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ